ארה"ב זקוקה לטכנולוגיית הכטב"מים של אוקראינה, לא למחצבים

אסטרטגיית מדיניות החוץ של ארה"ב עוצבה פחות על-פי האינטרסים שלה, ויותר על העקרונות של חרות, הגדרה עצמית וריבונות לאומית. כך למשל, תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לא נועדה לשאוב עושר מבעלות הברית, אלא להציל את המערב מפני התוקפנות הסובייטית. שני הצדדים האמינו שתפקידה של ארה"ב הוא לפעול למען השלום והשגשוג בביתה ומחוצה לו.

רם עמנואל, שהיה ראש הסגל של ברק אובמה ושגריר ארה"ב ביפן תחת ג'ו ביידן, מתייחס במאמר בוושינגטון פוסט ליחסים עם אוקראינה. לדבריו, דונלד טראמפ אינו מעוניין לבנות בריתות או במנהיגותה הגלובלית של ארה"ב, משום שהוא רואה מדינות אחרות בעיניים של יזם נדל"ן – עוד הזדמנות עסקית. יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת. גרמניה, פולין, קוריאה הדרומית ומדינות נוספות הניחו שהמטרייה הגרעינית האמריקנית תגן עליהן. כעת הן מרגישות שעליהן להגן על עצמן, מה שיגרום למרוץ גרעיני עולמי.

אם טראמפ עומד לנטוש את המדיניות מבוססת העיקרית לטובת התנהגות דורסנית, אז שלפחות ארה"ב תצא נשכרת. זה מה שכל כך שגוי בדחף שלו לאמץ את ולדימיר פוטין ולהפקיר את ולדימיר זלנסקי. אין ספק שארה"ב זקוקה לעוד מחצבים חיוניים, אבל יידרשו עד 18 שנים להפיק אותם מאדמת אוקראינה. היא יכולה להציע משהו מועיל מיד: טכנולוגיית כטב"מים.

עמנואל אומר כי למרבה תסכולו גילה בעת כהונתו בטוקיו, כי הבסיס הביטחוני-תעשייתי של ארה"ב מהווה סיכון גדל והולך לבטחונה הלאומי. הליך הרכש של הפנטגון כה מסורבל, עד שמערכות מתיישנות עוד לפני שנקבע הזוכה במכרז. כמעט תמיד חמשת היצרנים הגדולים מאחרים באספקה וחורגים בתקציב. במקביל, לוקהיד-מרטין וריית'און רכשו ב-2023 מניות שלהן ב-18.9 מיליארד דולר, העשירו את עצמן ואת מנהליהן - ובמקביל השקיעו רק 4.1 מיליארד דולר בשיפור בטחונה של ארה"ב. בפועל, החברות מקבלות פרס על אי-עמידה בזמנים ובתקציב.

אוקראינה יכולה להעניק לארה"ב פתרון מן המוכן לסיכון ביטחוני זה. הפנטגון מוציא מיליארדים כדי לסגור את הפער, לאחר שנתפס לא-מוכן למהפכת הכטב"מים. מאז הפלישה היא פיתחה תעשיית כטב"מים ובה 500 חברות יזמיות, שהיא כעת קנאת העולם. בקיצור: יש לאוקראינה משהו שארה"ב צריכה.

בשנת 2024 ייצרה אוקראינה 1.2 מיליון כטב"מים, רבים מהם לטווח של 300 ק"מ, והיא עומדת לייצר 4 מיליון השנה. הם מייצרים בתוך שבועות מה שהפנטגון לא ייצר במשך עשורים, ואלו מערכות הצוברות ניסיון בשדה הקרב. עם קצת השקעות אמריקניות, אוקראינה תוכל לייצר בעצמה שני שלישים מהנשק הדרוש לה וליצור הרתעה תוצרת בית מול רוסיה, לראשונה מאז 2014.

ארה"ב זקוקה נואשות למה שאוקראינה פיתחה, וזו צריכה להיות העסקה: לתת לארה"ב הרשאה להשתמש בטכנולוגיית הכטב"מים ולייצר אותם בהיקף נרחב. דמי ההרשאה שתשלם ארה"ב יאפשרו לאוקראינה ליצור הרתעה אמינה; ולדימיר פוטין ייאלץ לבלום תוקפנות עתידית. והחשוב ביותר: ההסכם יזרים דם חדש להליך ההצטיידות בוושינגטון, הזועק לשינוי מזה עשרות שנים.

מה שמביא את עמנואל לאילון מאסק ולמסע ההתייעלות שלו. גישת הגרזן שלהם היא גול עצמי. רבות מההוראות שלו נבלמות בבית המשפט. אבל יהיו חסרונותיו אשר יהיו, מאסק יודע כיצד לטלטל את הליכי הייצור התעשייתי, במיוחד מול הפנטגון. אם ייצור הספינות, הצוללות והטילים ייעשה ברוח של טסלה, SpaceX וסטארלינק – מאסק ואנשיו יעשו למדינה שירות מצוין ששתי המפלגות ישבחו.

האמריקנים יגלו בקרוב את המחיר האסטרטגי האמיתי של הפשלות של טראמפ במדיניות החוץ. הבריונות תפסה את מקום העריכה ומשנה את מהלכה של הספינה. אבל אם ארה"ב חכמה, היא צריכה לנצל את הרגע כדי להגביר את יכולת ההרתעה שלה, לסייע לאוקראינה להדוף פלישה בת עשר שנים ולהנחיל לרוסיה מכה אסטרטגית ניצחת. עולם ששוב אינו בוטח בארה"ב ובערבויותיה הביטחוניות הוא עולם מסוכן יותר. יש לנצל נצחונות קטנים כאשר הם מזדמנים, מסיים עמנואל.