אינני נביא ולא בן נביא, אך במהלך החודשים שחלפו מאז פרצה "מלחמה לבנון השניה" ועד היום, תיארתי במאמרים שונים שכתבתי את הכשלים הגדולים שנתגלו במהלך המלחמה. טוקבקיסטים חמי מזג תקפו ללא רחם, כלי התקשורת האלקטרוניים דחו אותי על הסף ופרשנים יודעי דבר התייחסו בבוז. ואני נשארתי בשלי. וישאל כל אדם סביר, איך ידעת? פשוט מאוד: זאת התרבות האסטרטגית של מדינת ישראל מזה שנים רבות. שום דבר לא השתנה ושום לקח לא נלמד מן העבר.
בתאריך 7.9.06, במאמר שפרסמתי ב-NRG, נכתב: "לא ועדות החקירה, לא ועדות הבדיקה ולא ועדת מומחים וועדות בלתי תלויות הן שיביאו מזור מחלותיה של ישראל. תמים הוא מי שחושב שבעקבות אלה, הכול ישתנה. לכל המקווים לשינוי צפויות אכזבות קשות. מלחמת לבנון השנייה לא חשפה שום דבר חדש שלא ידענו עליו".
ועדת וינוגרד התירה לפרסם את עדויותיהם של מר שמעון פרס ושל ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא. קראתי בעיון רב את דבריהם. יש חשיבות עליונה לשתי עדויות אלה כדי להבהיר ששום דבר מן התרבות האסטרטגית של ישראל לא השתנה.
פרופ' יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד אמר את הדברים הבאים בהתייחסו למערכת הביטחון ולצה"ל: "העוסקים במלאכת הביטחון הלאומי דנים בשאלות מכשירניות מעיקות, ללא תשתית של מחשבה מעמיקה. העמדות הביטחוניות נקבעות לפי תפיסות ישנות ומיושנות, קפואות, ללא כל מלאכת מחשבת לקידום רעיונות חדשניים, התואמים את הנסיבות המשתנות. ממשלות ישראל וגורמי הביטחון השונים מקבלים החלטות הרות גורל בעתות לחץ וללא ניתוח מעמיק תוך שיקולים קצרי מועד וראייה צרה. חסרה עבודה מעמיקה העוסקת בקביעת יעדים ברורים בביטחון, בגיבוש תורת ביטחון לאומי, תוך תהליך קבלת החלטות ממוסד וברור, בו נוטלים חלק טובי המומחים הנמצאים, פוטנציאלית, בהישג יד".
זרקו את המסקנות לפח האשפה של ההיסטוריה
כאמור, הדברים נאמרו זמן רב מאוד לפני פרוץ מלחמת לבנון השניה. כדי למנוע את הדברים שלעיל, הוצע לחזק את המועצה לביטחון לאומי ולשנות את הסטטוס שלה מן היסוד. ומה אומר האלוף מלכא בעדותו, לאחר שאלתו של פרופ' דרור לגבי פעילותה של המועצה לביטחון לאומי?: "על הנייר היא קיימת גם היום, לדעתי, היא לא קיימת עד היום. לדעתי היא לא קיימת, אפקטיבית היא לא קיימת...אני ארבע שנים ישבתי בדיוני הקבינט, לא היה אף דיון קבינטי אחד שראש המועצה לביטחון לאומי ישב סביב השולחן, הוא ישב בספסלים האחוריים... אז אין מועצה לביטחון לאומי, הלוואי והייתה".
ראוי גם להתייחס ברצינות גמורה לדברי מבקר המדינה בסיום הדוח האחרון שלו לגבי המועצה לביטחון לאומי: "לעבודת מטה מקצועית כוללת וארוכת טווח עבור ראש הממשלה והממשלה קיימת חשיבות רבה, במיוחד כשמדובר בתחום הביטחון הלאומי. ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם העדיפו בדרך כלל את קיומו של פורום אינטימי משלהם לקבלת החלטות על פני קיומו של גוף מיוחד, שיהיה אחראי להכנתה של עבודת מטה מסודרת לצורך קבלתן של ההחלטות. ועדות ציבוריות רבות, מומחים רבים ובעלי תפקידים בכירים לשעבר ציינו לאורך השנים פעמים רבות את חסרונו של תהליך חשוב זה של עבודת מטה כאבן דרך בתהליכי קבלת ההחלטות - דווקא בנושאי הביטחון הלאומי - שהם מן המעלה הראשונה בחשיבותן. כמו כן, מן הדברים עולה חיוניות לקיומו של גוף בעל עוצמה וחשיבות בתחומי התכנון בנושאי הביטחון הלאומי, כמשקל נגד לעוצמתם הטבעית של מערכת הביטחון והגופים הביטחוניים בנושאים אלה".
ומה המסקנה? מאז מלחמת יום הכיפורים נקבע בוועדת אגרנט שיש צורך בגוף מטה שיכין את הניירות הממשלה לאחר עבודה של ניתוח כל המידע המגיע מגופי המודיעין השונים. בפועל זרקו את המסקנות לפח האשפה של ההיסטוריה והמשיכו בתרבות הביטחונית - אסטרטגית ותהליך קבלת ההחלטות כפי שהיה קודם. ואני שואל: מדוע עתה המצב ישתנה? גם מר פרס בעדותו, טוען שעבודת הקבינט ודרכי קבלת ההחלטות לגבי מלחמת לבנון השניה היו בלתי תקינות בלשון המעטה: "גם אני, הצטערתי על הקבינט שהיה כל כך גדול, גם שדלפו ממנו דברים, שחלק מהם היו בעיני סכנת נפשות...". בשיחה שקיימתי עם ראש אמ"ן לשעבר לפני כשנתיים אמר לי האיש בזו הלשון: "אם היית יודע איך מטפלים בלשכת ראש הממשלה בחומר הרגיש ביותר, לא היית ישן בלילה". ועתה, אמרו אתם בכנות, מה החידוש בדברים אלה של מר פרס.
הנה לקט של התבטאויות של דמויות מרכזיות בזירה הביטחונית-מדינית בעבר:
- "חובבנות, מבוססת על אלתור ורתיעה ממיסוד" - אבא אבן
- "אין כל מיסוד של תהליך קבלת ההחלטות והוא שונה ממקרה למקרה ומאדם לאדם" - מרדכי גזית
- "רוב ההחלטות התקבלו כהחלטות לא אחראיות, מקריות, לא שקולות ולא מבוססות על בדיקה וניתוח של האלטרנטיבות" - שלמה גזית
- "בישראל לא קיים דבר כזה כמו תכנון מדיניות - לא לטווח רחוק, לא לטווח קצר ולא לטווח בינוני. האלתור, במיוחד בצה"ל הגיע לדרגה של מיתוס לאומי, וזה עובר גם לתחום קביעת המדיניות בדרג האזרחי-מדיני" - אליהו בן אלישר
- "אין בישראל תהליך קבלת החלטות מסודר בשום שטח. מנושאי חברה וכלכלה ועד לביטחון אין שום תהליך מסודר, הכול שולפים מן השרוול. אנו מדינה מתנהלת ולא מנוהלת" - מאיר עמית
תודו שאין כל הבדל
ומה אמר לאחרונה יו"ר ועדת החוץ והביטחון הנוכחי, ח"כ צחי הנגבי: "הוועדה זיהתה כשל מתמשך בלבנון ומצאה לנכון להביא זאת לראש הממשלה ושר הביטחון". בפברואר 2004 כתב יובל שטייניץ, יו"ר דאז, ביחד עם עומרי שרון ואפרים סנה מכתב סודי ביותר המופנה לרה"מ ושהב"ט. אירן, באמצעות סוריה הציבה איום אסטרטגי על מדינת ישראל איום שאם יתממש רבע מאזרחי מדינת ישראל יימצאו בטווח הרקטות מחדרה צפונה, דבר שיגרום לגל פליטים למרכז הארץ, ולשיתוק המערך הכלכלי בצפון. זמן דעיכת היכולות הצבאית של האויב עלול להימשך מס' שבועות. בלא פעולה קרקעית מצב זה מחייב דרכים יצירתיות ואנו מתריעים על אי הסבילות של מדינת ישראל בפני איום שכזה".אך למי אכפת מה אומרים . הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
הדברים שלעיל מובילים לשלוש מסקנות עיקריות:
א) יש לחתור ללא פחד ומורא לשינוי התרבות האסטרטגית הקלוקלת שאוכלת כל חלקה טובה.
ב) הפקעת הערכה מצב הביטחון מידי אמ"ן. מאז 1973 לא הופקו ולא יושמו המלצות ועדת אגרנט בדבר הצורך להוציא מידי אמ"ן את ההערכה השנתית של מצב הביטחון. הערכת אמ"ן הסתברה במקרים רבים מאוד כלא מדויקת, בלשון המעטה. הערכה היא עניינם של הקברניטים ולא של הצבא. אמ"ן צריך לעסוק במודיעין ולהציג לקברניטים תמונה בהירה של מצב נתון. את הניתוח וההערכה לא אמ"ן צריך לעשות אלא המועצה לביטחון לאומי.
ג) המועצה לביטחון לאומי. גם אם תתרחש המהפכה בצה"ל, עדיין הקברניטים הם אלה אשר יהיו חייבים להחליט בענייני ביטחון וחוץ. להם האחריות והסמכות לעשות זאת. כיום ממשלות ישראל לא מסוגלות לקבל החלטות בתחום הביטחון בצורה אופטימלית. הסיבות לכך רבות, אך החשובה ביותר היא שראש הממשלה והשרים לא יכולים, ולעיתים לא מבינים דבר בענייני ביטחון. אי לכך, תפקודה של המועצה לביטחון לאומי במתכונת של זו הקיימת בארה"ב, חיוני לביטחון ישראל. לא בקלות יוותרו השרים ואנשי מערכת הביטחון על הסמכויות שיש להם כיום. לכל אחד מהם טוב במצב הקיים, אלא שלמדינה זה גרוע.
המועצה לביטחון לאומי חייבת להיות גוף מטה שיכין את הניירות לממשלה בצורה עניינית, אובייקטיבית וללא משוא פנים. חבריה של המועצה חייבים להיות טובי המומחים במדינה, לא אנשי צבא במדים אלא אזרחים שכל מחויבותם לארגון שבו עובדים ולא לגופים אחרים. בהנחה שהממשלות, צה"ל ומערכת הביטחון לא יוותרו על כוחם, על הכנסת לכפות, הר כגיגית, באמצעות חוק או תיקון לחוק יסוד הממשלה, פעילות רחבה ומועילה של המועצה לביטחון לאומי.
משהו על התקשורת והכתבים הצבאיים-מדיניים
לבסוף, משהו על התקשורת והכתבים הצבאיים-מדיניים. בשיחה פרטית אמר לי אחד העיתונאים הבכירים במדינה דברים מדאיגים מאוד. רוב רובם של העיתונאים הצבאיים והמדיניים יושבים בחדרי ההמתנה של המשרדים הרלוונטיים ומוזנים באינפורמציה מטעם. מעטים הם אלה שעושים "עבודת שטח" ובאמת חוקרים ומבקרים. הדברים הללו, כנראה, נכונים מאוד. איפה היו העיתונאים הצבאיים במשך שנים? מדוע נזכרו לומר דברים קשים על צה"ל והצמרת הביטחונית רק לאחר המלחמה? מדוע פטרוני הדעות של רוב כלי התקשורת לא נתנו דריסת רגל בשום תוכנית לאלה שלא חשבו כמוהם? מדוע במשך שנים הפרשנים מטעם לא האירו את פני האומה למתרחש?
כל מה שמצאתם לנכון לפרסם מדבריו של שמעון פרס בוועדת וינוגרד הוא שאם היה תלוי בו, לא היה יוצא למלחמה? זהו העיקר? לא תפקוד המערכות, לא התיאורים שלו איך עבדה הממשלה ואיך נתקבלו ההחלטות? אתם לא פחות אשמים מן הקברניטים או אחרים שעשו להטעיית הציבור. עליכם לעשות חשבון נפש נוקב ולא להיות גיבורים על אחרים.
ראו את הכותרות של היום בעקבות פרסום עדויותיהם של פרס ומלכא ותבינו מה גדולה הייתה תרומתכם במשך השנים למחדל של 2006. לכל ישראלי חשוב שצה"ל יהיה חזק. אין לנו לוקסוס להרפות. האויבים הולכים ומתרבים והאיומים לא פחות מכך. שומה על ועדת וינוגרד להטיל את מלוא כובד משקלה ליישום הדוח שתוציא תחת ידה בתקווה שהוא לא יעסוק בפיקנטריה אלא במהות והמלצות לתקון יסודי של המצב הקיים. לא בכדי היום, יום א', שני האישים שעדויותיהם פורסמו התרעמו. הם גילו בוועדה בדיוק את מה שכותב שורות אלא טוען הרבה זמן: יש צורך בשינוי מוחלט של התרבות האסטרטגית בישראל, מן המסד ועד הטפחות. ויפה שעה קודם.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
