בתום האולטימטום שהציבה מועצת הביטחון של האו"ם, נותרה אירן בעמדתה, לפיה לא תשעה את פעילות העשרת האורניום. מועצת הביטחון אמורה לקבוע אילו צעדים ינקטו נגד אירן, אולם לעת עתה ארצות הברית היא היחידה במועצה התומכת בהחלטה על סנקציות מדיניות וכלכליות לאלתר. אם לא תושג הסכמה במועצת הביטחון, עשויה וושינגטון לנסות ולהטיל סנקציות במסלול שיעקוף את המועצה.
לרשות הקהילה הבינ"ל עומד מגוון סנקציות כלכליות אפשריות: החל מהקפאת פעילות פיננסית והסכמים לשיתוף פעולה בתחומים שונים, דרך הטלת מגבלות על סחר במוצרים רגישים והקפאת נכסים של אירן בעולם, ועד לחרם כלכלי מלא. על פניו נראה, כי הסנקציות מהסוג הראשון והשני מוגבלות בהשפעתן, והן עשויות לשמש נקודת פתיחה ואיתות לאירן. לעומת זאת, חרם כלכלי מלא יגבה מחיר כבד מאירן.
מסמך זה מנתח את משמעויותיו של כלי החרם הכלכלי, במידה ויופעל על אירן. המסר המרכזי: לאירן יכולת לעמוד בסנקציות במשך שנים לא מעטות, אך במחיר גבוה מאוד. החרם יוביל למהפך במגמת הצמיחה שממנה נהנית אירן בשנים האחרונות, לנזקים של מאות מיליארדי דולרים (על פני מספר שנים), ולירידה תלולה ברמת החיים.
אירן מונה כיום כ- 68 מיליון נפש והיא אחת מהמדינות העשירות בעולם במשאבי טבע. בשדות הנפט של אירן כ- 133 מיליארד חביות נפט, שהן כ- 11.5% מסך עתודות הנפט המוכחות בעולם.
בשנת 2005 נאמד הייצוא של אירן בכ- 55 מיליארד דולר. 80% מהיצוא הינו נפט, והשאר כימיקלים, מוצרים פטרוכימיים, מוצרי חקלאות, שטיחים ועוד. היעדים העיקריים לייצוא היו: יפן - 17.3%, סין - 11.4%, איטליה - 6.2%, דרום אפריקה -5.5%, דרום קוריאה - 5.2%, צרפת - 4.5%, טורקיה - 4.5%, טייוואן - 4.3%, והולנד - 4.3%.
אירן מייצאת כ- 2.4 מיליון חביות נפט ליום, מתוך תפוקה של כ- 4 מיליון חביות נפט ליום. ערך ייצוא הנפט בשנה במחירים נוכחים (כ- 70 דולר לחבית) הוא כ- 60 מיליארד דולר, לעומת הכנסות של כ- 45 מיליארד דולר בשנת 2005, וכ- 20 מיליארד דולר בשנת 2001. ההכנסות מנפט הן המקור העיקרי למימון הייבוא וסעיף מרכזי בהכנסות המדינה.
בשנת 2005 נאמד הייבוא של אירן בכ- 43 מיליארד דולר (כ- 23% ביחס לתוצר המקומי הגולמי, לפי שע"ח רשמי). מרכיבי הייבוא העיקריים: חומרי גלם, מכונות לתעשיה, תזקיקים, מזון, מוצרי צריכה שונים ורכש צבאי. למרות שאירן יצואנית נפט היא נאלצת לייבא בנזין, כיוון שמערך הזיקוק שלה קטן ביחס לצריכה המקומית. חרם יחייב את אירן לקצץ את צריכת הבנזין במדינה בכ- 37%.
המקורות העיקריים לייבוא לאירן היו: גרמניה - 14.2%, סין - 8.3%, איטליה - 7.5%, איחוד האמירויות הערביות - 6.7%, דרום קוריאה - 6.4%, צרפת - 6.2%, ורוסיה - 5.3%.
באופן טכני ניתן לבצע חרם על הייבוא לאירן בלא לבצע חרם על הייצוא, או ההיפך. חרם על הייצוא בלבד יאפשר לאירן לייבא סחורות ולממן אותן באמצעות יתרות המט"ח שברשותה (נאמדו בכ- 45 מיליארד דולר בסוף 2005). חרם על הייבוא בלבד יפגע באירן, בלא לפגוע בשוק הנפט העולמי, אולם במקרה כזה עלולה אירן לצמצם בעצמה את ייצוא הנפט שלה כדי לגבות מחיר נגדי.
לאירן יש יכולת לעמוד בסנקציות כלכליות במשך זמן לא מבוטל אם תצליח לשמור על נחישות ועל לכידות לאומית, אבל המחיר יהיה גבוה מאוד. בשנים האחרונות נהנית אירן משיפור ניכר במצבה הכלכלי, שמתבטא בין היתר בצמיחה מהירה ורצופה של התוצר לנפש. בין הגורמים לכך - העלייה במחיר הנפט בעולם וירידה בקצב הריבוי הטבעי באירן.
אם וכאשר יוטל חרם כלכלי על אירן יחול מהפך במצבה הכלכלי: התוצר ייסוג (צפויה פגיעה קשה בתעשיה המהווה יותר מ- 40% מהתל"ג), הייבוא יצנח, אירן תאבד הכנסות מט"ח של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, הממשלה תאלץ לבצע קיצוץ תקציבי של עשרות אחוזים ולבטל פרויקטים רבים, ורמת החיים תרד בשיעור ניכר. בנוסף, יתרמו הסנקציות למניעת ייבוא חומרי גלם וציוד לפיתוח נשק בלתי קונבנציונאלי וטילי קרקע-קרקע, ויגבילו את יכולת אירן לייצא נשק. כמו כן, בידי אירן יהיו פחות משאבים כדי לתמוך בארגוני טרור ולממן את ייצוא המהפכה האיסלאמית למדינות שונות, בהן לבנון.
חרם על ייצוא הנפט עלול, כמובן, גם להזיק למשק העולמי. ייצוא הנפט האירני מהווה אומנם רק כ- 3% מצריכת הנפט בעולם (כ- 5% מהסחר בנפט בעולם), אולם רוב מפיקות הנפט בעולם נמצאות כיום בשיא כושר תפוקתן ומחירי הנפט מגלים רגישות גבוהה לשינויים בהיצע. לפיכך, הפסקת ייצוא הנפט מאירן עלולה להוביל לעלייה נוספת במחירי הנפט, שתמתן את קצב צמיחת המשק העולמי. כמו כן, חרם יפגע בשותפות הסחר של אירן ובראשן סין, המסתייגת מהטלת סנקציות על אירן.
להשלמת התמונה, יש לציין שאירן גרעינית תוכל להוות סיכון למשק העולמי שמחירו יגבר פי כמה על המחיר הכרוך בסנקציות. במפרץ הפרסי מצויים כשני שלישים מעתודות הנפט (המוכחות) בעולם, וכל עוד לא יימצא תחליף הולם לנפט יהיה העולם תלוי במפרץ כמקור אנרגיה עיקרי. אירן מוכרת כשחקן אגרסיבי בשוק הנפט וכמי שדוחפת להעלאת מחירים, לעומת סעודיה ונסיכויות המפרץ, שסבורות שאסטרטגיה זו תכעיס את צרכניות הנפט הגדולות שעמן הן מעוניינות לשמר יחסים ידידותיים וגם תאיץ פיתוח אנרגיה חלופית, דבר שיפגע במדינות הנפט בטווח הארוך.
לדוגמה, בכינוס שרי אופ"ק שנערך בווינה ב- 31 בינואר 2006, ביקשה אירן לקצץ במכסות התפוקה של אופ"ק במיליון חביות נפט ליום (כ- 3.3% מסך התפוקה של אופ"ק). רק ונצואלה תמכה בהצעה האירנית, שלא התקבלה. משמעות הדבר היא שאם וכאשר תצטייד בנשק גרעיני, עלולה אירן לנסות להכתיב כללי משחק חדשים ויקרים יותר בשוק הנפט העולמי.
________________________________________
מבט-על רואה אור
על-ידי אוניברסיטת תל אביב
מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
www.tau.ac.il/jcss/
ומרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה
www.dayan.org/
באמצעות תרומתם הנדיבה
של שרי וישראל רויזמן, פילדלפיה
_____________________________________________________
