מאמר גלוי לחיים רמון

למעט מיקרים חריגים, כל נבחר ציבור יודע: היום אתה ח"כ, מחר אתה (אולי) שר, ומחרתיים אתה לשעבר. מהסיבה הזו, כ"א מהפוליטיקאים, היה רוצה להטביע את חותמו (ואת יריביו), על הציבוריות הישראלית. ובמילים פשוטות: רוצה שיזכרו אותו בזכות עשייה היסטורית.

אדוני שר המשפטים, מר חיים רמון. אתה פוליטיקאי ותיק, וישנם מספר קולקטיבים בחברה הישראלית, שלעולם לא ישכחו אותך. הראשונים, עובדי ההסתדרות המיותרים, שבגין תפוקתם האפסית איימו להטביע את ספינת ההסתדרות. בזכות מכתבי הפיטורין שקיבלו בתקופתך, נרשמת באותיות של דם בביוגרפיה של (כמעט) כ"א מהם.

על אלה תוסיף את ערביי ישראל, שלעולם לא ישכחו לך את המאמץ האינסופי שהשקעת, שבסופו, ממשלת שרון נסחפה בטריפ ההינתקות. ויש לנו גם את "חתולי הרחוב" ביפו, שעד היום מדברים עליך בהערצה, רק בזכות העובדה שאינך שוכח להזכיר לצרכני התקשורת, מאין באת.

ולמרות האמור לעיל, רוב הציבור יזכור אותך כנראה בזכות הסיפור הזה שסיפרה ב"ערב חדש" (25.7.06), היחצנית בהירה ברדוגו. ואני מתכוון לסבל שנגרם לך בגין היותך גבר מחוזר, שנשים מטרידות אותו. כך לפחות היא סיפרה לדן מרגלית. רק אלוהים ואורי כהן אהרונוב, יודעים איך תסתיים הפרשה החדשה, שבה העזה גברת צעירה להציב גרסה משלה, המאתגרת את קביעתה של ברדוגו.

שורות אלה עניינן הצעה שאם תקבל אותה, מחיאות הכפיים שתשמע יהיו בעוצמות כאלה, שפתאום תבין את התחושה של "חומר טוב" (אגב, תחת השפעת "החומר" הזה, שמעון פרס כתב את ספרו "מזרח-תיכון חדש"). בתפקידך כשר משפטים, יש לך הזדמנות חד פעמית, לעזור לנכים בישראל, מבלי שזה יעלה למדינה אפילו שקל אחד. להיפך. המדינה תקבל כסף. הרבה כסף.

נכים מכירים את זה: אתה מגיע למקום ציבורי, וכל החניות המיועדות לנכים תפוסות. חלקן, ע"י נהגים בריאים. התחושה? - חוסר אונים מוחלט. אתה מצלצל למשטרה (או לעיריה), והתשובה שנשפכת לך לאוזן (ואני בהחלט מבין אותה): אי אפשר לקבוע שוטר/פקח, ליד כל חנייה של נכים.

ובכן, יש פיתרון. תיזום חוק חדש, שיאפשר לנכים עם כסאות גלגלים, לשמש פקחי חנייה. כשיגיעו לחניה תפוסה, יוציאו מתא הכפפות מצלמה דיגיטאלית קטנה (עם תאריך ושעה), וינציחו את העבירה. אח"כ ישאירו רפורט על הווישר, ואת ההעתק עם התמונה, ישלחו אליך. והמדינה, אחרי שתגבה את הקנס, תפריש חצי ל"פקח". הירשזון יופתע מהמיליונים הבלתי צפויים, והנכים ישפרו במעט את איכות חייהם. התמורה: במאבקיך האינסופיים עם נשים שמטרידות אותך, תמצא אותם ביציע האוהדים.

עד כאן הצעתי. שלום.