חיים ומוות - ביד הלשון

ב-1 בינואר 2007 יגיע שלב ההכרעה במשפטו, בגורלו ובקריירה הפוליטית-ציבורית של שר המשפטים המושעה, חיים רמון. לא צריך לקנא בו, על פחדיו, לבטיו וציפיותיו שעלולים לעלות באש פסק הדין. ברור לגמרי, שתוצאות הכרעת הדין יהיו בעלות השלכות מיידיות רחבות היקף, בכל הקשור לתפקודו האישי והציבורי של רמון. הפתגם העממי החכם: "חיים ומוות ביד הלשון" - והפעם ניתן לומר שגם תרתי משמע וגם בלשון סגי נהור - מקבל חיים משל עצמו, בפרשת הנשיקה של חיים רמון.

האם התנהגות בלתי מחושבת, בלתי נאותה, בלתי ראויה של איש ציבור, הגם שכל חייה המעשיים הן שלוש דקות בלבד מתוכן נשיקה של שלוש שניות, יכולות או עשויות להרוס מפעל חיים שלם? מסתבר שכן. התנהגותו של רמון, לפי העובדות שפורסמו בתקשורת על האירוע ומתוך עדותו בבית המשפט על עצמו בעדותו - מצביעות על ילד מפונק: 1/3 פרחח, קצת פלייבוי, אוהב תשומת לב ופרסום + 2/3 של אדם רציני, עו"ד, פוליטיקאי, שנון ומצליח, שמעד בזמן לא נכון, במקום לא נכון ובהתנהגות לא ראויה לאיש ציבור ולשר.

הנגזרת מכך, שהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז בעניינו של רמון, היתה אמוציונאלית, הוא פעל מתוך דחף "נשיקתי" מוגזם, וכל טיעוניו להצדקת העמדתו לדין, לא היו מבוססים דיים מבחינה משפטית. זהו מקרה קלאסי שנע על קו הגבול שבין עבירה פלילית לבין התנהגות ציבורית לא נאותה. המהלך הנכון, מבחינת היועץ המשפטי לממשלה, במקרה הנדון, היה צריך להיות סגירת התיק הפלילי, תוך שילוב של הערה על התנהגותו החריגה והלא אתית של איש ציבור ובמיוחד של שר המשפטים, המזוהה עם שלטון החוק.

אסור לשכוח, שרמון לא הגיע מיוזמתו לחדר כדי להצטלם עם החיילת, לא הוא שנדבק אליה, אלא היא נדבקה אליו ונצמדה אל גופו בשעת הצילום וגם אחריו, כאשר קיבל טלפון והזמנה לטיול לחו"ל. מתברר גם מהעדויות במשפט שהטלפון נמסר לרמון, כדי ליצור קשר בעתיד לעניין מציאת מקום עבודה. כאשר החיילת החלה לפלרטט ולהימרח על השר, הוא איבד לשלוש שניות את איזונו, חשב עם ראש אחר ונקלע לצרה, שמסכנת את הקריירה הציבורית הארוכה שלו.

אם נוסיף לכל האירוע הספציפי את הדרך בה נולדה התלונה - בחטא של לחצים, דברי רמייה, איומים והולכת שולל של חיילת צעירה ותמימה במערכות החיים - הדבר חייב את היועץ להחלטה אחרת.
כאשר התברר שהיו האזנות סתר שלא הועברו לידי הסניגוריה, כאשר הפרקליטות והמשטרה מודיעים בכתב לסניגור מספר פעמים שאין האזנות ומתברר באיחור שכן היו, והן הוסתרו במתכוון, ולא בתום לב, הנושא לא יכול לעבור לסדר היום.

כאשר המשטרה מאפשרת למתלוננת לנסוע לחו"ל לאחר מסירת עדותה ולפני גמר החקירה בתיק, כאשר ברור לכל המבין במשפט פלילי כי המקרה מחייב עריכות "עימות" בין שני הצדדים, זה בלתי נסבל. יתירה מכך, לראשונה במשפט פלילי - עורכים "עימות" בוידיאו מקוסטה ריקה ותל אביב וניסוי מעניין זה עורכים על גופו וחייו של שר משפטים בישראל, הדבר מעורר מחשבות נוגות. על כך יש להוסיף שהשלמת החקירה נעשתה בחו"ל ע"י שני קציני משטרה שנשלחו במיוחד לטיול, ע"ח כספי הציבור, ועל חשבון התקציב הדל של המשטרה המשוועת לכוח אדם וציוד אלקטרוני, זה מעורר תמיהה.

הממונה על שלטון החוק מצופה שלא לתת דוגמא שלילית בעצמו

האם בנסיבות אלה לא היה היועץ המשפטי לממשלה צריך להוציא מתחת ידו החלטה שונה? לדעתי כן (ראה לעניין זה את מאמרי: "הטרדה משפטית של היועץ המשפטי").

אבל לא רק רמון נמצא במתח ובלחץ, גם היועץ המשפטי, הפרקליטות והמערכת המשפטית מצפים בכיליון עיניים להחלטה. היועץ היה לחוץ עד כדי כך, שחרג מכל כללי הסוביודיצה, שאמנם לא מיושמת בפועל, אבל הממונה על שלטון החוק מצופה שלא לתת דוגמא שלילית בעצמו - במסיבת עיתונאים מוזמנת ויזומה על ידו, בטענה שהוא חייב להגיב ולהתגונן בפני לחץ ציבורי ומסע של אנשי משפט וציבור בעד רמון, להגן על החלטתו להגיש כתב אישום. במעשהו זה - אמר למעשה היועץ המשפטי לממשלה לשופטיו של רמון, במהלך בלתי שגרתי חריג ופסול, אני החלטתי על הגשת כתב אישום, אתם חייבים להגן עלי, כי אני מייצג את שלטון החוק. הוסיפה לעמדה זו - גם נשיאת בית המשפט העליון, בכנס עורכי דין באילת, כי יש להחמיר בנושא הטרדות המיניות ואסור להתעלם מהן.

ועכשיו, אנחנו מצפים לשמוע מה יואמר על כך בית המשפט. האם השופטים יפגינו עצמאות, אומץ לב ויושרה, ויחליטו על סמך העובדות, המצפון המשפטי, ולא יתנו ללחץ חיצוני ורמזים מהקולגות לשלטון החוק להשפיע על התוצאה.

האופציות העומדות בפני בית המשפט:
א. זיכוי מלא - בלי הערות.
ב. זיכוי מלא + הערות אנמיות על התנהגותו של רמון.
ג. זיכוי מלא + הערות קשות ונוקבות שיכולות ועלולות למנוע ממנו להמשיך ולכהן כשר המשפטים.
ד. הרשעה + הערות נוקבות, הפוגעות קשות בהמשך תפקודו הציבורי.
ה. זיכוי או הרשעה ברוב דעות. המשמעות: שני הצדדים לפי ההחלטה, יכולים לערער למחוזי.

מבחינת רמון, הצורך בהגשת ערעור יכול להיות מעשי לעניין האישי הפרטי בלבד. לעניין הציבורי, הקריירה שלו תפגע אנושות.
סקירה קצרה מן העבר מצביעה כי אנשי ציבור כמו השר לשעבר איציק מרדכי, אנשי צבא בכירים, חברי כנסת, מנכ"לים וראשי חברות ועמותות שהורשעו בפלילים במגוון עבירות, הדבר למעשה פגע אנושית או חיסל את המשך פעילותם ותפקידם הציבורי.

בית המשפט חייב:
א. לתת דעתו בצורה חדה וברורה - להתנהלות החקירה, כשליה וגילוייה הפסולים.
ב. להתייחס ספציפית לנושא האזנות הסתר והסתרתן, תוך המלצה על נקיטת אמצעים משפטיים ומשמעתיים כנגד המעורבים בהחלטה.
ג. להתייחס לנושא הלחצים, דרך החקירה וצורתה החריגה, תוך מתן המלצות לעתיד.

האם "הלשון" של רמון - שהיתה פעילה מאד במשך שנים בתחום הציבורי, תפיל אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא - או שתיתן חיים חדשים לאימרה העממית "החיים והמוות ביד הלשון"? ה-1 בינואר 2007 הוא היום הקובע לגבי רמון - ואם יזוכה - כדאי לו לצרף אותו כחג פרטי להמשך החיים.