הסיפור על מילטון פרידמן וישראל

הכלכלן הנודע מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, נפטר בסוף השבוע בגיל 94. שמו יהיה קשור לעולם בתודעת הציבור הישראלי כמי שהוזמן, כביכול, על-ידי הממשלה החדשה, שקמה לאחר המהפך של 1977, כדי לעצב מדיניות כלכלית חדשה לישראל. דומה שהיום הגיעה העת לעשות עמו צדק ולספר את הסיפור האמיתי על המדיניות שלא היתה ולא נבראה.

הבחירות של 17 במאי 1977 הביאו את המהפך המפורסם. גח"ל - הליכוד של אז - זכה ב-44 מנדטים, לעומת 32 של המערך, שהודח מהממשלה לראשונה מאז קום המדינה. היה ברור שמנהיג חרות, מנחם בגין, יהיה ראש הממשלה, ומנהיג המפלגה הליברלית, שמחה ארליך, איש כלכלה, יהיה שר האוצר.

ימים מספר לאחר המהפך ראיינתי את ארליך, העסקן הצנוע שהפך בין-לילה לאיש מספר 1 של הכלכלה הישראלית. המו"מ להקמת הממשלה היה בעיצומו, ותיק האוצר נשמר לארליך. פגשתי אותו, לאחר הכרות של שנים, במשרדה הצנוע של המפלגה הליברלית, ברחוב אבן גבירול 68 בתל אביב.

תוך כדי הראיון שאלתי את ארליך, האם יש בדעתו ליזום מדיניות כלכלית חדשה, ומהי. ארליך השיב מיד: "ודאי, ניזום מדיניות ליברלית, נבטל מסים. הזמנו לארץ את מילטון פרידמן, כדי שישמש כיועץ כלכלי לממשלה החדשה. מדובר באחד הכלכלנים הבולטים בעולם, הדוגל במדיניות ליברלית של העברת הדגש בפעילות הכלכלית מהממשלה לאזרחים וליזמים פרטיים".

זו היתה חדשה אמיתית. הבלטתי אותה בפתיחת הראיון. עורכי החדשות של הארץ, שבו עבדתי אז, תפסו מיד גם את חשיבות הידיעה, ולמחרת היא הופיעה בכותרת הראשית של העתון, לא פחות, בנוסח "מילטון פרידמן ימונה ליועץ הכלכלי של הממשלה החדשה".

הידיעה חוללה סערה. המשק הישראלי של אז, יש לזכור, היה בשליטת הממשלה וההסתדרות. זו האחרונה העסיקה, באמצעות חברת העובדים, כ-25% מכלל העובדים במשק. החברות הממשלתיות, כור, בנק הפועלים, המשביר ושורה של חברות הסתדרותיות שלטו כמעט בכל. הודעתו של שר האוצר המיועד, שיזמין לארץ את הכלכלן, הנודע בתורות הליברליות שלו, הדוגלות בכלכלת השוק החפשי, בישרה מהפכה של ממש בכלכלה.

מיד התעוררה מחלוקת ציבורית. היומון "דבר", עליו השלום, שהיה בטאון מפלגת העבודה וההסתדרות, תקף בחריפות את התוכנית. אחרים הגנו עליה. התקשורת התמלאה בידיעת ומאמרים על פרידמן, על משנתו הכלכלית ועל הצפוי למדינה כתוצאה ממינוי היועץ הכלכלי הבכיר החדש.

רק לאחר ימים רבים נודעה האמת: הסיפור לא היה ולא נברא. איש לא הזמין את פרידמן להיות יועץ כלכלי לממשלה החדשה, ופרידמן עצמו לא ידיע על כך דבר. מה קרה? גדעון פת, אז מראשי המשמרת הצעירה של המפלגה הליברלית (הוא כיהן כשר השיכון, ואחר כך כשר המסחר והתעשיה בממשלות הליכוד) פגש זמן קצר קודם לכן את פרידמן בכנס כלכלי כלשהו שנערך בארה"ב. במהלך הפגישה הידידותית הציע פת לפרידמן לבוא לביקור בארץ, כדי להכיר מקרוב את ישראל, וכן להשתתף בכנס כלכלי-חברתי שהמשמרת הצעירה תיכננה. פרידמן נענה להזמנה. זה כל הסיפור.

עד היום לא ברור איך נוצר "הטלפון השבור", שהפך את ההזמנה התמימה לסנסציה כלכלית. אי-שם בדרך בין פת לארליך נוצרה אי-ההבנה. פרידמן אכן הגיע לארץ לאחר כמה וכמה חודשים, השתתף בכנס, יתכן שאפילו נשא הרצאה, סייר, התרשם וחזר לביתו. הוא מעולם לא מונה ליועץ הכלכלי של הממשלה. ממשלות ישראל, מאז ועד היום, ישמו בהדרגה רבות מתורותיו, אבל ללא קשר איתו, אלא מתוך מערכת שיקולים שונה לחלוטין.