האוייב האמיתי

האוייב האמיתי של ישראל, האויב המטיל עליה איום קיומי - איננו חסן נסראללה מנהיג החיזבאללה. נסראללה איננו אלא בובה על חוט במופע האימים שאותו מפיק האויב האמיתי, נשיא אירן ד"ר מחמוד אחמדינג'אד, שמקור רוח השנאה התהומית הנושבת במפרשיו נובע מעוצמת הנפט האירנית המשולבת באמונה הפנאטית הרואה בקיומה של ישראל את החטא הקדמון, את מעשה השטן, שאותו יש להכחיד מעל פני האדמה.

כל מי שמתמצא, ולו מעט, בתורת המלחמה יודע, כי אחד מכללי היסוד הנדרשים כדי לנצח במערכה הוא להעביר את הלחימה, מהר ככל האפשר, אל שטח האויב. מן הטעם הזה אני משוכנע כי כדי לגבור על איום הקטיושות מצפון חייבת ישראל לשנות את האסטרטגיה הביטחונית שלה וכבר עתה להתחיל לתכנן את הפעלת שדה הקרב אל אדמתה של אירן.

לכאורה אפשר לטעון כי אמירה זו חסרת היגיון, שהרי אירן רחוקה מישראל, אין לה גבול משותף עם ישראל, הטנקים הישראלים אינם יכולים להגיע לאירן, וצה"ל אינו מסוגל לכבוש יעדים מבוצרים באירן. אך על-פי הכלל "בתחבולות תעשה לך מלחמה" יכולה ישראל בקלות יחסית, ואף ללא סיוע מארה"ב, לתכנן את העברת הקרב אל שטחה של מממנת הטרור העולמי - אירן. לתכנן ולהעביר את הקרב לאירן מבלי להותיר עקבות שיאפשרו זיהוי מקור התקיפה.

הצעד הראשון והחשוב ביותר במסגרת תכנון מלחמתי מן הסוג הזה חייב להיות פעילות התקפית נגד האיום האטומי מצד אירן. במסגרת הדיונים הנערכים בגופי מודיעין עולמיים על האופציות של פעילות לבלימת מימושם של מאמצי הגרעין האירניים, מועלית תדיר הטענה כי אי אפשר להשמיד במהלומה חד פעמית - כמו בעת תקיפת הכור הגרעיני בעירק בימי שלטונו של מנחם בגין - את הליבה הגרעינית האירנית כיוון שאירן, בחכמתה, פיזרה את אתרי הגרעין שלה על פני אתרים רבים ושונים.

טיעון זה נכון, אבל עם זאת כל גוף מודיעין רציני בעולם מכיר את מיקומם של הבולטים שבין האתרים הגרעיניים. למשל: הכור בעיר הנמל בושהאר שנבנה בהשקעה של כמעט מיליארד דולר על-פי ידע שרכשה אירן מרוסיה; בעיר אראק שבמרכז המדינה החלה אירן כבר לפני שנים אחדות להקים מפעל לייצור מים כבדים הדרושים לתהליך ייצור הפצצה; בעיר נטאנז מדרום לאראק פועל מתקן משמעותי להעשרת אוראניום בצנטריפוגות גז ואילו באיספהאן קיים מרכז גרעיני גדול המפעיל גם הוא מתקנים העוסקים בהעשרת אורניום. די בתקיפת של אתרים אלה כדי לעכב בשנים רבות את יכולתה של אירן להגיע ליכולת גרעינית. חלק מן המאמץ הישראלי לחיסול האיום הגרעיני האירני יכול להתבצע - לאו דווקא באמצעות נתיב התקיפה האווירית הישירה.

כיוון שמעולם לא הייתי רמטכ"ל וגם לא עסקתי בתכנון אסטרטגיות ביטחוניות, אני מניח כי יהיו מי שיאמרו לי כי הרעיונות שאני מעלה הם הבל ורעות רוח וכי עם ישראל יכול לסמוך על המומחים הביטחוניים המעולים שלו שימצאו פתרונות הולמים לאיומים המצטברים בשמי קיומנו. מתוך התנסויותי ברור לי כי אסור לסמוך על תרבות הסמוך וכי תמיד רצוי ללמוד מן ניתן לעשות בעתיד על-פי ניסיונם של אלה שחיו בעבר.

איש אינו יכול לדעת בוודאות מה יביא עמו העתיד, אבל דבר אחד צריך להיות ברור: מזה שנים רבות, כמעט מאז הקמת המדינה, עוסקים טובי המוחות בישראל בהכנת פתרונות הולמים - הגנתיים והתקפיים - לכל תרחיש אימים אפשרי שיוכל להוות איום על המשך קיומו של העם היהודי. אחת האופציות המשוכללות ביותר היא "פצצת הניוטרון", הפצצה שרק מעטים שמעו את שמעה ורק מתי-מעט מכירים יותר את תעלומותיה.

על-פי פרסומים זרים מצוידת ישראל בפצצות מן הסוג הזה. הצוללות הישראליות מדגם "דולפין" - וגם זאת על-פי פרסומים זרים - מצויידות בטילי שיוט מסוג "פופאי טורבו" שאורכם כ- 7 מ' והם מסוגלים לשאת ראש חץ קרבי במשקל של עד 200 ק"ג. ראש חץ כזה יכול להכיל חומר נפץ רגיל, נשק גרעיני, אם קיים, וגם פצצות ניוטרון. על-פי פרסומים זרים, ביצעה ישראל, במאי 2000, ליד סרילנקה, ניסויים בשיגור טיל שיוט מן הסוג הזה. הטיל פגע במטרה במרחק של 1,500 ק"מ, ובדיוק מירבי.

הצוללות מדגם "דולפין" מסוגלות להגיע, בחשאי ובמסתור, אל המפרץ הפרסי ולשגר טילי-ניוטרון לעבר טהרן, בירת ציר הרשע, המרוחקת כ- 1,200 קילומטרים מבושהר שבמפרץ הפרסי, ממש כשם שחיזבאללה שיגר טילי הרס לעבר נהריה, חיפה, קריית שמונה וכל ישובי הצפון. טילים כאלה, המשוגרים כאשר הצוללת משייטת מתחת לפני הים, אינם מותירים עקבות ואי אפשר לזהות את מוקד שיגורם. ישראל אינה צריכה להודות שהיא זו ששיגרה את הטילים. העולם אולי יוכל לחשוד - אך לא להוכיח. והרי החשד יכול להיות מופנה גם אל עקבות של "עבודה אמריקנית". זריעת פחד, הרס והרג בבירת אירן תשפיע גם על מעשיו של אחמדינג'אד.

מהי, בעצם, פצצת הניוטרון הייחודית הזו. מסתבר כי גם היא המצאתו של הראש היהודי, ממש כמו פצצות האטום והמימן. הקשר היהודי הזה מתחבר ישירות לפיזיקאי יהודי אמריקני, סם (שמואל) כהן, הנחשב לאבי הפצצה בעלת היכולות הייחודיות: היא מסוגלת לחסל צבאות, כמעט כמו פצצת אטום, אך אינה הורסת מבנים ולא משחיתה כלי מלחמה, כמו טנקים, הפרושים בשדות הקרב.

כדי להבין מה מסוגלת לעולל פצצת ניוטרון ראוי להסביר מה היו התהליכים הפיזיים בנשק הגרעיני שפותח בארה"ב. פצצות הגרעין הראשונות פעלו על בסיס תהליך הביקוע (Fission) של גרעיני האטום היוצר אנרגיות עצומות. בפצצות המימן שפותחו בעקבות פצצות האטום על-ידי הפיזיקאי היהודי הנודע פרופ' אדוארד טלר, היתה הטכנולוגיה שונה. הפעם דובר בתהליך הקרוי התכה (Fusion) ובו, בעקבות ביקוע גרעיני, מותכים יחד אטומי מימן ויוצרים אנרגיות גדולות הרבה יותר מאלה של הביקוע הגרעיני הרגיל.

פצצת הניוטרון שפיתח סם כהן מבוססת על הליך ההיתוך הגרעיני, אבל בדרך שונה לחלוטין מזה הקיים בפצצת המימן. הפעלת פצצת ניוטרון עדיין יוצרת פיצוץ, אבל קטן בהרבה מזה של פצצות האטום או המימן. האפקט הקטלני של פצצת הניוטרון טמון ב"שחרור" כמות אדירה ועתירת אנרגיה של ניוטרונים שעוצמתם מחסלת כל חי בטווח רחב בהרבה ממעגל הפיצוץ המקורי, אך פוגעת אך מעט במבנים. זה ועוד: הזיהום הסביבתי המזיק הנוצר משימוש בפצצת ניוטרון נעלם בתוך פרק זמן קצר ביותר.

ניסיון לבחון איזה שימושים מתכננת ישראל לעשות בפצצות הניוטרון שלה מעלה מספר כיווני חשיבה מרתקים, שחלקם נחשפו בתקשורת העולמית.

• בנובמבר 1997 פירסם העיתון האוסטרלי Worldnet daily ידיעה שלפיה הושגה הסכמה עקרונית בין ירושלים לוואשינגטון שלפיה תטיל ישראל פצצת ניוטרון על עיר עירקית במקרה של "התקפה רצינית" בנשק כימי או ביולוגי על ישראל מצד סאדאם חוסיין. תוכנית מן הסוג הזה יכולה להיות קיימת גם לגבי מטרות באירן.

• באפריל 2000 פורסם בעיתון Crescent Internaional, בהסתמך על "מקורות צבאיים", כי ישראל מתכננת "לשתול מוקשים גרעיניים" ברמת הגולן, במסגרת תוכנית ששם הקוד הסודי שלה הוא 'קלע דוד'. המוקשים שבהם מדובר - פצצות ניוטרון זעירות שגודלן כגודל כדור בייסבול - וש"כדי לשאת אותן ולהטמין אותן בקרקע באתרים אסטרטגיים דרושים רק שני חיילים". ברור כי כשם שאפשר לעשות בפצצות אלה שימוש ברמת הגולן ניתן גם לזרוע אותן בנקודות מפתח באירן.

• על-פי פרסום ב"סאנדיי טיימס" של לונדון, יצרה ישראל, במסגרת פרויקט מיוחד למיזעור הפצצות, גם פגזי-ניוטרון לירי מתותחים ופצצות ניוטרון נישאות בטילי קרקע-קרקע מונחי לייזר. לדברי העיתון המצטט "מקורות צבאיים" בישראל "פגזי הניוטרון כבר נוסו בהצלחה" ואילו הטילים נושאי ראשי הנפץ הניוטרוני "כבר מוכנים לשיגור".

הפעילות ההתקפית הישראלית על אדמת אירן אינה חייבת להתבצע רק באמצעות ירי טילים בליסטיים. הדרכים למימוש המשימה של העברת הלחימה לאדמתו של האויב פשוטות יחסית ואינן בגדר המצאה טכנולוגית חדשה. הן כבר הופעלו על-ידי צבא הוד מלכותה בעת מלחמה העולם השנייה. באותה עת, כאשר צבאות הפילדמרשאל רומל התקדמו בסערת שריון לעבר קהיר, פעלו במדבר המערבי יחידות מיוחדות שפגעו בעורף האויב וערערו את יציבות הגייסות הנאציים.

אחת היחידות האלה היתה ה- SAS - בפיקודו של קפטן דייויד סטרלינג. היחידה הממונעת הזו פעלה עצמאית ובמנותק מהפיקוד העליון של העוצבות הבריטיות הגדולות. לוחמי הקומנדו המיומנים שלה הגיחו בחשאי, בעיקר בשעות הלילה, חיבלו במתקנים אסטרטגיים נאציים, כשהם משתמשים במצבורי מזון, דלק ותחמושת שהוטמנו מראש באתרי פעילותם במדבר.

כמו לוחמיו של סטרלינג כך גם יחידות העילית של צה"ל יכולות לנחות באירן ולפעול לשיבוש מערכות החיים האירניות כאשר הן מסתתרות ביום ופועלות בלילה. יחידות כאלה - המונחתות מצוללות "דולפין" המשמשות בסיס יציאה לפעולה ומערכות איסוף כאחת - יכולות להציב מארבים על כבישים ראשיים, להטמין מוקשים על צירי תנועה, להפעיל מכוניות תופת, להצית תחנות דלק, לחבל בתחנות כוח, לפגוע בשדות תעופה, לצוץ במפתיע במקומות הכי פחות צפויים ולשבש את פעילותם.

אין בעיה לתדלק, לחמש ולספק מזון ליחידות אלה תוך הנחתת אמצעים על-ידי צוללות, או בהכנת מצבורי אספקה מבעוד מועד, עוד בטרם יצאו היחידות האלה לפעולה. סיירות מובחרות של צה"ל - בשיתוף עם סוכני-שטח של המוסד - יכולות לפעול באירן וגם מחוץ לגבולותיה במטרה לחסל את ראשי השלטון, כולל אחמדינג'אד עצמו, ואף את בני משפחתו. כל אחד בטהרן מכיר את כתובת מגוריו של הנשיא ויודע היכן שוהים ומתגוררים אשתו, ביתו ושני בניו. ישראל כבר הוכיחה בעבר את יכולותיה ארוכות הטווח כאשר יחידות עילית ישראליות חיסלו את ראשי המחבלים הפלשתינים בתוניס.

במקביל לפעילות התקפית מן הסוג הזה מסוגלים מומחי הטכנולוגיה הישראלים להפעיל מתקני שיבוש חדישים ומשוכללים של מערכות התקשורת האווירית של התעבורה האווירית האירנית - אזרחית וצבאית. כל אחד יודע אילו סכנות צפויות למטוסים המבקשים לנחות, כאשר התקשורת אליהם ואיתם משובשת. במסגרת שיבוש הפעילות התקשורתית יכולה ישראל להכניס למערכה האקרים "כחול-לבן" שיתקפו את המערכות הממוחשבות של מערך הבנקאות האירנית, בדיוק כפי שפעלו ההאקרים כנגד האתר הפרסומי שפתח לא מכבר נשיא אירן. האקרים אלה יכולים גם לשבש את כל מערכות התקשורת הסלולרית האירנית - בתחום האזרחי וגם הצבאי.

הרעיונות המוצגים כאן אינם תוכנית עבודה אופרטיבית. הם רק כיווני חשיבה אשר עיקרם פשוט: אם חפצי חיים אנחנו, כמדינה וכעם, חובתנו ליזום פעילות בשני מסלולים. האחד: מהלכים התקפיים על אדמת האויב האמיתי. השני: יצירת מאזן אימה שמשמעותו, אם וכאשר ינחת בעתיד מטח טילי קטיושות על לחיפה, קריית שמונה, כרמיאל או כל יעד אחר - יהיה ברור לאירן כי באופן מיידי ישוגרו טילי "פופאיי טורבו" לעבר אירן ויזרעו בה במקביל חורבן, הרס והרג.

אסור לישראל להמתין באפס מעשה לסיבוב הבא, כמטרה נייחת, מול החיזבאללה, הזרוע הטרוריסטית הארוכה והנועזת של האויב, מבלי להבהיר לאוייב האמיתי מה יהיה המחיר הנורא שייאלץ לשלם על תוקפנותו.