השיירה נובחת והכלבים עוברים

היה זה כאן, לפני זמן קצר, כאשר קראתי לחקיקת "חוק הצינון" שייאכף על אלו המשרתים כפקידים בכירים במערכת הממשלתית ו"ככלבי השמירה על האינטרס הציבורי" . חוק שישים קץ לתופעה פסולה הרווחת במקומותינו, כאשר ללא כל תקופת צינון מינימלית, יום לאחר שסיימו לכהן בתפקידם, "כלבי השמירה" קופצים ומתיישבים הם על הכסא הרם בשוק הפרטי וזוכים למשכורות עתק.

וכך, בטרם הדיו יבשה נתבשרנו על מעבר של עורכת הדין ענת קליין מהרשות להגבלים עסקיים, לחברת פז - חוליה נוספת בשרשרת. בעקבות ידיעות, קיימה ועדת הכספים של הכנסת ביום ג' האחרון, 7.11.06 דיון בסוגיית מעבר בכירים ממגזר הציבורי למגזר הפרטי, וביתר ספציפיות, מעבר הבכירים מהרשות להגבלים עסקיים לחברה פרטית שהושפעה מהחלטותיהם. אלא שבחוליה הנוכחית מדובר בהגזמה קיצונית. בכירה, בעודה עובדת ברשות להגבלים עסקיים, מנהלת משא-ומתן עם חברה שהיא עסקה גם בה וגם במתחרותיה, תוך שהיא מבקשת גם לוותר לה על הצינון המתחייב בחוק.

הקורא בוודאי לא יופתע אם נספר לו כי תוצאת הדיון בוועדת הכספים היתה, אותה תוצאה שהורגלנו לה בעת הזו של חגיגות השחיתות, שיירה של ח"כים נבחה וכלבת השמירה עברה, בוודאי לא חקירה ולא חקיקה שתמנע שתי תופעות פסולות ומלבות שחיתות, האחת , בלשון המעטה, מצב של 'שלח לחמך' מצד עובד ציבור שמערב בהחלטתו שיקולים פסולים ועלול שיקריב את האינטרס הציבורי בתמורה לטובת הנאה עתידית - דבר שהוא חמור ביותר גם במערכת ציבורית וגם מבחינת ניקיון כפיים במישור הפלילי. והשנייה: ניגוד אינטרסים, שעלול להיגרם כאשר עובד, לאחר המעבר למגזר הפרטי, עושה שימוש במידע רגיש שנחשף לו במהלך עבודתו בשירות המדינה, כאשר לעיתים המידע נוגע למתחרותיה של אותה החברה שמעסיקה אותו.

ואם לא די בכך כדי לחוש בריח הרע, אז נוסיף ונעדכן כי עוד לפני הדיון הופעלו לחצים רבים על חברי הכנסת כמו גם על יו"ר ועדת הכספים, ח"כ יעקב ליצמן, שלא לקיים את הדיון. אביה של קליין, מנחם איתן (שהינו העד שגוייס על-ידי אולמרט-אלומות, בפרשת כרמיה), בעזות מצח אף נפגש ודיבר עם ח"כ ליצמן וביקש ממנו שלא לקיים את הדיון. ליצמן הודיע כי הוא מתנגד לדיון ספציפי בוועדת הכספים על כל נושא שהוא, וכך התקיים דיון בסוגייה העקרונית שגלש לא פעם לדיון ספציפי לגביה של עו"ד קליין.

ואם גם לא די בכך אז נזכיר, כי עו"ד קליין התנגדה במהלך עבודתה למיזוג בין חברות סונול ודור אלון, וכך הביאה לחיזוק מעמדה של קבוצת פז כמונופול בתחום שיווק דלקים. כמו-כן עסקה קליין במכרז בתי הזיקוק, אותם רכשה קבוצת פז.

די אם נזכיר כדוגמה בהקשר זה את גליה מאור, את יובל רכלבסקי שדילגו מכורסא לכורסא ולשכר עתק והרשימה עוד ארוכה. תופעה זאת שכיחה בעיקר בקרב אלו המשרתים בתפקידי מפתח במשרד האוצר ובבנק ישראל. יתרה מכך תופעה זאת שכיחה בעיקר בקרב אלו שכיהנו בתפקידי אמון כממונים על שמירה על אינטרס הציבור כגון המפקח על הבנקים, המפקח על חברות הביטוח, הממונה על שוק ההון, יו"ר הרשות לניירות ערך, הממונה על ההגבלים העסקיים, הממונה על השכר ועוד.

אין ספק כי לפחות בחלק מהמקרים יש משום יותר מחשש, שאותם "כלבי השמירה" שקלו גם את שיקול האינטרס של מעסיקיהם מחר. אין ספק, כי בפירצה הזו בגדר עבר "גנב" ויש חשש שיעברו "גנבים" נוספים. אין ספק, שבהיעדר "תקופת צינון" יש משום קטליזטור להתפתחות תופעת שחיתות ממוסדת.

השיירה נובחת והכלבים עוברים, השחיתות חוגגת והציבור מחריש... אוטם נחיריו לצחנה וכולנו משלמים.