נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, השופט ג'ון רוברטס, יצא לאחרונה בקריאת אזהרה דרמטית נדירה כי משבר חוקתי מאיים על מערכת בתי המשפט הפדרליים בארה"ב (גלובס, 1.1.2007). יצויין כי בארה"ב, בניגוד למקומותינו, נשיא בית המשפט העליון נמנע מהצהרות כלשהן בתחום הציבורי וכי אמירה מעין זו הינה נדירה ביותר.
לדבריו, השחיקה בשכרם של השופטים הפדרליים בשלושים שנה האחרונות, שהגיעה לשיעור של עשרות אחוזים, הביאה לכך שפחות מארבעים אחוזים מהשופטים החדשים בבתי המשפט הפדרליים מגיעים מהמגזר הפרטי. "הדבר משנה את אופיה של מערכת המשפט כאשר שופטים אינם מגיעים בחלקם הגדול מקרב עורכי הדין הטובים ביותר שבמערכת". לדבריו, הדבר מאיים לערער את חוזקה ועצמאותה של מערכת המשפט בארה"ב וכי מדובר ב"משבר חוקתי", כך - לא פחות.
ומה קורה בשטח זה במדינת ישראל? האם אנו יכולים להתגאות בכך כי השופטים אצלנו מגיעים מקרב עורכי הדין בשוק הפרטי כמו בארצות הברית? השוואה ואפילו שטחית של העובדות, תלמד אותנו, למרבה הצער, כי התשובה הינה שלילית. רק מיעוט קטן מקרב השופטים החדשים אשר הצליחו לעבור את הוועדה לבחירת שופטים, ונבחרו לתפקיד הרם, נמנים על ציבור עורכי הדין הפרטיים. רובם הגדול של השופטים החדשים מגיע משורות הפרקליטות, הצבא, המשטרה, והמגזר הציבורי.
על-פי מבחניו של השופט רוברטס, מדינת ישראל נמצאת מזה שנים במשבר חוקתי כרוני, ה"מאיים על חוזקה ועצמאותה של מערכת המשפט", כלשונו, שכן מרבית השופטים מגיעים ממקומות העבודה הציבוריים ונוטים לממסדיות, לקונפורמיזם ולהליכה בתלם אשר אסור להם, לדבריו, לאפיין מערכת משפט.
הקושי לגייס בארץ עורכי דין מן השוק הפרטי אינו נובע רק מפערי שכר כמו בארה"ב אלא מהשקפה שגויה, הנטועה היטב בשנים של פעילותה של הוועדה לבחירת שופטים, לפיה בוגרי הפרקליטות ומקומות העבודה הציבוריים נהנים מעדיפות על עורכי הדין הפרטיים.
ניסיונות שנעשו בעבר לשנות את אופי פעולתה של הוועדה לבחירת שופטים, כמו לפני כעשור, עת שנבחרו לוועדה שר המשפטים דאז, פרופ' יעקב נאמן, וראש לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד חטר ישי, אשר הצהירו מפורשת על כוונתם להעדיף מינוי עורכי דין פרטיים ב"העדפה מתקנת", נתקלו, "דרך פלא", בכתבי אישום, בסילוקם ממשרתם וסופו של הסיפור העגום ידוע.
אפילו הרעיון הצנוע יותר, למנות עורכי דין פעילים מהמגזר הפרטי כשופטים לשעה בבתי המשפט לתביעות קטנות בשעות אחר-הצהריים ולהקל על העומס בבתי המשפט, נתקל במרוצת השנים בהתנגדות מסורתית ועיקשת, לא מובנת, של מערכת המשפט.
עצמאות ואי תלות המערכת השיפוטית הינם עיקרון יסודי במשטר הדמוקרטי גם במדינת ישראל. עצמאות זו הינה תולדה גם של תנאים כספיים מועדפים ככל שניתן, אולם בעיקר בשמירה קפדנית על גיוון דעות, עצמאות מחשבתית, פלורליזם, והימנעות מהישענות יתר על הממסד.
אין זה סוד כי לשופט המגיע מהשירות הציבורי ייקח זמן רב להתנתק מתחושות הלויאליות לגופים בהם עבד ולקולגות שעבדו עמו, עובר למינויו.
מוטב כי ראשי מערכת המשפט יפעלו לשינוי דרמטי בדרכי פעולתה ובשיקוליה של הוועדה לבחירת שופטים על-מנת שלפחות מה שנחשב בעיני השופט רוברטס במונחים אמריקנים כמשבר חוקתי, דהיינו, לכל הפחות ארבעים אחוז מכלל השופטים החדשים המתמנים למערכת המשפט יבואו מהשוק הפרטי, ולא בשיעור הנמוך בהרבה המקובל כיום.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
