דבר כזה טרם קרה. יושב לו גוף מעין שיפוטי, שהוא כמעט בית משפט של ממש, ומודיע מה יהיה תוכן פסק הדין שלו שיפורסם בעוד חודש. וכל זאת למה? כי התקשורת משכה אותו בלשון.
המעשה שעשתה הוועדה הוא לא אחראי, לא ממלכתי ומעיד על עיוורון מדיני מדאיג של חבריו.
כאשר הוועדה מודיעה שיהיו מסקנות אישיות לגבי אחריותם של ראש הממשלה ושר הביטחון - המכהנים עדיין בתפקידיהם ואוחזים במלוא הסמכויות השלטוניות, אך איננה מודיעה מה תהיינה המסקנות הללו - מה אמורים השניים הללו לעשות עתה? מה אמור הציבור להבין? איך יתנהלו העניינים הקריטיים ביותר של המדינה במשך שלושים ימי האפלה הללו?
ולא פחות חמור: זהו גם מעשה לא אנושי להחריד. עינוי דין מהסוג האכזרי ביותר, שטרם היה כדוגמתו.
ומה רצתה הוועדה להשיג בכך? שקט? אם לשקט קיוותה הוועדה, כי אז חבריה הם לא רק חסרי אחריות, אלא גם נאיביים עד כאב. צפויים לנו עתה שלושים ימים ארוכים ומייסרים של טירוף מערכות מוחלט.
מה הפריע לה לוועדה להסתפק רק בפתיח של הודעתה כדלקמן:
"בימים האחרונים פורסמו בתקשורת השערות, ניחושים, הערכות ו'מידע' עיתונאי לגבי דוח ועדת וינוגרד ומועד נתינתו. כל הפרסומים הללו לא היו על דעת הוועדה או מטעמה. כן פורסם מידע, שאין לו יסוד, על דעותיהם של חברי הוועדה בנושאים שהם עוסקת הוועדה".
המעשה הנמהר הזה של ועדת וינוגרד יירשם לדראון, ומעמיד בספק רב מאד את תבונתה ואת טיב שיקול הדעת של חבריה.
