טובל ופרס בידו

כל מי שמוסד הנשיאות יקר לו, רוצה לראות בסילוקו של האיש עם הרבב משה קצב. ועל זה חשוב להוסיף: בחירה נקייה של מחליפו. נקייה פירושה, הצבעה חשאית: כי כך כתוב בחוק. מותר לשנות את החוק, ואפילו מותר להעדיף את שמעון פרס על המועמדים האחרים. אבל לשנות את החוק, רק כדי שזה יקרה?

אם חוק הבחירה החשאית לא מתאים - מה שאני לא בטוח - שישנו אותו רק אחרי שהכנסת תצביע על המחליף של משה קצב. לא לפני. הדרישה של צמד הקומבינאטורים אולמרט ופרס לשינוי החוק, היא המשך ישיר של מנהיגות, שהדבר האחרון שמעניין אותה הוא אמון הציבור. תקשורת הגונה הייתה מגדירה מזמן את הצמד הזה, כ"מפגע אקולוגי".

המזימה של השניים, אסור שתצליח. תחת הכותרת "קומבינה בלתי ראויה", כותב בעניין הזה העיתונאי דן מרגלית: "שינוי החוק, גם אם הוא ראוי, חייב להתנהל בניקיון כפיים ולא כתככים למען מועמד מסוים. מפני שלא משנים חוק כללי לטובת יחיד, ואפילו הוא נישא מעם ברמת נשיא" (מעריב/ 30.1.07). ולא רק הוא. יום קודם, באותו נושא, כותב נחום ברנע: חוק פרסונאלי שנעשה לא למען עניין אלא למען אדם, הוא מעשה מגונה. שינוי של כללי משחק, תוך כדי משחק הוא לעג לדמוקרטיה (ידיעות-אחרונות/ 29.1.07).

ולמרות שמדובר בנושא שהוא בבחינת "מובן מאליו", יש קולות אחרים, שדווקא תומכים בשינוי החוק הספציפי הזה. הם רהוטים, ויש ביניהם אפילו כאלה שמבינים משהו במשפט חוקתי. אלא שהנושא שאנחנו מדברים עליו הוא לא אם פרס הוא הכי מתאים, אלא האם מותר לשנות חוק כדי לשרת אינטרס של אדם אחד. התשובה החד-משמעית שלילית. גם אלה שתומכים היום, יתנגדו מחר.

על ראש הממשלה אולמרט, אף אחד לא מתפלא. הניסיון שלו לשנות חוק, רק כדי לשפר את הסיכוי של שמעון פרס להיבחר לנשיא, דומה לניסיון שלו (לכאורה) לשנות את המכרז של בנק לאומי, כדי להתאים אותו לצרכים של מי שהוא חפץ ביקרו. מדובר בפוליטיקאי נכלולי שהאוריינטציה שלו היא "קומבינה". העובדה שהוא ראש ממשלה, מוכיחה מבחינתו את צדקת השיטה. אולמרט יודע, שאלמלא שיטת הקומבינה, הפוליטיקה הישראלית מזמן הייתה מקיאה אותו.

גם התנהלותו של פרס מובנת. כשרבין כינה אותו "חתרן בלתי נלאה", הוא התכוון לומר, שעוצמת תאוותו לשררה כל כך חזקה, שמכשולים מוסריים, לא נחשבים בעיניו. אבל פרופ' זאב סגל?!? שהוא יתמוך במה שברנע כינה "מעשה מגונה"? הייתי כחולם!

ואיך מסביר הפרשן המשפטי של עיתון הארץ את תמיכתו בשינוי החוק? שימו לב: "במציאות הישראלית בחירה חשאית היא המתכון הבדוק לחזק את הסיכוי לבחירה המבוססת על דילים לסוגיהם, שיסודם במעוניין האישי ולא בעניין הציבורי" (הארץ/ 28.1.07). מאחר ואינני חושד בפרופ' סגל שהתבונה ערקה מקודקודו, לא נותר לי אלא לחשוב שהוא בטוח, שהתבונה נטשה אותנו. בחירה חשאית היא המתכון לדילים?

בדיוק ההיפך. דילים אפשר לעשות רק בהצבעה גלויה. שהרי כל צד מניח את "הסחורה" מול העיניים החשדניות של הצד השני. איזהו הטיפש שיאמין להבטחה של פוליטיקאי, שבנקל יכול להפר אותה מאחורי פרגוד? באותו יום שפרופ' סגל כתב את דברי ההבל שלו, קראנו בידיעות אחרונות את הכותרת הזאת: "הדיל: תיקים טובים תמורת חוק פרס". בכותרת המשנה היה כתוב: "המחיר שהוא (אולמרט) מוכן לשלם: תיקים משופרים לשותפות נאמנות". "מוכן לשלם"! נו, זה לא דיל?

גם בעיתון בו הוא כותב מצאנו את השורות הבאות: "אחת האפשרויות העומדות בפני אולמרט היא להשיג את הרוב בכנסת באמצעות "דילים" פוליטיים, כחלק מסבב מינויים אותו הוא מתכנן לבצע בקרוב בממשלה" (הארץ/ 29.1.07). חתומים: מזל מועלם, גדעון אלון ויובל יועז. מה, הם לא מבינים?

אם דילים מעוררים אצלו שאט נפש, היה צריך לתמוך דווקא בהצבעה חשאית. אלא שמר סגל רוצה את פרס בנשיאות, וכדי שזה יקרה, הוא תורם את תרומתו לקומבינה שתכליתה חיזוק הסיכוי שלו להיבחר. ועל התרומה הזו אני אומר: "טובל ופרס בידו".