מדובר במבנה שנבנה ללא היתר, לפני למעלה מעשרים שנה, וגם כעת לא ניתן להוציא לו היתר מכיוון שהוצאת היתר מחייבת תוכנית מפורטת, וזאת טרם הוכנה ואושרה.
ועדת הערר קיבלה את הערר תוך כדי שהיא סוקרת את סעיפי החוק וקובעת שאין עסקינן בהקלה וכי "קיימות שתי אפשרויות למתן היתר לשימוש חורג - האחת היא לשימוש חורג מתוכנית, דהיינו כאשר מתבקש שימוש החורג מהוראות תוכנית או תקנה אחרת החלות על הקרקע. במקרה זה יש לבחון האם החריגה אינה מגיעה לכדי סטיה ניכרת מהוראות התוכנית החלה."
"האפשרות השניה היא שימוש חורג מהיתר - דהיינו, כאשר ניתן היתר בנייה לצורך שימוש מסויים, התואם את הוראות התוכנית, וכעת מתבקש שימוש שונה (התואם את הוראות התוכנית). במקרה זה, הואיל והשימוש תואם את הוראות התוכנית, אין מקום לבחינת השאלה האם נוצרת סטיה ניכרת, שכן לא קיימת סטיה כלשהי מהוראות התוכנית."
המקרה דנן אינו נופל על אף אחת מההגדרות מכיוון שאין מדובר בסטייה מתוכנית כי התוכנית הרלוונטית (תמ"א 13) מתירה מבנים המשמשים קיוסקים על חוף כינרת (אך בכפוף לתוכנית מפורטת שטרם הוכנה), ואין מדובר בחריגה מהיתר שכן היתר מעולם לא ניתן. לכן מסקנתה של הוועדה היא "משמתברר כי אין אפשרות להוציא היתרי בנייה, ברור כי לא ניתן להתיר את המבנה, קל וחומר לאפשר שימוש חורג בו, וטעתה הוועדה המקומית כאשר בחרה להתיר שימוש כזה", ודין הערר להתקבל.
ואנו שמקפידים לא לחטוא בלשוננו, חו"ח, לא נשאל אילו אותו המבנה נשוא הערר לא היה מוחזק על-ידי המועצה האזורית עמק הירדן בכבודה ובעצמה, היתה החלטת הוועדה המקומית אחרת?
-----------------------------------------------------
ערר 16/06 משרד הפנים (ע"י נורית רוזנטל), המשרד לאיכות הסביבה (ע"י דורית סלע) נ' הוועדה המקומית לתו"ב עמק הירדן, מועצה אזורית עמק הירדן.
ניתן ביום 6.3.06 בוועדת ערר מחוז צפון.
יו"ר: עו"ד דרור לביא-אפרת.