צופן דה-פרץ

פרומו:

הימין - ספץ בעשיית שלום היסטורי. יש קבלה בחתימת מנחם בגין ז"ל.
השמאל - שפיץ בתקיפה בליהוקו של הפטוּר מניכוי מס במקור - אולמרט יבל"א.

רק כאן בארץ המובטחת, נוצרות בשבוע אחד הכותרות להתרחשויות שאפילו האיצטגנינים לא דמיינו. נסראללה הימר על דור ההמשך של ארבע אימהות - שהן יצירתו הבלעדית - שיוריד אותנו על ארבע במומנטום של חטיפות חיילים והשיג את שתי ההפתעות שטרפו לו את הקלפים:

העם מאוחד ועמיד - ככל שיותר 'קטיושות' (ניקוי יבש של טילים לכל דבר) וככל שהפגיעות יותר עמוקות בארץ - כך הנביעה של העוצמה הכמוסה (על משקל החום הכמוס של מים) מתעצמת מאליה גם בלי נחמן שי.

המנהיגים חסרי הניסיון - מחד מאשרים מתקפה בטונאז' חסר תקדים על יעדים חסרי תקדים, ברצף חסר תקדים. מנגד צוברים בפומבי כוח צבאי רב בצפון ולא מאפשרים כניסתו הקרקעית לדרום לבנון לסיבוב שלישי קטלני.

כמו שסאדאת, אללה ירחמו, ואסד הימרו בשעתם על יום הכיפורים כמועד מלחמה מפתיע - שגו ושילמו ביוקר, כשבמקום לתפוס את עם ישראל מחוץ לבית בראש השנה, כדי לשבור מוראל לפני קרב המגע - מצאו באותה השבת של יום הכיפורים עם מאוחד אשר הצליח כנגד כל הסיכויים להפוך מפלה ליתרון טקטי, וכמו שחוסיין, אללה ירחמו, טעה בששת הימים כאשר הימר והחליט להתערב, וטעה שנית כאשר לא פעל ביום הכיפורים. כך נסראללה כיום.

הצירוף הבלתי אפשרי של כתב צבאי מתמחה בסיקור יוזמות צבאיות של אחרים ביחד עם איש החימוש האמון על שיקום נזקים של אחרים - לא התלכדו לכדי איום קטלני באילוזיה של נסראללה, ולא הזכרתי עוד בן-אדם, את אלוף צפון שעדיין לא סגר מעגל לבנוני פתוח (כן, גם 'לשכנזים' אפשר שיהיה יצר נקם בשרות האומה).

ההימור שלך חסן - לפעול אחרי המונדיאל בהנחה שהמדיה פנויה עבורך בלעדית, לא עמד לך מול אפקט קלקול החופש הגדול, עם ביטולי קייטנות וביטולי הזמנות צימרים באמצע עונת קטיף הנשירים.

הציבור נדרך ונטען בחום הכמוס שהפך מעצמו לדבק לאומי הומוגני בשאיפה לסיכולך הממוקד. לא יפלא בעיני שיביאוך לדין כאן כמו שהובאו לדין מ. דיראני /ע. כ. עובייד/ מ.ברגותי /א. יאסין/ ס. חוסיין ושות'.

מאמר זה נכתב כאשר נסראללה עדיין חי, בתקווה שחבריו בארץ כמו מקורביו בטייבה מחמולת קייס עובייד ושות' יתרגמו לו ויאפשרו לו להעתיקו ישירות ליומן האישי שיוצג לעיון המבקרים בקבר השיח נסראללה.