על יושרה ומקצוענות

על מקצועיות

המלחמה, כמו כלכלה, ספרות, רפואה וביולוגיה היא מקצוע לכל דבר, אולי לא כל כך נחמד בעיני רבים מאיתנו, אבל עדיין מקצוע. במדינות המערב אחד התנאים להכשרת קצין זוטר הוא לימודים אקדמיים ברמה של תואר ראשון במקצועות הצבא.

הרשימה הבאה מאשרת את הקביעה שאצלנו, לימודי התואר הנדרשים מקצינים בכירים, משמשים כמקפצה לחיים האזרחיים ואין כל קשר בינם לבין מקצועות הצבא. פה ושם קצינים בכירים נוסעים לקורס כזה או אחר בארה"ב, אנגליה או צרפת אבל, אלו הם לא לימודים מסודרים וזה מהווה יותר כצ'ופר מאשר מסלול הכשרה מסודר.

רמטכ"ל - תואר ראשון בכלכלה
סגן הרמטכ"ל - תואר ראשון בכלכלה ושני בניהול
ראש מודיעין - תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל
ראש אגף טכנולוגיה - תואר ראשון במנהל עסקים ומחשב
ראש אגף כוח אדם - תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וכלכלה תואר שני - ניהול משאבים אסטרטגיים
ראש אגף מבצעים - תואר ראשון בהיסטוריה כללית ולימוד במכללה ללימודי צבא וביטחון בארה"ב?
ראש אגף תכנון - תואר ראשון במדע המדינה
מפקד חיל האוויר - תאר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב ותואר שני בניהול מערכות
מפקד זרוע היבשה - תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדע המדינה ותואר נוסף בניהול משאבים לאומיים.
מפקד חיל הים - תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני ובמנהל עסקים ובוגר(?) מכללה לביטחון לאומי של הצי האמריקני.

והרשימה עוד ארוכה. נראה שהחברה ש"הקריבו" את חייהם למען המולדת, כמו כל מילואימניק רגיל ופשוט, מתכננים בכספינו את שלב אחרי הצבא שבו יזקקו לכלכלה ומנהל עסקים ולא מעלים על דעתם להכשיר קצינים במסלול של 3 שנים במקום 4 חודשים.

המחסור בהשכלת יסוד צבאית והקידום המואץ, גורם לכך שקצינים שנחשבים מעולים ומוכשרים (על-ידי מי בדיוק?) בזמן שלום, נכשלים בזמן מלחמה. למשל ראש אגף כוח אדם בדרגת אלוף, שירת כמפקד שדה - ממ"מ ועד מפקד אוגדה פחות מ 4 שנים מתוך 32 שנות שירותו! מסלול זה הוא די אופייני לשדרה רחבה של קצינים בכירים שהגיעו לתפקידם הבכיר תוך דילוגים קלילים על מקצוענות צבאית, שדורשת שהייה בתפקיד אחד זמן לא קצר.

על הנתק בין הדרגים המבצעים לדרגי הניהול בצבא

אחת הבדיקות שבדק ריצ'רד פינמן, חתן פרס נובל בפיזיקה, שחקר את אסון מעבורת החלל "צ'לנג'ר", היא בדיקת הנתק בין הדרג המבצעי לניהולי ב- NASA, או בלשון הצבא הנתק בין הדרג הזוטר - חפ"שים לבין הקצונה הבכירה - מפקדי אוגדות וחטיבות.

פינמן הזמין חלק מצוות המנוע הראשי לשיחה, מהמנהל האחראי עצמו ועד לאחרון המהנדסים. פינמן הצביע על כך שיש, לדעתו, נתק בין ההנהלה לדרגי הביצוע. המנהל טען שזה לא נכון עובדתית כיוון שהוא עצמו התקדם ועלה במסלול ממהנדס זוטר למנהל בכיר (א.נ. ללא דילוגים).

פינמן כתגובה חילק לכולם דפים לבנים וביקשם לרשום את הערכותיהם לגבי סיכויי כשל המנוע הראשי כמערכת (הכשל יכול להתרחש בלהבי הטורבינה, משאבות חמצן או כל מרכיב אחר וקובע בכך את כשל כול המערכת). המהנדסים רשמו שהסיכוי לתקלה הוא 1:200-1:300 בעוד שהמנהל הסביר באריכות שלא ניתן למצוא מספר יחיד כיוון שהמערכת מורכבת מאלפי חלקים והסביר עקרונית את המרכיבים הבסיסיים של פונקציות ההסתברות.

פינמן אמר למנהל שהוא ביקש בפירוש מספר ולא איך מגיעים למספר. אגב המספר הרישמי של הנהלת NASA הוא 1:100,000 פינמן טען על סמך חישוביו שהסיכוי לכשל אסוני במעבורת כולה הוא אף נמוך מהערכת המהנדסים ועומד על 1:25. פינמן עוד טוען שטייסים לוקחים את הסיכון ואף סיכון גבוה מזה, אך NASA לאחרונה החלה לשווק את טיסות המעבורת לאנשים עשירים אך מדווחת להם דיווחי שקר על אמינות של 1:100,000 שהמשמעות היא כשל יחיד אחרי 300 שנה של טיסות יום יומיות, בעוד שבפועל האמינות היא 1:25.

זה לא חדש שבצבא אין כל קשר בין דרגי הניהול הבכירים לבין החפ"שים. כל דיווח על חוסר או על בעיות שיכולות להתרחש נענים בתשובה "זה מה שיש". הגיע הזמן, שאחרי סיום עקיפת הראשים, יבנו בצבא מנגנונים למעבר מידע מדרגי השטח החיילים הפשוטים לדרגי הניהול הבכירים באופן ישיר וללא תיווך. אז אולי יבינו קציני הצבא הבכירים מה בדיוק הבעיות האמיתיות.

זכור לי אירוע שבו השתתף רפול. האירוע היה הנחתת כוחות חבלה מהים ופיצוץ מבנה דו קומתי שבו ישבו מחבלים בלב לבנון. בעקבות פיצוץ הבניין נהרגו שני חיילי צה"ל, שקורת בטון מהבניין נפלה והרגה אותם. המפקד בשטח התלבט ושאל את רפול מה לעשות. רפול ענה:"אני לוחם פשוט השיקול הוא שלך, בצע מה שנראה לך לנכון".

הדילמה היתה כזו: לחתוך את ידי החיילים המתים ולפנותם בהיטס או לנסות שעות ארוכות תוך סיכון חיילים רבים, להזיז את הקורה הכבדה ולפנות את המתים שלמים. הקצין, בדרגת סרן, בשטח קיבל את ההחלטה והביא עם אור ראשון את הגופות לפינוי מוטס. רפול ראה מכלי ראשון את התנהגות החיילים, את מערכת קבלת ההחלטות, בה לא התערב והיה יכול לקבל הערכה מדויקת לגבי מקצועיות החיילים בזמן קרב ואת פעולת מערכת קבלת ההחלטות.

כיום המפקד הבכיר, שדילג בקלילות מתפקיד לתפקיד, לא כל כך יודע עם מי ועם מה הוא יוצא למלחמה והערכות הניצחון שלו הן 1:100,000 בעוד שבפועל האמת נמצאת רחוק משם באזור ה - 1:25 (המספרים הם מטאפורים כמובן ולקוחים מהפסקה הקודמת).

על יושרה מקצועית

מספר ימים לפני בואו של צ'מברלין הזכור לרע בגרמניה, לא ידע עדיין היטלר, הזכור לרע, את תוצאות השיחות שבסיומן נצרב משפט הסיום שלהן לנצח בהיסטוריה האנושית: "הבאתי שלום בזמננו". היטלר הכין את הצבא לפלישה לצ'כיה יום למחרת, זאת למקרה שהשיחות עם צ'מברלין לא יצלחו.

הרמטכ"ל לודויג בק ניסה לשכנע את היטלר שבשלב זה של בניית הצבא הגרמני התוצאה תהיה חורבן גרמניה ע"י צבאות צ'כיה וצרפת, העולים ביחס של 1:3 על אלו של גרמניה. "תחכה עד לבניית הכוח" אמר בק והיטלר סירב. לודוויג בק כבעל יושרה מקצועית גבוהה העריך (בטעות) כישלון צורב לצבא גרמניה ולא רצה לקחת עליו אחריות ושותפות גורל עם צעד ודאי זה שתכנן היטלר. בדיעבד התברר שלא היה צורך להילחם בצ'כיה ושהיטלר צדק, אף אחד לא יצא למלחמה כדי לעזור לצ'כיה. זוהי דוגמה יוצאת דופן ליושרה מקצועית בטרם קרב. להתפטר תחת שלטון היטלר הוא צעד שהיה כרוך בסיכון חיים ממש, אך הגנרל בק הכריע, לקח את כל הסיכונים והתפטר.

שמעתי אתמול את חברו של גל הירש, מפקד אוגדה 91 במלחמת לבנון השנייה, שטוען שהתוצאות העגומות הן בכלל בעיה של הדרג המדיני ולא של הדרג הצבאי ושבאופן יחסי לאוגדות אחרות היו בגזרה שלו יותר הצלחות ובכלל הוא סומן כשעיר לעזאזל. היה יותר כן אם הקצין הבכיר היה מתפטר ויום אחרי זה יוצא לתקשורת ואומר מה שיש לו במתכונת רון טל.

ולעצם העניין, אילו בתקופה שקדמה למלחמת לבנון השנייה היה הקצין מודיע משהו בסגנון:" אני כקצין בצבא הגנה לישראל לא מסוגל להגן, לא רק על ישראל, אלא על חיילי, כשלוחמי החיזבללה יושבים על הגדר ואם לא אקבל פקודה להפציץ את כול עמדות החיזבללה אני אאלץ להתפטר מתפקידי."

אילו קצין בכיר או זוטר כלשהו לפני הסכם אוסלו היה מנסה לשכנע את מפקדיו שלא תהיה לו אפשרות, כקצין בצבא הגנה לישראל, להגן על אזרחים וחיילים הנוסעים בכביש ישראלי ששוליו פלשתינים והיה מעמיד את כל כובד תפקידו על הכף ולוקח אחריות, אולי היינו נראים כיום אחרת.

אילו טרם הגירוש של יהודי חבל עזה, היה קצין אחד, בכיר או זוטר, חילוני או דתי, קם ואומר: "אני התגייסתי לצבא הגנה לישראל, שתפקידו להגן על אזרחי ישראל בכול מחיר ולו במחיר חיי, ככתוב בקוד האתי של הצבא. לא התגייסתי למשטרת ישראל. אינני מוכן לשתף פעולה עם חציית קווי הדמוקרטיה, שבה פינוי אזרחים מבתיהם בעקבות החלטות ממשלה, צריכה להתבצע ע"י המשטרה בלבד. אינני מוכן לקחת חלק בחציית קווי הדמוקרטיה ולכן אני מתפטר".

אף אחד לא קם, לא דתי ולא חילוני. לא נמצא "צדיק" אחד ב"סדום", קצין בכיר כזוטר, שהפנים את ערכי הדמוקרטיה או שהבין את כראוי את תפקידו בארגון הנקרא "צבא הגנה לישראל".

ידוע זה מכבר שקיימת מערכת מכ"ם לאיכון נקודות שיגור וניתן לשגר לשם משאיות של פגזים ברדיוס פגיעה של 50-100 מטר, על בסיס יום יומי תוך הרג של כמה מאות מוסלמים עד ששיגור הטילים יפסק ל ח ל ו ט י ן !!!

למרות ידע זה, כל הקצינים בפיקוד דרום ישנים בשקט ומתכננים את שלב הקידום הבא וכלל לא מודעים לכך שהם משרתים ב"צבא הגנה לישראל" ששדרות עדיין חלק ממנה, וששם הארגון (צבא הגנה לישראל)מחייב. אם הם לא יכולים ל"הגן" על אזרחי "ישראל" הנמצאים בשדרות, אשקלון, עוטף עזה וכו', אז הם צריכים למחות וללכת הביתה ולהכריח את הדרג המדיני לתת את ההוראות המתאימות.

לסיכום, השחיקה בצבא היא לא רק בהרתעה נגד אויבנו אלא חמור ויותר, גם ביושרה הפנימית של מפקדי הצבא, ש"הולכים לעבודה" ולא מרגישים את כובד האחריות ל"הגן" על עם "ישראל".

כל הקצינים הבכירים שמתפטרים כיום בטענות של תקיעת סכין בגב, כמו אודי אדם וגל הירש, היו צריכים להפנים קודם ערכים של "הגנה על ישראל" ואם יש סתירה בין הפקודות שהם מקבלים בתקופת לא מלחמה (אני מדגיש בתקופת לא מלחמה בניגוד לפעולתו של אלי גבע בזמן מלחמה) היו צריכים להתפטר אז.

על פיטורי קצינים בזמן מלחמה ואחריה - קצינים שאמרו שאין פתרון צבאי!!!

בצבא הצפון, בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית, היתה קבוצת קצינים שדגלה באי ניצחון, כן כך בפירוש. בתשובה לשאלה, למה לא נלקח כל צבא הדרום בשבי אחרי הניצחון בשארפסברג, השיב מייגור קיי :"זה לא המשחק שלנו. המטרה היא ששום צבא לא ישיג עליונות ניכרת על משנהו. ששני הצבאות יישארו בשטח עד שהם יותשו, אז נעשה פשרה...". לינקולן פיטר קצין זה בתוך 24 שעות ואמר "הדחתי אותך למען יראו ויראו".

לאחרונה אנו שומעים מקצינים בכירים, שאי אפשר לנצח ושאי אפשר להביא תוצאות של 100% בהסתתרם מאחרי האמירה הפוליטית, שאין פתרון צבאי. כל קצין בכיר שחושב שאין פתרון צבאי שיכבד וישתחרר מהצבא ויעשה ככול יכולתו כדי לפתור את הבעיה באזרחות. הצבא זקוק לאנשים שבטוחים שלכול בעיה יש פתרון צבאי ולהציגו לדרג המדיני. אם ישתמשו בהצעה זו או לא זה עניין מדיני, אך הצבא צריך להתכונן ולתרגל לקראת ניצחון של 100%.