לבטל את אזרחותם

עם ישראל עוקב בדאגה גוברת והולכת אחרי התפתחות המלחמה, ובעיקר אחרי התבשיל שרוקחים לנו הפוליטיקאים לאחר שתכבה האש. כעת כבר ברור כשמש שאי גיוס אוגדות הצבא בשבועיים הראשונים למלחמה היה מחדל גורלי, ומי יתן והשגיאה הזאת לא תחרוץ את גורל המערכה כולה. ומדוע לא גייסו? אין הסבר אחר מאשר הפוביה, התסביך הנפשי הפתולוגי, שיש לשמאל מפני כל מה שמריח "כיבוש". והממשלה שלנו, נא לא לשכוח, היא הממשלה השמאלנית ביותר שהיתה לנו אי פעם, עם ייצוג חזק ל"שלום-עכשיו".

השמאל, כידוע, עפ"י מיטב המסורת הבולשביקית, חושב בסיסמאות וחי עפ"י סיסמאות. חישבו רק על האימרה האידיוטית "שלום עושים עם אויבים" או "סוס ורוכבו" ו"איפוק זה כוח", או על השאלה האווילית "הלנצח תאכל חרב?" הסיסמאות הפלקטיות האלה ודומיהן, שהן נונסנס גמור, עיצבו מדיניות והביאו אותנו עד הלום, כלומר אל עברי פי פחת.

לרפרטואר הזה של סיסמאות-שמאל שייכת האימרה "לשקוע בבוץ הלבנוני". באוזניה של ממשלת השמאל שלנו הדהדו המלים האלה, וכמו עפ"י רפלקס פבלובי היא נרתעה מלעשות את המובן מאליו: לגייס את המילואים. לכן הטילו על יחידת עלית כמו מגלן מלאכה שאינה מיועדת לה, לכן פעלו בבינת ג'בייל - עפ"י חוות דעת מומחים וגם על-פי משתתפים שחזרו מן הפעולה - בניגוד לכל מה שלימדו אותם ומה שמלמדים בכל בית ספר צבאי.

הניהול השמאלני של המלחמה, בידי רמטכ"ל מן השמאל וקצינים-מוחלפי-דיסקטים, ישחק לידיהם של הפוליטיקאים השמאלנים השולטים במדינה, כשיבואו לעצב את המציאות שלאחר המלחמה. ומה שמסתמן - מדאיג.

לנסראללה יתנו אסירים לבנונים (וביניהם את המרצח השפל סמיר קונטר), ועצם התשלום הזה מהווה נצחון לחיזבללה. ואת האסירים הפלשתינים ישחררו, כביכול, לטובת אבו מאזן - "כדי לחזק אותו." וגם זה יהיה הישג בלתי רגיל לטרור. וישראל תיסוג מחוות-שבעה, ואת זאת הרי תבע נסראללה מן היום הראשון. הכניעה בעניין חוות-שבעה עכשיו, תהפוך את נצחונו של נסראללה עלינו למושלם. והעיקר - חוות-שבעה זה השם הערבי של הר דוב, ולשלטון נוח להסתתר מאחורי השם הזה, כי ללא הר דוב אין גולן, כפי שגורלם של ציר פילדלפי ומעבר רפיח נחרץ כאשר הופקר גוש קטיף. עם מסירת הר דוב מתחיל תהליך הנסיגה מן הגולן.

לפי עיתונות סוף השבוע, עמיר פרץ ויועציו השמאלנים מנסים לרקוח עסקה: סוריה תרסן את חיזבאללה, ובתמורה תקבל את הגולן. יוצא, שאת הגולן יוכל להציל - רק סירוב סורי, וזאת לא תהיה הפעם הראשונה שהערבים מצילים אותנו מיצר ההרס העצמי שלנו. אולי כדאי שהכתומים יפשטו עכשיו על הגולן ויזהירו בפלקטים ובכרוזים - תורכם עלול להגיע עוד לפנינו, הבה נילחם יחד!

במאמר קודם הטעמתי כמה מדינתנו קטנה, שבירה ומאויימת מבפנים, בניגוד לדימוי הנפוח שמנסים לתת לה לצרכים פוליטיים שונים, או סתם מתוך יהירות ושחצנות. מאליה עלתה השאלה, מה צריך ומה ניתן לעשות כדי להציל את ישראל מידי מהרסיה. אפשר לכתוב על הנושא הזה ספר עבה-כרס. כאן, אוכל לדבר רק בכותרות.

בראש וראשונה צריך להחזיר ליהודים את זכותם להעדפה מתקנת. לזכור ולהזכיר, שהמדינה הזאת, ולפניה היישוב היהודי המנדטורי, הוקמו ע"י האומות כהעדפה מתקנת לעם עשוק וגזול, מקופח, שנוא ונרדף, קורבן של פוגרומים, ולימים - שואה. לכן צריך לבטל, למשל, את ההחלטה השערורייתית של הקונגרס הציוני העולמי לכלול את ערביי ישראל (אלה שהיום מוחאים כפיים לנסראללה) בתוכניות הפיתוח שהסוכנות היהודית מקדמת במדינה. האם שמעו היהודים העקומים האלה את עצמם, כאשר אמרו "הסוכנות ה י ה ו ד י ת"? והאם הם היו ערים לכך, שהסוכנות היהודית נזכרת בפירוש בכתב המנדט שעל פיו נמסרה הארץ לבריטים כמכשיר שהבריטים חוייבו להשתמש בו לצורך העדפה מתקנת של העם היהודי?

ומי שזקוק להוכחה, שבינתם של פוליטיקאים מסוימים נסתתרה, ירשום נא לפניו שבעד ההחלטה שנתחלק בתקציבי הסוכנות היהודית עם הערבים הצביעו - surprise, surprise , הפתעה! - נציגי המפד"ל והאיחוד הלאומי. ומי הצביע נגד? מפלגת קדימה, שטענה בצדק שההחלטה הזאת מנוגדת לעקרונות היסוד של המוסדות הלאומיים, לפיהם הסוכנות היהודית מיועדת לשרת יהודים בלבד. ומי הצביע בעד שיתוף הערבים בסוכנות היהודית, ואף הגן על ההצבעה הזאת בנימוקים הלקוחים מן המילון השמאלני? שאול יהלום. לידיעתו של מי שהזיל דמעה, כאשר האיש הזה לא נבחר לכנסת.

שמעתי, שגם לדירקטוריון הקרן הקיימת לישראל הכניסו ערבי, וכך מתקדם הפרויקט של הפיכת המדינה היהודית למדינת-כל-אזרחיה. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להחליף את התהליך הזה של דה-ציוניזציה של המדינה ברה-ציוניזציה, חידוש ציוניותה.

אולם דבר זה אינו אפשרי כל עוד ניתן למכשיר הראשי לריקון המדינה מתוכנה הציוני - בג"צ - לפסוק ככל העולה על רוחו הנאורה, עד שלבסוף "ציון במשפט תיחרב" ולא תיפדה, כפי שניבא הנביא. הדבר הזה יכול להיעשות רק ע"י החזרת הריבונות לכנסת ע"י כך, שזו תאזור עוז ותחוקק - לא חוקים עוקפי בג"צ, כ"א חוקים מבטלי בג"צ, חוקים שיאמרו לבג'צ: "עד כאן". עד כאן פלשת לתחומנו בחקיקה פרועה ובלתי נשלטת בצורת "פסיקה" כביכול, מכאן ואילך כל פלישה נוספת לתחום החקיקה תבוטל על ידינו - בחקיקה. ואם צריך, בחקיקת יסוד של רוב הכנסת, אותה לא תוכלו לבטל. רק הידיעה הברורה שהכנסת לא תהיה עוד האסקופה הנדרסת של בג"צ אשר השלטון המוחלט השחית את מידות פסיקתו, תוכל לרסן אותו. כל זה יוכל לקרות, כמובן, רק כאשר יחודשו ימינו כקדם ובכנסת יהיה רוב לאומי ברור.

ואם המדינה הזאת חפצת-חיים, היא תשים קץ להפקרות בכל הנוגע לערביי ישראל. היא תגרש מן הארץ מאות אלפי מסתננים מיו"ש, ירדן ומצרים שהתנחלו בתוך הקו הירוק. מעניין, שבתחום הזה השמאל אינו מגלה כל רגישות לבעייה הדמוגרפית. ויושם קץ לשערוריית גזילת הנגב בבנייה פרועה ובלתי חוקית בידי בדווים. נגד קרוואן יהודי עלוב מגייסים אלפי שוטרים ואת חצי הצבא, ואלפי מאחזים בדווים בנגב ובגליל - "מעליש".

ואולי גם נזכה יום אחד, שהסעיף 11ב' לחוק האזרחות, תשי"ב, ייושם הלכה למעשה, וזה לשונו:

"שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל".

היו לנו די הרבה מחבלים ערבים ישראלים. חישבו רק על רצח המילואימניקים ליד קיבוץ מגל, חישבו על עשרות הערבים הישראלים שליוו רוצחים מתאבדים מיהודה שומרון ליעדיהם בערי ישראל.

לא תאמינו: מאיש מהם לא נשללה האזרחות, והעגונות שלהם, רחמנא ליצלן, חיות על חשבוננו. וחברי הכנסת הערבים המזדהים עם האוייב ומבקרים אצלו, חכ"ים המפירים אמונים למדינה כמה וכמה פעמים ביום - מעולם לא נשללה האזרחות מאיש מהם. תאמרו: בג"צ יפסול את החלטת ביטול האזרחות ע"י שר הפנים? הנה דוגמא, היכן הכנסת צריכה להראות לבג"צ, מי הוא בעל הבית.

ומי שנשללת אזרחותו, חרב הגירוש תלוייה מעל לראשו. שיפור דרמטי לטובה יחול ביחסינו עם ערביי ישראל כשנזכה לראות את התקדים הראשון של גירוש האזרח הראשון על הפרת אמונים למדינה (אגב - יהודי כערבי, יש גם לא מעט יהודים המפירים אמונים למדינה).

משום מה, ומעניין למה - גדול מאוד הפחד בין הערבים להיות מגורשים מן הגיהנום הציוני אל גן העדן הערבי, ובמיוחד גן העדן הפלשתיני.

הרשימה עוד ארוכה. היו לנו ממשלות שמאל, היו לנו ממשלות שבטעות קראו להן "ימין", אך אף אחת לא נקפה אצבע לבצר ולחסן את המדינה השברירית הזאת מפני אויביה ומחריביה מבפנים.

אך בל נאבד את התקווה. אם יש יהודים המשחזרים את כלי המקדש מתוך אמונה, כי "גם אם יתמהמה - בוא יבוא", מותר גם להאמין שיום אחד תהיה לנו כנסת יהודית וציונית, ואפילו ממשלה ציונית. לקראת אותו היום חייבים להכין את הכלים שיחזירו את העם והמדינה אל הפסים שמהם ירדו.