מה תגידו על זה? פרס רוכב שוב, והפעם על גבי סוס דו-ראשי - ראשו של אולמרט וראשה של לבני - אל כס הנשיאות! ומי שיאמר, שהנשיאות תנטרל את הארס שבאיש הזה מתחת לאלף טכסים ריקים מתוכן, אינו מכיר את שמעון פרס: פרס יהפוך את הנשיאות למכשיר רב-עוצמה למען פלשתיניזציה מואצת, קטלנית, של ארץ ישראל. משכן נשיא ישראל יהפוך לסניף של "מרכז פרס לשלום", ואחרי 7 שנות כהונה איש לא יבחין עוד, שהמוסד הזה אמור היה להיות הסמל של הממלכתיות הישראלית.
אמרנו 7 שנים? ומי מבטיח לנו, שפרס לא יעביר בשנת 2014 חוק להארכת כהונתו עוד ל-7 שנים, ובכלל - שהמדינה היהודית תצליח לשרוד 7 שנות פרס בנשיאות?
כשהיה צעיר קראו לו "שמעון פרסומת" וגם - "יונייטד פרס", ועד היום הוא מסוגל ליצור עולם הפוך בעזרת מניפולציה גאונית של תקשורת כוזבת ושקרית, ההופכת לילה ליום, חושך לאור.
ראו נא ראו, איך הוא מהלך בתוך ענן של בושם, האיש שרבין סימן אותו כבעל "התרגיל המסריח" על שבגד בראש ממשלתו בעודו מכהן בממשלתו וקשר קשר להדיחו, בין היתר באמצעות קולות הערבים, תוך שבירה - בפעם הראשונה בתולדות המדינה - של הסולידריות בין המפלגות הציוניות. לימים תגיע חציית הקווים לדרגה כזאת, שבערוב יום הבחירות הוא יקרא בטלפון בקול היסטרי להוציא את האימאמים למסגדים להזעיק את המוני הערבים להצביע בעד מפלגת העבודה, כדי להכריע את הכף. בעבור שירותים כאלה משלמים, ופרס שילם תמיד במטבע של ארץ ישראל. כאשר נכשל התרגיל, ופרס לא הצליח להרכיב ממשלה, טבע רבין את מטבע הלשון "תרגיל מסריח", אך השם ההולם הזה, כמו הכינוי "חתרן בלתי נלאה" - הכותרת הכי ראוייה לכל חייו הציבוריים הארוכים - לא נדבק אליו. הכל החליק מן השריון המשומן היטב, בו עטפה אותו התקשורת.
קחו כדוגמה את מה שקורה לעינינו בימים האלה: האיש אינו עושה דבר חוץ מלעסוק יומם ולילה בהיבחרות לתפקיד נשיא המדינה. עד כדי כך, שלאור היום, לנגד עיני הציבור, הוא מסמן את הקלפים - מנסה לשנות את הכללים באמצע המשחק. חוק מיוחד הוא דורש שיחוקקו לו, חוק הצבעה גלויה לבחירת הנשיא, כדי להבטיח שהבחירה לא תהיה כנה, אמיתית ומצפונית, כי אם מפלגתית, פוליטית, מתומרנת, מתוחמנת, משוחדת - קנוניה ידועה מראש. וגם את הזאת הוא מקדם בדרך מלוכלכת. הוא רותם את ראש הממשלה לאיים על מפלגות הקואליציה שיחולקו להם תיקי שרים פחותי ערך, אם לא יצביעו בעד "חוק פרס". כל העולם הפוליטי כמרקחה בגללו, הכל מסתובב מסביבו ולמענו, והוא - איש העולם הגדול - נוסע לו לדבוס לכנס הנוצץ של עשירי העולם ושועיו, וכאשר שואלים אותו, הוא עונה בעזות מצח - הוא? הוא אינו מעוניין כלל! זה אולמרט, המתבטא שבחירתו היא בשבילו "אתגר אישי", זו לבני שמכנסת במיוחד את וועדת השרים כדי שחוק פרס יוצג לכנסת כ"הצעת חוק ממשלתית". הוא - הראש שלו בספירות העליונות של השלום הנצחי! איפה תמצאו בראש הזה מקום להבלי עולם, לכיבודים, לתוארים ולמשרות רמות?
מה שעובר על כל דמיון הוא יחסה של התקשורת, שאינה מסתירה מאתנו את האמת, מדווחת בדייקנות על כל מהלכיו, תככיו ויצריו, אבל - מדווחת וסולחת, מדווחת ומלטפת, מדווחת ומחייכת. התקשורת עוטה על התנהגותו המכוערת לוויית חן ונחמדות, את שקריו הגסים היא מחליקה באלגנטיות ובסלחנות, את ענן הסירחון שמסביבו היא מבשמת בקלילות אלגנטית.
אחרים שהיו נוהגים כמוהו, התקשרות היתה קורעת לגזרים - לפרס מותר. סולחים לו, כי אוהבים אותו, ואוהבים אותו מפני שעוד לא נולד האדם, ערבי כיהודי, שקידם כל כך את העניין הפלשתיני על חשבון האינטרס היהודי, כמו שמעון פרס.
ולא רק התקשורת. היכן המשפטנים באקדמיה, בלשכת עורכי הדין, בפוליטיקה - שירימו קול צעקה נגד הזוועה הכפולה של הצבעה גלוייה, וגם שינוי כללי ההצבעה באמצע המערכה לטובת אחד המתמודדים? כל סטודנט למשפטים יונק את ההתנגדות לחקיקה אישית, מיוחדת, כדי לשרת עניין או אדם ספציפי, בודד. ובכ"ז, בקהיליית המשפט - דממה. עוד זאת: אם הצבעה גלוייה טובה כל כך, מדוע לא יצביעו גם לכנסת בלי פרגוד ולעיני כל? הצביעות חוגגת. תארו לכם, שראש ממשלה ימני (אם עוד נשאר זן כזה) היה עושה תרגיל כזה כדי להבטיח את בחירתו של נשיא ימני, איזו סערה היתה קמה!
זה כוחו של האיש פרס, כוח משחית, שהכניס את השקר הגלוי והחצוף לטרקלין הפוליטיקה הישראלית. הוא הפך את השקר, את הטריק ואת הספין לנורמה, והיכן הילד מהסיפור של אנדרסן, שמקום בו כולם מתבשמים, יקרא בקול רם: "אבל המלך - מסריח"!
זו תופעה יחידה במינה בארצנו הקטנה והכל-כך לא מפרגנת, שמארגנים למישהו "יומולדת" בהיכל התרבות, מזמינים ל"חפלה" הזאת את גדולי העולם, והם באים, שהרי פרס משרת את מדיניותם האנטי-ישראלית-לאומית, וראש הממשלה שרון יושב לצידו והוא מבקש ממנו, בפומבי - והכל משודר ברדיו - מתנת יום הולדת, והמתנה היא - רצועת עזה לערבים, נקייה מצה"ל ונקייה ממתנחלים יהודים. דרישה מקוממת, גזענית, נפשעת, מעמד מביש, ביזנטיני, מעמד מסיפורי אלף לילה ולילה. והנה - פרסטו! הוקוס פוקוס! העריץ המזרחי נענה לנערת השעשועים שלו ומעניק לה את גחמתה, וצבא של עשרות אלפי שוטרים וחיילים נשלח להשליך רבבה של בני אדם מבתיהם, להחריב 25 יישובים, והאוייב מובא עד שערי אשקלון, וכך מוענקת מתנת יום הולדת על טס של דם ודמעות -קורבנות הגירוש והעקירה וקורבנות המלחמה שפרצה בעקבותיה. היום, הממשלה כבר מארגנת את פינוי שדרות: התושבים נשאלים טלפונית, לאן הם ירצו להתפנות מפני הטילים - כך במפורש - ועיני הכל רואות איך האסון הזה נגרם כתוצאה ישירה מ"מתנת יום ההולדת" הזאת - ואף אחד אינו קושר דבר לדבר, ועדיין פרס, אבי אבות כל הנסיגות והגירושים, מרחף לו אי שם על ענני כבוד בדרך לנשיאות.
אך זו רק הפרשה האחרונה. כבד ממנה, גורלי ממנה, הוא המעשה שהכל מזהים אותו עם שמעון פרס: אוסלו, והדמות המפלצתית שהוא הכניס - פיסית לארץ ישראל, ופסיכולוגית לתודעה הישדאלית- מרצח ההמונים, אבי אבות הטרור, אוייב מר ליהדות ולציונות, יאסר ערפאת.
מן הדמות השנואה ביותר בישראל, שלא פעם ניסה השלטון להתנקש בחייה, הוא הצליח להופכו לחרצוף חביב, קצת מצחיק, עד ששכחו לו את מעשי הדמים שלו, את אופיו השקרני והמושחת, את המיליונים שגזל וחמס מבני עמו, את הטרור הרצחני שהביא לעולם, את הסכנה הקיומית שנשקפה ממנו למדינת ישראל. היום הכל יודעים ומכירים ומודים, מי ומה היה יאסר ערפאת, אך לגבי פרס שהכניס את הרעל הזה לתוך מחזור הדם שלנו - אין שום מסקנות.
תרגיל אוסלו, שפרס מתגאה בו עד היום, עלה לעם ישראל עד עתה ביותר מ-1,500 קורבנות אדם ואלפים רבים של פצועים, ובהם עיוורים, משותקים, רדופי הלם וסיוטים. התרגיל גזל מעם ישראל חבלי ארץ יקרים ושתל בתוך ארצנו מפלצת טרוריסטית רבת ראשים. פת"ח, חמאס, ג'יהאד, חזית - כולם עלו ופרחו, התחמשו והתאמנו והפכו לסכנה אסטרטגית לעצם קיומנו - למן הרגע שבו העביר פרס את מטה אש"ף ומטה הפת"ח ועמהם אלפי פקידים וחיילים, את המימסד הטרוריסטי כולו, מתוניס ועירק ותימן ולוב, ועכשיו גם מירדן, לתוך ארץ ישראל המערבית, כאילו הניח פיצצת- זמן מתחת ליסודות ביתנו.
על מלחמה קצרה, שארכה חודש וקרבנותיה היו כ-150, מלחמת לבנון השנייה, יושבת וועדת חקירה, ומסקנותיה אמורות להרעיד את אמות הסיפים, ועוד לפני כן כבר עפו ראשים - הרמטכ"ל, אלוף פיקוד הצפון וקצינים אחרים, וראשיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון מתנדנדים. זאת, למרות שאיש אינו מאשים אף אחד מהם בשקרים, תככים, מזימות וחתרנות. חוקרים משגים וטעויות, רשלנות וחוסר מקצועיות,לא מעבר לזה.
לעומת זאת, אוסלו עלתה לנו פי 10 בקורבנות אדם ותוצאותיה הממאירות - הלגיטימציה לתביעה הערבית על ארץ ישראל - לא רק שלא חלפו, הן הולכות ומחמירות. היום, גם בעולם המערבי, יש ערעור מן היסוד על זכות המדינה היהודית להתקיים כל עיקר. באקדמיות באירופה ואמריקה יש שרואים במדינה היהודית טעות ןאפילו פשע, והכל מפני שכביכול גזלנו ארץ מעמה הלגיטימי. ואם שם הארץ הוא "פלשתין", והעם הוא העם הפלשתיני, הרי ממילא מדינת ישראל השתלטה על ארץ לא לה, ועם ישראל שכבש אותה, הוא אוזורפאטור שניכס לו מדינה ללא זכות וללא סמכות.
את השקר הנורא הזה הכניס לשער בת רבים שמעון פרס, בלגיטימציה שהעניק ל"ארגון לשחרור פלשתין", על תורתו הכוזבת ומנהיגיו הנפשעים. ובכ"ז, איש אינו קורא לו לאחריות, שום וועדת חקירה לא תיגע בו, והתקשורת - זו שיודעת לטרוף פוליטיקאים באכזריות, מלטפת ומפנקת אותו.
עוד לא מניתי כאן ולו מקצת מן האסונות ששמעון פרס הביא על בית ישראל. חברי הכנסת שייקראו להצביע בשבילו מכירים את ההיסטוריה העקומה והנפתלת של הדמות הזאת טוב ממני, ועל כן הם נוטלים על עצמם אחריות כבדה. על יתר זהירות מצווה סיעת שס, שבעבר פרס כבר הכשיל אותה קשות, בעשותו את התנועה הזאת שותפה לפשע הלאומי ששמו אוסלו.
זו חובתם העליונה, ביחד עם יתר חברי הבית, לוודא ולהבטיח, שאם (כנטען) משה קצב ליכלך את מוסד הנשיאות, יורשו לא ישחית אותו, והפעם ללא תקנה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
