מה משותף לענף השמירה, חברות ממשלתיות, ענף הפרסום ועוד...? בכולם קיימים מעסיקים המפרים את זכויות עובדיהם, מדי יום. מדובר על זכויות מכוח הדין ו/או הסכם קיבוצי. לא בזכויות שהעובדים טרם השיגו. קחו למשל, נושא כמו תשלום בגין "שעות נוספות" המוגדר בחוק. בכל הענפים דלעיל ולא רק בהם, ישנם מעסיקים שכשיטה לא משלמים שעות נוספות כנדרש עפ"י דין.
כמות התביעות שמוגשות על-ידי עובדים למיצוי זכויותיהם, בטלה בשישים לעומת מספר העובדים שזכויותיהם מופרות. מדוע? כי עובד שזכויותיו מופרות חושש כי יאבד את מקום עבודתו, באם יתבע את זכויותיו. ישנם עובדים הפוחדים כי "ישרפו" בענף בכלל אם יעזו לתבוע את זכויותיהם. במקרה הטוב מבחינת העובד, הוא יקבל בבית הדין, כעבור מספר חודשים ולא פעם, מספר שנים, את המגיע לו באופן מלא או חלקי, לאחר ששילם שכ"ט עו"ד, השקיע זמן ומשאבים נפשיים ולעיתים מוצא עצמו מובטל כתוצאה מ"עזות המצח" שלו לתבוע את מעסיקו.
המעסיק לעומתו, מונע לא פעם משיקולים סטטיסטיים, על כל עובד שמיצה את זכויותיו, ישנם רבים שלא עשו כן. חשבונאות פשוטה, המעסיק הרוויח ובגדול. זאת ועוד. המעסיק יודע, כי לכל היותר, ישלם את מה שהיה חייב בו ממילא, לעיתים בתוספת פיצוי.
שיטה רווחת נוספת לניצול עובדים ולפגיעה בזכויותיהם, היא שימוש "בעובדי קבלן". ה"קבלן" הוא המפר את זכויות העובדים, המעסיק רק מיתמם. היכול בר דעת להאמין באמת ובתמים כי כאשר הוא משלם לקבלן תעריף שעת עבודה שהוא תעריף שכר המינימום ולעיתים מתחת לו, כי זכויות אותו עובד יישמרו?
למעסיקים הסוררים ישנה שותפה נאמנה. ממשלת ישראל. זו שאמונה על אכיפת חוקי העבודה, זו שיודעת לעשות זאת בקרב מעסיקי עובדים זרים שהיא חפצה לגרום לאי כדאיות העסקתם, לא אוכפת כנדרש ובאופן מלא את חוקי העבודה הקיימים! זאת, טרם חקיקת חוקים המשיתים סנקציות חמורות על מפירי זכויות עובדים.
בימים האחרונים התבשרנו כי שירות התעסוקה, החליט שלא להפנות עובדים לחברת "השמירה" בשל הפרות זכויות עובדים. מבלי להיכנס לעובדות מקרה פרטני זה ולקבוע מסמרות עובדתיות, הרי שמדובר בתקדים חיובי. מעסיק נפגע באופן מהותי, לאור העובדה כי הפר את זכויות עובדיו.
לאחרונה נדונה בכנסת הצעת חוק של חברי הכנסת נאדיה חילו, אורית נוקד וגדעון סער, בדבר החמרת הענישה על "מפטר אשה בהריון". על-פי הצעת החוק, ניתן יהיה להטיל עונש של חצי שנת מאסר על מעסיק שיורשע.
נראה כי מצב מעוות זה, לא רק שאינו מטריד את ממשלת ישראל והאוצר, כי אם די נוח להם. הן מבחינת הוצאות הממשלה והן מבחינת התנהלות המשק. אחרת לא ברור מדוע המדינה ושלוחותיה מעסיקות "עובדי קבלן" שזכויותיהם נפגעות, מדוע אין עושה הממשלה די לאכיפת חוקי העבודה? ומי שטוען כי אין די תקציב למנגנון אכיפה מתאים. טועה ומטעה!
אז מה ראוי לעשות, כדי לשרש תופעות נלוזות כגון אלה?
ראשית, להמשיך ביתר שאת את הקו לפיו מי שפוגע בזכויות עובדיו, ישלם מחיר יקר שיהפוך את הפגיעה לבלתי כדאית בעליל. כך למשל, לאחר ששני מעסיקים ישבו מאחורי סורג ובריח היות שפיטרו שלא כדין עובדת הרה, יפחת באופן משמעותי מספר המעסיקים שיעזו לעשות כן.
כך למשל ראוי להעביר חקיקה שתתנה העסקת קבלנים בכך שישמרו על זכויות עובדיהם, כתנאי סף לשכירתם בידי המדינה ושלוחותיה ובידי מעסיקים ציבוריים ואחרים. כמו כן, להטיל אחריות על מי ששכר קבלן בידיעה או בעצימת עיניים, כי כתוצאה מתנאי ההסכם והתמורה המשולמת יופרו זכויותיהם של עובדי הקבלן.
בנוסף, חקיקה הקובעת סנקציות חמורות על מפירי זכויות עובדים, הן בקנסות כבדים מאוד ועד מאסר. יתירה מכך, יש להעביר בחקיקה כי תנאי לרישיון הנדרש מהמעסיק, יהא שמירה על זכויות עובדיו כדין.
במישור האכיפה ראוי לבצע אכיפה יזומה ומדגמית במקומות עבודה וכן לכונן "מלשינון" בעילום שם שיזמין ביקורת למקומות בהן מופרות זכויות עובדים. כך, לא יחשוש עובד לגרום לשמירת זכויותיו. אכיפה בדרך זו אינה מחייבת משאבים גדולים.
מהלך משולב זה, יביא בתוך זמן לא רב, לירידה ניכרת בהפרת זכויות עובדים בידי מעסיקים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
