נשק יום הדין

לפני קצת למעלה מעשר שנים, בשנת 1996, החלו לזרום ממזרח אירופה ידיעות חדשותיות על תרמית כלכלית ביזארית וטרגית. במדינות רבות, כמו בולגריה, רומניה רוסיה, סרביה ואלבניה, אזרחים השקיעו את מירב חסכונותיהם ואת מיטב כספם במסלולי השקעה, שהבטיחו רווח גדול תמורת השקעה אפסית וזכו להציץ אל צידו האפל של השוק החופשי.

באלבניה כמעט תשעים אחוזים מאוכלוסיית העניים המרודים, השקיעו את כל כספם או כמעט את כולו בקרנות, שהיו למעשה משחקי פירמידה פשוטים. איש מהם לא ידע במה הוא השקיע, אבל הפיתויים היו מחשמלים, התשואות המובטחות היו מושכות מכדי שניתן יהיה לעמוד בפניהן. האנשים האמינו, ומדוע שלא. הרי הכלכלה היא מדע מאוד מדויק, והאנשים מתנהגים באופן רציונאלי.

הגדיל אף לעשות בזמנו הנשיא סאלי ברישה, שהצהיר קבל עם ועולם, "שהכסף האלבני הוא הנקי ביותר בעולם". ואם הממשלה פורשת את חסותה על המשחקים הללו, יש להניח שהם לגיטימיים. אלבנים רבים החליטו לקחת את הסיכון. הם הימרו על הכול, על הדוכנים המשפחתיים לממכר פירות, על בתיהם ועל משק החי שלהם, ועל מה לא.

באלבניה, כמו בכל מקום אחר ברחבי אירופה הפוסט קומוניסטית, המשקיעים החדשים פרשו לבסוף והקרנות החלו לצנוח. לבסוף בית הקלפים התמוטט, חוץ מעל לראשיהם של אלה שבנו אותו. האנשים החלו להתפרע ברחובות, דבר לא נותר להם. האלבנים הפסידו במשותף מיליארד דולר. הם סמכו על הממשלה, והיא בגדה בהם. הרי הכלכלה, כפי שאמרנו, היא מדע מאוד מדויק, האנשים מתנהגים באופן רציונאלי, ולרשותם עומד מידע זמין וכל הזמן.

התגובה במערב לאירועי המזרח - לא התיכון - אלא באירופה, הייתה צפויה מראש ומאוד לקונית. היא הסתכמה בעיקר במעט דיבורי סרק, בכמה מילים חלולות, ברחמים ובתדהמה. נדנדנו בראשינו למראה הממזרים האומללים האלה, ששוכנעו להמר על ניסים. אבל עד כמה שונה "אגדת הדשא" הזו שלנו. האם איננו סומכים בעיניים עצומות ביועצנו ובפרשננו הכלכליים או בנביאי השקר ובמשווקי הצמיחה שלנו. האם איננו סומכים באופן עיוור במנהיגינו הפוליטיים, שיצילו אותנו מכף כל אויב ורודף, כמו שהאלבנים בטחו במנהיגיהם.

משחקי הפירמידה של המערב

בחברת ההשקעות קידר פיבודי ברוקר אחד דיווח במשך שנתיים על עסקות מזויפות בשווי של 1.7 טריליון דולר, עד שנתפס. בבנק בריגס בבריטניה, ברוקר צעיר שכולם היללו את "כישרונו יוצא הדופן" להפיק רווחים גדולים מבלי לקחת סיכון מיותר, הפסיד 1.3 מיליארד דולר בחודש אחד. בלהיטות היתר אחר מניות המעו"ף היפניות, הוא הביא את הבנק בן ה-233 שנה לפשיטת רגל.

ומה בישראל? גם כאן זכורים לנו לטובה אתי אלון ואחיה עופר מקסימוב - זה שהימר בקזינו ומשחקי השוק האפור - דבר המלמד אותנו כי אין שום הבדל בין השוק האפור ההוא לשוק החופשי והנקי כביכול הזה. הצמד חמד הזה גרם גם לפשיטת הרגל של הבנק למסחר, והותיר, ממש כמו באלבניה, אזרחים זועמים מול דלתות הבנק הנעולים. לאלה כמובן ניתן להוסיף את פרשת הבנק לפיתוח התעשיה, שהזכרתי בכתבה אחרת, ואת פרשת וויסות המניות של הבנקים, שהביא בעבר את המשק הישראלי אל עבר עברי פי פחת, והיד עוד נטויה.

האופציות העתידיות המפורסמות והמאוד ספקולטיביות האלה, אינן נופלות רק בחלקם של כרישים צעירים. חברת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג גילתה ב - 1997, כי כמעט שליש מקרנות ההשקעה שבחרה כללו אופציות מסוג זה. בסך הכול תשעים ושבעה אחוזים מהעסקות המוניטאריות בעולם הן כעת ספקולטיביות. ב-1970, שיעורן עמד על כשלושים אחוזים.

קורבנות אדם על מזבח האמונה הקפיטליסטית

אמונה עיוורת, יש לומר, היא עניין מאוד מפחיד. אנחנו מוותרים על השליטה בכסף שלנו. אנחנו מניחים שהשווקים יחזיקו מעמד, שהביצים בקן שלנו יגדלו, בעוד שלמעשה תיק ההשקעות משול לחגורת נפץ של מתאבד שיעי, שלעיתים קרובות רק חוט תיל רופף ואמונה עיוורת וקיצונית מחזיק אותו. את התזכורות האלה אנחנו כמובן מקבלים מידי פעם בפעם, ובתדירות הולכת וגוברת, אך מסרבים להתייחס אליהם. אנחנו מתעלמים מהם באמונה ובהתמדה עיוורת ראויה לשבח.

האלבנים היו אולי נאיביים - אולם לטעמי הם לא היו כאלה כלל וכלל - אבל מה איתנו? משחקי הפירמידה, כמו גם משחקי המעו"ף האג"ח והמט"ח, תלויים באספקה שוטפת של פתיים - משקיעים ותיקים יותר מרוויחים מכיסיהם של המצטרפים אחריהם. כשאין יותר משקיעים חדשים בנמצא, המשחקים הללו מתמוטטים. במודל הכלכלה הגלובאלית של הצמיחה וכלכלני ההרחבה, הדורות הבאים - כלומר הילדים שלנו וילדיהן של הילדים שלנו - הם הפתיים, ובשר התותחים הכלכלי של השוק החופשי.

ככל שאספקת האוויר והמים הלא מזהמים תלך ותפחת, ככל שייעלמו היערות, ובדרכם ילכו גם הדגים וחיות הבר, ככל שתואץ אי היציבות האקלימית - זו שקיבלה השבוע את אישורו הסופי של האו"ם, וזו שדיברתי עליה בכתבתי "אפקט החממה הוא עניין של מלחמת מעמדות"- ניאלץ בסופו של דבר להגיע לנקודה, שבה יימצא את עצמו אחד הדורות הבאים מול מכשול, שימנע ממנו את הצטרפותו למשחק.

עד כמה אנחנו קרובים לרגע האמת הזה. לדעתי אנחנו קרובים אליו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים או מאמינים. אולם בכל מקרה אתם מוזמנים גם לנסות את כוחכם במשחק הרולטה הרוסית הכלכלית הזו, ולנחש בעצמכם!