אי אפשר גם בלי להתעסק בתקשורת. ח"כ שנלר מצביע על כך שבדרום המלחמה ממשיכה וכיוון שהנושא פחות דרמטי והתקשורת מחפשת את הדרמה, המיקוד אינו נמצא שם. "יש לזכור שהעובדה שהתקשורת לא מתייחסת ולא הכל נבחן כל רגע ורגע בדרום, התוצאה היא שצה"ל פועל נכון להיום בצורה ראויה ויש הרבה פחות ירי ממה שהיה בעבר".

מסקנתו היא ש"אולי צריך להוריד קצת את הכיסוי התקשורתי. לרסן במידה סבירה גם את החשיפה, לא כדי שנסתיר סודות, צה"ל הוא הצבא הטוב וההומאני ביותר, אלא משום שבשדה הקרב התקשורת צריכה להיות משנית ולא מרכזית והיום היא מרכזית מדי".

מבחינתו של חבר הכנסת שנלר, יש שתי סכנות גדולות למדינת ישראל. "האחת סכנה פיזית, הפיתוח של האירנים בתחום שלהם. אבל יש סכנה גדולה לא פחות וחמורה מאוד והיא הסכנה התודעתית שלנו כעם. המשמעות היא שאם אנחנו נגמור את העימות הזה בתחושה שביצענו את המשימה, שהקרבנו את המאמץ הזה, כל אחד בתחומו, למען הביחד של הציבור הישראלי, תחושה של כבוד העם וזקיפות קומה, יהיה לנו כוח לעמוד בהסדרים מדיניים, גם בהעדר השלמה של הצד הצבאי ויחד עם הנטל הכלכלי שמטבע הדברים נרגיש אותו בעתיד".

מצד שני, הוא טוען, "אם לא נהיה במקום הזה אנחנו יכולים להתפרק בכל מיני היבטים. עלינו לחפש את החישוקים המחברים בתוך החברה ישראלית ולהציג לציבור את האמת על ההישגים הבלתי רגילים בדרום לבנון. ואחרי שאני מקווה שיחליטו להמשיך את המאבק הקיומי שלנו, יעשו אותו בתבונה בצורה כזו שיניב פירות שרחבים הרבה יותר רחבים מהמעגל של החיזבאללה".

בסופה של המלחמה הזו, יש אפשרות לא מעטה שישראל תמצא את עצמה סביב שולחן המשא-ומתן. ח"כ שנלר רואה בשלום כיעד אסטרטגי חשוב מאין כמותו. אולם, הוא טוען כי יש לבחון מהותית ועקרונית את הצעותיה של ישראל במשא-ומתן. "יש לשאול האם הויתור על שטחים הוא מחיר שצריך לשלם או האם ויתור הוא כדלק למדורה. פעם היה לי ברור שהויתור הוא מטף כיבוי אך היום יכול להיות שאני אגיע למסקנה שהויתור הוא בנזין למדורה".

לדעתו, "מימוש מיטבי של המערכה הזו יהיה תהליך הידברות אינטנסיבי עם לבנון ואולי סוף סוף נצליח לעשות שלום עם ארץ שלישית. שלום עם לבנון יביא אותנו למקום אחר לגמרי מאשר אנחנו נמצאים היום".

לפני כשבוע, בשיחה בפני עיתונאים זרים, הכעיס ראש הממשלה אולמרט רבים כאשר אמר שניצחון בלבנון יתן תנופה לתוכנית ההתכנסות. ח"כ שנלר שהיה חלק מצוות שהתכנס במשרד רה"מ על-מנת לנסח את הדברים בצורה מעודת יותר, טוען, כי "רה"מ השיב לשאלה האם המלחמה מחסלת בעיניו את תוכנית ההתכנסות ובתשובה אמר שהיא לא מחסלת ולא מבטלת את התוכנית. הוא דיבר מבחינה רעיונית אך משום שהוא חש, מיד אחר כך, שהדברים הובנו כאילו המלחמה היא למען ההתכנסות הוא חזר מדברים האלה".

שנה חלפה מאז יישום תוכנית ההינתקות. מאז התגלו הרבה מאוד ליקויים בהכנה ובביצוע היום שאחרי כלומר בטיפול במפונים. בזמן הקמתה של מנהלת סל"ע, פנה ראש הממשלה דאז, אריאל שרון לעתניאל שנלר והציע לו להתמנות ליו"ר מנהלת סל"ע. שנלר, שכיהן כיו"ר מועצת יש"ע ונחשב כאמור לאחד מראשי המתיישבים, סרב. "אני התנגדתי להינתקות בצורה שהיא נעשתה. כששרון ביקש ממני לעמוד בראש מנהלת סל"ע, העמדתי את אותם אבני דרך שמבחינתי הם חיוניים על-מנת להצליח במשימה כזו. חלק מאבני הדרך היו מבחינת סתירה קונספטואלית".

למשל, ח"כ שנלר אינו מבין עד היום מדוע הוחלט לעזוב את צפון רצועת עזה. "תוכנית ההתנקות עסקה בעיקר בהינתקות ועסקה הרבה פחות מדי ביום שאחרי", הוא קובע. אולם כיום חושב שנלר שכולם עושים מאמץ עליון לשקם את המפונים. "לפני שבוע השגנו את אחד ההישגים היותר גדולים והיה לי המזל להיות השושבין שלו. היתה החלטה להקים אשכול ישובים שייקרא ניצנים שהוא תעתיק של כל גוש חבל עזה, מעין מועצה אזורית מצומצמת. לתוכנית קוראים תוכנית ניצנים. התוכנית נמצאת בשטח המוניציפאלי הרחוק של עיריית אשקלון".

הוא מסביר כי היה ויכוח של הרבה חודשים בין עיריית אשקלון, הועד המייצג את המפונים ומנהלת סל"ע. "אחרי שיחות ארוכות עם הצדדים, הגעתי לסיכום עקרוני ולאחר מכן נחתם החוזה בין כולם. וכך ביום שני לפני שבועיים אישרו את התוכנית ומשרד השיכון יוצא עכשיו במכרז ויתחילו לבנות".

לדעתו, מסקנה אחת משמעותית יש לאחר תחקור תוכנית ההינתקות. "אני חושב שאם בעתיד יצטרכו לפתח תוכניות מדיניות, יצטרכו לעשות את הכל ביחס הפוך. לחשוב מהסוף להתחלה".

ח"כ שנלר נמצא הרבה שנים בשוליים של הפוליטיקה לדבריו, "אף פעם לא התכוונתי להיכנס לכנסת וגם הפעם לא. התהליך היה מאוד אקראי ועד היום אני מופתע לטובה מכמה דברים. האחד, מרמת הרצינות של העבודה שלנו כחברי כנסת. אולי בגלל שזה הטירונות שלי, אולי בגלל שיש מלחמה, אולי בגלל קונסטלציות אחרות שקשורות לועדות שאני חבר בהם. אבל באופן מעשי, יש עבודה רצינית ועניינית".

הוא גם מופתע מהעובדה שלצד המתח הפוליטי, יש הרבה חברויות בין חברי הכנסת. "אני מצאתי הרבה הגינות בין חברי הכנסת. כמעט ואין השמצות וכמעט ואין ירידות בשביל ירידות. אין ניבולי פה כמעט ויש כנסת מכובדת".

לשמע דברים אלה השאלה המתבקשת לחבר הכנסת נוגעת לדבריהם של חברי הכנסת הערבים. תשובתו היא, ש"הם לא ראויים להיות חברי כנסת. אני לא מקבל את האמרה שהם נמצאים בסיטואציה בלתי נסבלת, בזהות כפולה ומכופלת. אם אדם נמצא בסיטואציה בלתי סבירה, שיחפש עצמו בסיטואציה סבירה. שלא יתפקד בסיטואציה בלתי סבירה ואם חבר כנסת ערבי סבור שהוא לא מסוגל להיות נאמן למדינה, אלא נאמן לעמו ולא למדינתו, הוא לא יכול להיות בכנסת ישראל".

לדבריו, "הנזק שחברי הכנסת הערבים עושים לציבור הערבי גדול מאוד. חברי הכנסת הערבים הם המחבלים החמורים ביותר, הקשים ביותר נגד הציבור הערבי במדינת ישראל. הם אלה היוצרים את החיץ בין הציבור הזה לשאר אזרחי ישראל". לטענתו, למדינה יש מספר סמלים כדגל והמנון שצריכים לאחד את כל אזרחיה. "מי שלא יכול להתאחד תחת הסמלים האלה, שלא יהיה כאן. שלא יהיה חלק מאיתנו. אזרחי ערבי שאינו יכול לשמור אמונים למדינתו, שלא יהיה אזרח ישראל".

כרגע, טוען ח"כ שנלר, זה לא הזמן למתוח ביקורת על הממשלה או הצבא. "אני לא רואה צורך למתוח ביקורת. אלה שמשמיעים ביקורת בימים האלה' בעיקרם הם אנשים שמרגישים לא מעורבים ורוצים להיות רלוונטיים. כל מי שבאמת מעורב ורלוונטי, חושב רק איך לעזור לנבחרת לנצח. אני מרגיש שאסור היום לנתח, לבחון, לבדוק אלא לעודד".

אולי לא צריך לבקר כרגע את הצבא שנלחם, אבל איפה היה הדרג המחליט בשש שנים האחרונות בהם החיזבאללה התעצם והתחפר בדרום לבנון?

ח"כ שנלר טוען כי "צריך לזכור שהתנאים המדיניים - צבאיים משתנים כל הזמן. המפה העולמית היא לא מצב סטטי. זה לא ששום דבר לא קרה בשום מקום ורק בלבנון החיזבאללה התחמש. היו מהלכים אחרים כאירנים, בידוד סוריה, ההתרחשויות בעירק ומצד שני בניית הצימרים בגליל, הכלכלה הפורחת והתחושה שאפשר להתעסק בהמון דברים כי אפשר לחיות בשקט בכל מקום במדינת ישראל".

"אני לא בא להצדיק, אבל התנאים משתנים כל הזמן", הוא אומר. "ייתכן והיה צריך לנהוג אחרת, הרבה דברים אפשר להגיד, אילו היינו יודעים אז כך. בעת הזו התפתחה מערכה שהיתה לכאורה בלתי נמנעת ובמערכה צריכים לנצח ורק אז לבדוק אם פעלנו נכון או לא, ואיך נפעל בעתיד".