האמת היא שאינני יודע כיצד להגיב למעשיו, או חוסר מעשיו, של ראש הממשלה. הוא נראה תקיף ומשכנע כשצופים בו נואם. אבל, נאומים הם דבר אחד ומעשים הם דבר שונה לגמרי. ואם לשפוט על-פי מעשים ותוצאות - התמונה גרועה.
ראש הממשלה הוא המנהל של המדינה. כמנהל, עליו לגבש ולהנהיג את פעולות המדינה בעת משבר: להיות החלטי, הגיוני, מעורר השראה, ובעיקר - יעיל.
המשבר של חודש יולי 2006 עוד ישמש אירוע לימוד מרכזי בניהול משברים. נכון לעכשיו, 10 באוגוסט בבוקר, 30 יום לאחר תחילת המשבר, המצב הוא המחשה ברורה של המשפט: "כיצד אסור לנהל משברים".
נשחזר: מדינה חזקה יוזמת תגובה מסיבית והתקפית על אויב מצומצם בגודלו. ראש הממשלה קובע מהיום הראשון 3 יעדים: סילוק האויב מגבולות המדינה, סילוק איום הטילים על צפון המדינה, החזרת החטופים. הסיסמא היתה: "עד כאן!".
חולפים 30 יום והמאזן מדהים. בקרב שמנהל צה"ל עם חטיבת האויב, התוצאות הן:
1. 3,500 רקטות הונחתו על אזור הצפון, במשך חודש ימים, ללא הפסקה. הנזק רב. במשך כל הימים הרבים שחולפים, צה"ל אינו מעביר את המלחמה לעורף האויב. הצבא מנהל מלחמת התשה כאשר אין לו אמצעי מניעה מול גשם הרקטות שיורד על העורף. רק במזל, אין עדיין פגיעה באזורי תעשיה רגישים: כימיקלים, חשמל.
2. תושבים יושבים במקלט במשך חודש. לחלק מהם אין סיוע ממוסד ברמה בסיסית (מזון, תרופות, תנאי שהייה במקלט: רחצה, צרכים, סיוע למוגבלים, תחזוקה, תאורה). חלק ניכר מהשוהים במקלטים סובלים מבעיות פסיכולוגיות קשות, שיחייבו טיפול במשך זמן רב.
3. אין טיפול ממשלתי או ממוסד באוכלוסיה השוהה במקלטים. למרות הזמן הרב שחלף. רוב הסיוע מבוסס על נדבנים פרטיים. בחלק מהרשויות המקומיות - הטיפול באוכלוסיה שנותרה בעיר/בישוב אינו מבוצע כתוצאה מתפקוד לקוי וחוסר סיוע סביר של המדינה. העדויות של אוכלוסיית המקלטים על מצב המקלטים ותחזוקתם, וחוסר התגובה מהממסד המקומי - קשות.
4. שליש מתושבי המדינה נודד או עזב את מקום מגוריו. התעשיה בצפון מופעלת בחלק קטן מיכולתה. מסחר ועסקים קטנים בצפון - נפגעו ב- 100%.
5. הנהגת המדינה ממעטת להופיע בפני האוכלוסיה ולהסביר את החלטותיה. במקום זאת נשלחים דוברים צבאיים ממוסדים ומצעד של מתנדבים פרטיים - בעלי תפקידים בדימוס, שמנסים לתת פרשנות לפעילות או לחוסר הפעילות.
6. עד ל- 10 באוגוסט, הפעילות ההתקפית של צה"ל מתמקדת ברצועה צרה של 5 ק"מ לאורך הגבול, תוך הפעלה מעשית של חלק קטן מזרוע היבשה של צה"ל.
7. למרות הכחשות של דובר צה"ל ישנן תלונות של מפקדים וחיילים המגיעות לתקשורת ומשודרות למאזינים על קבלת ציוד מיושן ולעיתים על חוסר. ישנם גם מקרים שהם יחידות צבאיות פנו לגורמים פרטיים לקבלת מימון כדי לרכוש ציוד שלא קיבלו.
8. גם לאחר היסוסים רבים, משהתקבלה החלטה ב- 9 באוגוסט להפעיל את צה"ל כדי לתפוש כל מקום ממנו משגרים רקטות קצרות טווח (עד 30 ק"מ), אין נוחתים במהירות ביעד (גדות הליטני, רמת נבטיה, אגם קרעון) ותוקפים בתנועת מלקחיים מדרום ומצפון. תהליך שקובע עובדות תוך 48 שעות. במקום זאת נעים בהדרגה צפונה. בדרך הארוכה והמפרכת - הערכה של שבוע ימים. וממתינים בכל שלב לתגובת המעצמות. שמא ייעצר התהליך. והאויב, המצומצם בגודלו, עדיין ממטיר רקטות מטווח קצר בקצב של 160 ביום.
ואני שואל, בנקודת הזמן הנוכחית - 10 באוגוסט, לנוכח הנתונים שציינתי, האם רק אני רואה שהמלך עירום? הסבירו לי - בעובדות -מה אני מחמיץ?
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
