אהוד אולמרט עדיין ראש ממשלה. למרות שהשתמש בחיילי צה"ל כאילו הם "בשר תותחים". למרות השוחד בפרשת הדירה ובעניינים נוספים. למרות השקרים. למרות הציניות שבה הוא נוהג. הארץ מתחילה עכשיו לרעוש. מיליון איש מתושבי הצפון מתחילים להציג שאלות. מאות אלפי עסקים שנפגעו מתחילים לחוש את הקשיים. בכמה כלי תקשורת, אפילו כאלה שגוננו על אולמרט והעלו את הפרקליט-המושחת מעלה-מעלה, מתחילים להבין כי אולמרט מסכן את מדינת ישראל.
אך לאולמרט אין שום כוונות לפנות את כיסאו. להיפך. עתה הוא נאחז בו כבקרנות המזבח. בניסיון ציני ומכוער לחלץ עצמו, הוא מטיל דופי באחרים. לי אין טראומות, אמר לכתבים בהתייחסו לשרון-לבנון וברק-נסיגה/פינוי, ולכן אני אכנס בחיזבאללה עד שיבינו שבעל הבית השתגע. אולמרט מפנה אצבע מאשימה כלפי צה"ל בכלל וכמה מקציני הצבא הבכירים בפרט. עליהם הוא מטיל את האחריות לאי-השגת היעדים. העובדה שהבטיח יעדים שאינם בני-השגה, אינה מזיזה לו. אולמרט, שחצן ויהיר שכמותו, נמצא במקום אחר. עכשיו נראה כאילו הוא מכין לעצמו אליבי לוועדת החקירה שתקום.
ביום שישי (11.8.06), אחרי שכבר נתן את הפקודה למלחמה מיותרת, עשה אולמרט את אחת הטעויות הגדולות הנוספות: הוא הורה לצה"ל להיכנס עד הליטני, אך לא טרח לאחר מכן לעצור את הכוחות. 34 חיילים, חלק ניכר מהם צעירים בני 21-19, נהרגו תוך שתי יממות. מוות מיותר אותו ניתן היה למנוע. דמם בראשו של אולמרט.
אנשי חצרו של אולמרט אמרו ביום שישי, כי ההוראה ניתנה כדי להפעיל לחץ על מועצת הביטחון. ניחא. אך למרות שהמטרה הושגה, לכאורה, ובוצעו עוד באותו לילה, בהצעת-החלטה, תיקונים של הרגע האחרון, ולמרות שאולמרט עצמו חוזר ואומר כי מדובר בהחלטה המהווה הישג עצום לישראל (דבר עליו אפשר בקלות לחלוק), הוא נמנע מעצירת הכוחות בלבנון ומהשבת הבנים הביתה. התוצאה: עוד ועוד חיילים נהרגים במה שנראה לי יותר ויותר: מלחמת שלום אולמרט.
אולמרט נאם במהלך החודש מספר פעמים, וקרא את שמותיהם של הנופלים. הוא גם הקריא מכתב שקיבל מאחד האבות, שעודד את הממשלה להמשיך בדרכה. כמה מכתבי חצרו מיהרו לציין לשבחו את רגישותו, כביכול, ואת נחישותו ועיקביותו במערכה הצבאית. אלא שבשבועות האחרונים מתנהל אולמרט באופן המעורר דאגה. הוא מזגזג, מקשקש, מאיים ובסופו של דבר מכניס כוחות ללבנון באיחור רב ביותר, אחרי שאנשי החיזבאללה התבצרו עוד יותר והקימו כמה קווי הגנה נוספים בדרך לליטני; ובמילים פשוטות: הכינו מלכודות מוות לחיילים שלנו.
מהלכיו של אולמרט נראים בעיני, כאילו נועדו לשפר את תדמיתו ולהציל את יוקרתו. ביני לביני איני בטוח עוד, האם אולמרט שולט במערכה, והאם הוא יכול בכלל לעצור - או שיצר ההישרדות גובר עליו, והוא שגורם לו לגרור את מדינת ישראל כולה עמוק לתוך הבוץ הלבנוני. גודל ההימור של אולמרט באינטרסים הכי בסיסיים של המדינה, נראה כגודל הסיכון הפלילי שבו הוא נתון.
נזכור נא, כי אולמרט נתון בימים אלה בסיכון גדול. גם מבקר המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה עוסקים, בימים אלה, בכמה פרשות רגישות. פרשת השוחד שקיבל בעסקת הדירה בכרמיה, אותה חשפנו כאן, היא שתכריעו. הערכתי היא, כי כמה חודשים לאחר המלחמה, ובשל פרשת השוחד, ייזרק אולמרט אל ספסלי האופוזיציה, ומשם יוקע החוצה - אל מחוץ למערכת הפוליטית. הפעם כעבריין עם קבלות. או-אז יוכח כי מה שחשפנו כאן היה, למרבה הצער, נכון ומדוייק. אולמרט קיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים. פשוטו כמשמעו. מכאן ברור שהוא אינו ראוי לכהן ראש ממשלה, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה מקצועית.
כפי שהבטחנו כאן, יום הדין בוא יבוא. ואז יצטרכו לתת את הדין גם עיתונאים בכירים - שגוננו על אולמרט, סייעו לו לכבוש את ראשות הממשלה והמיטו עלינו את האסון הנורא. לאולמרט לא נותר אלא להפנות מכאן קריאה: לך לך. פטור אותנו מניזקך.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
