מצותתים מהשטח

רובינשטיין הורה על פתיחת חקירה לאיתור המדליף לעיתון "הארץ" בפרשת קרן-שרון. רובינשטיין הורה להגיש ממצאים עד ה-20.1.03. החקירה בעיצומה, בלי חברותו של איש השב"כ (חברותו נאסרה על-ידי בית המשפט העליון). ביום שישי שעבר סימן העיתונאי אמיר אורן ("הארץ") את ניצב מזרחי כחשוד המרכזי בהדלפה.

הדליף או לא - החקירה שעליה הורה רובינשטיין לא תיעצר רק בזאת. אנחנו לא ננקוב כאן בשמות, כדי לא להטיל דופי בעובדי ציבור שרק רצו לשרת עיתונאים מסוימים. אחרי הכול, גם אנו מקבלים מידע מכל מיני גורמים שסומכים עלינו שננתבו לתועלת הציבור. עם זאת, אנחנו נציע כאן מתווה, שיכול לעניין את צוות החקירה. הגורם שהדליף קשור לשתי הפרשות הנוגעות לשרון ובניו: פרשת גלעד שרון-דודי אפל, שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" לפני שבועיים (הודלף ההסכם בין גלעד לאפל, שבמסגרתו הועסק גלעד תמורת 20 אלף דולר לחודש), ופרשת חיקור הדין (הודלף המסמך לדרום אפריקה). שני המקרים/ההדלפות חד הם, לפחות מבחינת כוונת המכוון/המדליף: לשבש את מהלכי הבחירות לכנסת ה-16 ולהטות את ההצבעה לכנסת. וזו פגיעה קשה באושיות הדמוקרטיה בישראל.

שתי החקירות מנוהלות ביאח"ה בידי צוות מצומצם. בתיקים אלה מטפל צוות אחד בפרקליטות. החשש בשני העיתונים עתה הוא מפני חשיפת המדליף. אין מדובר רק בחשש מפני הסתתמות מקורות, אלא מחשיפת קשרי הגומלין ביניהם: אתה תדליף לי, ואני אשמור עליך בעיתון ואפרסם כתבות נחמדות. והיו דברים מעולם.

המשטרה טרם סיימה את חקירת פרשת עמותות אהוד ברק, וכבר אנו הולכים כאן להעמיס על אותה רכבת מידע בעייתי נוסף, המצביע על עבירות לכאורה על חוק מימון מפלגות. הפעם מדובר במתן תרומות לקמפיין של אהוד ברק ב-99', תרומות אסורות ועוד באמצעות תאגיד.

להלן הפרטים, המדברים בעד עצמם:

בחודש אפריל 99' שוחח רון שראל, בעל השליטה בחברת נאופרם ציוד ומסחר בע"מ עם כ-20 מעובדי החברה. "צריך לעזור לאהוד", אמר להם, "צריך לתרום כסף". שראל ביקש מהעובדים, לאחר שלדבריו נפגש עם אחד מבכירי מפלגת העבודה (אז ועכשיו), וזה האחרון ביקש את עזרתו ותרומתו. המדובר ביו"ר הכנסת, ח"כ אברהם בורג, שהיה אחד מהאישים הדומיננטיים במערכת ההסברה של העבודה בבחירות 99'.

למען הסר ספק נדגיש כבר כאן כי אין בידינו מידע על מעשה בלתי ראוי של בורג עצמו. כל שאנו יכולים כאן לומר כי רון שראל הזכיר את שמו של בורג, כדי לשכנע את העובדים להעביר את ההמחאות. אלא שכידוע, חוק מימון מפלגות מגביל תרומות למפלגות, ועוד בזמן בחירות. אז הוגבלה תרומה לסכום של 1,700 שקל.

שראל רצה מאוד לעזור לאהוד להיבחר. וכיצד עשה זאת?
על-פי המידע שהובא לידי, ביקש שראל מאותם 20 עובדים לרשום, כל אחד, המחאה אישית על סך 1,700 שקל. מה פתאום? שאלו חלק מהעובדים. למה שנתרום, קבלו. ואז הסביר להם שראל כי הם ייתנו המחאה בסכום הנ"ל, ומיד לאחר מכן תבוצע לחשבונם העברה בנקאית באותו סכום. וכך היה.

ההמחאות נאספו, הועברו לאחד מנאמניו אז של אהוד ברק, והופקדו בחשבונה של סיעת העבודה לחשבון שנקרא: "העבודה בחירות לכנסת ה-15". כ-20 המחאות נאספו בסכום כולל של כ-34 אלף שקל. ואכן, ביום שלמחרת ביצעה חברת נאופרם ציוד ומסחר בע"מ העברה בנקאית לאותם עובדים מסורים.

מעניין לציין כי שראל - בכל זאת מדובר באיש עסקים רציני ומבין - סיכן עצמו כאשר העז לעשות זאת עם העובדים. הסיכון הזה עלול עתה לעלות לו ביוקר. שכן עתה החל החומר המעניין להסתובב. הנה דוגמה אחת: נורית מורגנשטרן, שעבדה בחברה, רשמה את ההמחאה מחשבונה האישי בבנק לאומי. ההמחאה ניתנה ב-24.4.99. יום לאחר מכן העבירה נאופרם לחשבונה האישי 1,700 שקלים בהעברה בנקאית. ייתכן, אגב, כי רון שראל השיב את הכסף לחברה, אך מן המסמכים עולה כי העובדת שימשה צינור להלבנת התרומה. הקבלה ניתנה לאותה עובדת רק ביום 5.5.99 וזו, כאמור, רק המחאה אחת של עובדת אחת.

תגובת שראל לא התקבלה.