צה"ל עוד לא הגיע למלחמה

גילוי נאות: לתא"ל ((מיל.)) רפי נוי, לשעבר ראש מטה פיקוד הצפון, שמורה פינה חמה בלבי. הוא היה קצין המבצעים של חטיבה 9 "עודד" - חטיבת המילואים שלי - במלחמת יום הכיפורים, וזכה בעיטור המופת על ביצועיו במלחמה בקרב על חושנייה. אחד, שהעיטור מגיע לו בצדק. כעבור כמה עשורים ראיינתי אותו, וגיליתי אדם מעניין, שזכה להערכתי.

באחרונה, לרגל המצב, שמעתיו לא אחת ברדיו, והוא מתבלט בעיני כמי שחושב - תכונה נדירה בקרב בכירים במערכת הביטחון שלנו; ובעיקר, בקרב מי שמזמינים להתראיין, ומדקלמים מנטרות חסרות כל פשר (שכנראה, גם הם אינם מבינים אותן) בשחצנות חסרת בסיס. איני מסכים עם כל דבריו, אך מעריך את מקוריותו.

רפי נוי קשור לקבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון. לכן, הגדרתו על מצבו של צה"ל במלחמה הנוכחית כה נכונה וכה מדויקת - השאלה נבונה של מושג מעולם הספורט.

לדברי רפי נוי, "צה"ל עוד לא הגיע למלחמה" (ראיון עם גבי גזית, "הכל דיבורים", קול ישראל, שניים באוגוסט 2006).

מילה בסלע.

עם כל הכבוד וההערכה למאמץ האישי, למאמץ היחידתי, לאומץ ולהקרבה - שלושה שבועות הם זמן ארוך למדי - הרבה מעבר למה שארכה מלחמת יום הכיפורים, וגם בה צה"ל לא הספיק להגיע למלחמה (עיינו ערך שתי המתקפות ביום האחרון למלחמה: בעיר סואץ ו"גולני" בחרמון).

קבוצת כדורסל אינה מגיעה למשחק כשלא התאמנה כיאות; כששחקניה היו זחוחים מדי כשיצאו מחדר ההלבשה; וכשהמאמן לא התאים את משחקה ליריב. האם זה מה שאירע לצבאנו? האם כתשל"ד כן עתה?

כאן ושם, לצערי, השתלבו יחדיו יהירות וזחיחות ("אין כמונו"), עם חוסר מקצועיות ועם אי-הבנת מהות המלחמה.

מערכת ביטחוננו בזבזה כעשרים שנה על לחימה באינתיפאדה - במקום להקצות לכך כוחות ייעודיים (למשל, משמר הגבול, או חטיבות מרחביות). יחידות שלמות הוסטו ממסלולן המקצועי, ונשלחו להוות חיל משמר בשטחים - במקום להתאמן. איני מזלזל במשימה של הדברת ההתקוממות ביהודה, בשומרון ובעזה, אך היא הסיטה את המאמץ מהתכוננות למלחמה. תושבי חבל קטיף, שגורשו לפני שנה בדיוק מבתיהם בנחישות וברגישות על-ידי שליט מושחת, יכולים לספר עד כמה כשל צה"ל בהגנה עליהם, הנקראת בסלנג הצבאי, "ביטחון שוטף".

מערכת ביטחוננו בזבזה שש שנים בהבליגה מול כל סוגי הפרובוקציות של חיזבאללה - בין חטיפת שלושת החיילים בהר דב לבין חטיפת שני החיילים ליד זרעית נמתח קו אחד ורציף של טיפשות. מערכת ביטחוננו התנהגה כגולם סכל, שאינו מבין מה מתרחש לנגד עיניו מצפון לגבולנו הצפוני מאז שנסנו משם בבהלה. עכשיו - שתמונת הכזב התנפצה לנגד עיניהם, והתברר, כי נוצרה מדינת חיזבאללה ליד גבולנו - שולפים ראשיה מסמכים ותמונות, ומוכיחים, כיכול, שידעו על כך.

ספרו זאת ליחידות, שנכתשו במרון א-ראס ובבינת ג'ביל - כמו סיפורי המטכ"ל על הפתעתו לנוכח הטילים "סאגר" במלחמת יום הכיפורים.

מעל ומעבר, מערכת ביטחוננו חטאה באי-התכוננות למלחמה. היא אינה חוקרת את מעשיה, אלא שולחת מומחים לטיוח לכתוב דוחות חסרי-ערך, שיטהרו את ראשיה מכל אחריות למחדליהם ולמעשיהם כאחד. בנוסף, היא מתעלמת מלקחים ומניסיון מבצעי של אחרים. מה שלא עשינו - אין לו כל ערך. לכן, אנו משלמים שכר לימוד עקוב-מדם על הבנת דברים, הכתובים בכל ספרייה ציבורית.

צריך לזכור, כי כלל חשוב בהפעלת צבא הינו קדושת האימונים. "קשה באימונים. קל בקרב" - קידמה אותנו הכרזה בכניסה לבסיס האימונים (הטירונות) החטיבתי. אם לא מתאמנים - בין השאר, כדי לחסוך בתקציב הביטחון; כדי לא לעורר בעיות פוליטיות עם אנשי המילואים; וגם כדי שלא יהיו תאונות אימונים - לא יוכלו להילחם. אבל אצלנו, כידוע, ממציאים חידושים, שמעולם לא עבדו וכנראה גם לא יעבדו: ועדת שפר, כידוע, המליצה לקרוא ליחידות המילואים רק למלחמה. כלומר, לא ייקראו מילואימניקים לאימונים, ולא יעשו תעסוקה מבצעית. ומערכת הביטחון, שאינה מבינה דבר, קנתה את הרעיון ההזוי. לעומת זאת, הכלל בספורט קבוצתי הניו חריף: "לא התאמנת - לא תשחק".

יתר על כן, כל מיני נביאי שקר - משיחים וחסידים שוטים של "מלחמת כפתורים", שהמציא דמיונם הפרוע - הצליחו להוליך שולל את מערכת ביטחוננו כיוון שאין לה כל הבנה בתחום עיסוקה. היא קנתה את הבליהם כיוון שנוסחו בעברית יפה וברטוריקה מדהימה. הם סיפרו בדותות וכזבים על הפעלת כוח אווירי במלחמה - בין השאר, על-ידי האמריקנים בקוסובו, באפגניסטן ובמלחמות המפרץ - סיפורים, שלרובם אין רגליים. לכן, עסקו גנרלינו, שאינם שולטים בחומר המקצועי ואינם קוראים בנושא, בדיון על הפעלת כוח קרקעי בלבנון, ולא הבינו, כי המדובר בצעד הכרחי - כפי שקרה באפגניסטן ובעירק. בנוסף, הם כבר למדו, שהמצאת מלים מפוצצות והכנסתן לשימוש נפוץ בצבא לא הדבירו את הטרור.

זה נובע מהעובדה המרה, כי מערכת הביטחון אינה יודעת מה נעשה בתחומה, ומה עשו צבאות אחרים. היא מופתעת חדשות לבקרים על-ידי "הפתעות", שכל מי שביקר בספרייה ציבורית מכירן היטב; ולכן, ממציאה מחדש יום-יום את הגלגל. בערבות צבאנו מסתובבת אגדה על מח"ט שריון ישראלי, שהגיע לפני הרבה שנים לקו עם זר עצום של אגדות סביב עברו, עם הילת גיבור-חיל, אך מבלי שידע דבר על הפעלת טנקים. לכן, החל גיבורנו לכתוב מחדש את תורת הפעלת השריון, והדיח כל מפקד, שניסה לדבוק בתורת הלחימה הרשמית. כשהתבררה הטעות במינויו של גיבור השחץ, הוא נבעט מעלה - כנהוג אצלנו. להרגעת הקהל - אציין, כי אינו יחיד בדורו (השמות שמורים במערכת).

לו היה מדובר במאמן כדורסל - הוא היה עף מיד לביתו כשעקב חזקה נצמדת היטב לעכוזו, ומבטיחה את שיגורו הרחק ממקומנו. אפילו בכדורגל שלנו, שאינו מצליח להגיע לכל הישג, פרט לבזבוז משאבי עתק - הודחו מאמנים. ואילו מערכת ביטחוננו ממשיכה בתעלוליה - למרות שצה"ל עוד לא הגיע (גם) למלחמה זו.

האם יגיע מחר?