החוקים שמאחורי המתאבד

לפני עשרות שנים כתב אורי אבנרי, אז עורך העולם הזה, את הפתיחה הבאה: כיצד מזהים ישראלי? אחרי שהישראלי רוכס את מכנסיו הוא מביט בזונת הרחוב ושואל אותה: "בחורה טובה כמוך מבית טוב, איך הגעת לזה?". כך עומד הציבור כולו ומשתאה על הצנחן מגבעת שמואל שריגל בעד סוריה, בחור טוב שכמוהו, קיבוצניק, צנחן, איך הוא הגיע לזה? בהמשך אבנרי מסביר בלי להסכים, את הסיבות שלדעתו הביאו את אדיב למעשה שעשה.

ציבור שלם עומד המום כיום ושואל את אותה שאלה לגבי האב שרצח את בנו והתאבד: אב מסור ואוהב, איך הוא רצח את בנו? ואף אחד אינו מעז לבוא ולקרוא את הכתובת שעל הקיר... אף אחד אינו מעז לשים את האצבע על האשם האמיתי... על הגורמים שהביאו אב שכזה ליטול את חיי בנו ואת חייו שלו ולהמיט אסון וקלון לא רק על האם, אלא גם על משפחתו ויקיריו האחרים.

אכן, יש דרכים אחרות להתמודד עם המצב התחוקתי המזעזע שקיים בארץ, מצב שבו אב שנפרד מהאם, חייב להיפרד גם מילדיו ולהפוך לאסיר על תנאי, רדוף ומוכה על-ידי כל רשויות המדינה ומשולל כל זכות להגשמת אבהותו.

אכן, יש דרכים אחרות לאב שיודע כי עקב הפרידה מאשתו הוא יאלץ לאבד את בנו, לאבד את כבודו ולהיות מושלך לרחוב חסר כל ולחזות כיצד גלי הסתה וניכור מנתקים ממנו את בנו יחידו אשר אהב...

אך דרכים אלו מוצללות ומוחשכות ע"י שני חוקים אפלים, שני חורים שחורים בספר החוקים הישראלי אשר הינם הגורם מספר אחד להתאבדות אבות, התאבדות שפעמים רבות לוקחת עמה קורבנות נוספים, עיתים זו האישה וכעת זה גם הילדים.

החוק הראשון, הרוצח מספר אחד במעלה, הנתמך בעוז ובמרץ ע"י ארגוני נשים הניזונים משנאת גברים באשר הם גברים, מכונה "חזקת הגיל הרך" והוא קובע בפשטות שבמקרה של פרידה יש לנתק ילד עד גיל 6 מאביו. הלשון המשפטית מתפלפלת ואומרת שטובת הילד היא הקובעת מי יהיה ההורה אצלו שבחזקתו יהיה הילד, ב"חזקתו", משל היה הילד חפץ, אבל עד גיל 6 - תמיד יהיה אצל האם. חוק מטופש זה, אגב בוטל בכל ארצות המערב וישראל היא היחידה שבה נשלל מהשופט הזכות לקבוע מהי טובת הילד.

בצמוד לחוק זה קיים החוק השני, והוא חוק המזונות הקובע שעל יהודי יחול הדין האישי, ולפיו לעולם יהיה רק האב חייב במזונות ילדיו לפני מזונותיו שלו והאישה לעולם פטורה ממזונות ילדיה אפילו היא עשירה כקורח והאב אביון ומרושש.

מחד אין פסיכולוג בר-דעת שלא יאמר שטובת הילד הינה שיגדל תחת האחריות המשותפת של שני הוריו גם כאשר נפרדו זה מזה. ומאידך אין עו"ד בר דעת שלא ימליץ לאם להתנגד בתוקף למשמורת משותפת שכזו כיוון שאז יתכן שבית המשפט יקבע, רחמנא ליצלן, שהוצאות גידול הילד יתחלקו בין ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם, להבדיל מהמצב שאם הילד בחזקת האם - היא פטורה לחלוטין מלזון אותו והחובה היא רק על האב.

אין פק"ס - פקידת סעד או להלן פקידת סכסוך - שלא תמליץ בפני האם לשמור על סכסוך מתמשך עם האב על-מנת להבטיח שהחזקה תישאר אצלה ועם החזקה יוותרו גם המזונות החד-צדדיים.

התוצאה המרה: אבות אוהבים מתעוררים למציאות איומה שבה הפכו לאויבי העם, הם נרדפים ע"י ההוצאה לפועל גם כאשר הם משלמים כדת וכדין. מספיקה רק הצהרת האם, להלן ה"זוכה", על-מנת שמשכורתם תעוקל, צוי מאסר יוצאו כנגדם, יציאתם לחו"ל תעוכב ומקום עבודתם יאבד ולהם אפילו לא ניתן פתחון פה לאמר "שילמנו! פרענו"... פתחון פה זה ינתן רק לאחר שיוטלו כל הסנקציות האמורות!

אבות אוהבים מגלים שכעת יוכלו לפגוש את ילדיהם רק פעם בשבוע לשעתיים, ברי המזל יזכו ללינה כל שבת שנייה. רוב האבות לילדים עד גיל 4 לא יהיו רשאים להלין את ילדיהם בבתיהם בכלל וכולם יהיו חשופים לתלונות כזב (50% מהתלונות שהוגשו נגד אבות הינם תלונות כזב - על-פי דוח המשטרה) ולהשפלות שאין להן סוף .

הניסיונות לשנות את החוק ולקבוע שאין עדיפות למגדר זה או אחר אלא רק טובת הילד תעמוד לנגד בית המשפט- כשלו, הצעת חוק שהוגשה בכנסת הקודמת ע"י ח"כ חמי דורון טורפדה ע"י שר המשפטים טומי לפיד והוקמה ועדת שניט אשר מסקנותיה המתגבשות רק יחמירו את ניתוק האבות מילדיהם.

לא די בכך והנה בימים אלו נתבשרנו על ועדת שיפמן שהקים שר המשפטים רמון להגברת אכיפת חוק המזונות החד-צדדי וכבר התבטא מר שיפמן העומד בראשה שהאבות מנסים להשתמט מתשלום המזונות ע"י בקשת משמורת על ילדיהם והמסקנה המתבקשת היא שיש למנוע מאבות כל זכות משמורת או תביעת משמורת על ילדיהם, אך יש כמובן לחייבם ורק אותם בכל הוצאות גידול ילדיהם.

הדרך הנוראית שבה פרם האב האומלל את ניתוקו הצפוי מילדו ואת מסכת ההתעללויות שעמדה לפניו בשנים הקרובות - אינה הדרך, אך עיוור ושקרן יהיה מי שיחשוב שהוא האחרון... כזבן ורמאי יהיה מי שיחשוב שב"הגברת הענישה" ובהמשך הרחקת אבות מילדיהם האהובים, תיפטר הבעיה. לא כך יהיה, ויש לאמר בפה מלא את האמת האכזרית ועדיף כך מאשר לגנות אחר כך את מעשה הזוועה.

כאשר הצנחן קטוע הרגל כתב את שיר שלום בעיצומה של האופוריה של ניצחון מלחמת ששת הימים - קמה עליו מקהלה מאיימת להשתיקו ואילו לא היה אורי אבנרי מגיש שאילתה בכנסת, היה השיר נגנז ואובד. אבל את האמת של רוטבליט אי אפשר היה להשתיק אז וכך לא ניתן יהיה להשתיק יותר את מצוקת הילדים שנשללת מהם הזכות להיות מגודלים גם על-ידי האב.

הגיע הזמן לתת לשמש לעלות ולבטל את חוק חזקת הגיל הרך, לקבוע שאחריות הורית ומשמורת משותפת הינם ברירת המחדל כאשר ההורים נפרדים. הגיע הזמן לתת לשחר להפציע ולקבוע ששני ההורים חייבים לשאת במזונות ילדיהם בהתאם ליחס ההכנסות שלהם.