זכויות וחובות בחקירות מס <br>

אי ידיעת הזכויות ואי-מילוי קפדני של דרישות החוק והפסיקה גורמים לכך שרוב התיקים, תיקי מס במיוחד, מתחילים ומסתיימים בחקירה. כאשר אני אומר מסתיימים, אני מתכוון לכך שהנישומים מודים בביצוע העבירות, בין אם הם ביצעו אותן ובין אם לאו, בין אם הם מבינים שהם מודים, בין אם לאו.

חקירה פלילית על פעולותיה ואמצעיה השונים גורמת לעיתים לטראומה ולחוויות לא נעימות בלשון המעטה. אחד מאמצעי החקירה, במציאותינו, הוא מעצר, כאשר עצם החשש מהמעצר גורם ללחצים פנימיים אצל הנישום, ולחצים אלה יחד עם גורמים נוספים מניעים את הנישום להודות, ולעיתים אף למסור הודאות שווא.

החקירה - תחילתה וסיומה

החוק קובע כי אם נודע לרשות החוקרת על חשד בדבר ביצוע העבירה - היא תתחיל בחקירתה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982: נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שאין בדבר ענין לציבור או אם היתה רשות אחרת מוסמכת על-פי דין לחקור בעבירה.

המושג "נודע" - משמע בדרך של הגשת תלונה או מידע מודיעיני, או ממצאי בדיקה של נישום זה או אחר, או עברת המידע ע"י גוף אחר (משטרה, רשות נ"ע, לא ע"י רשות לאיסור הלבנת הון).

במאמר מוסגר הרשו לי להסביר במספר מילים את משמעות התקנות לשימוש במידע, שהועברו מהרשות לאיסור הלבנת הון. תקנות אלו הותקנו ביום 31.07.06 מכוח סעיף 30 לחוק איסור הלבנת הון. בהתאם להן נקבעו כללים לפיהם ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להשתמש במידע שנאסף ברשות לאיסור הלבנת הון לצורך חקירות עבירות נוספות, ביניהן עבירות מס. המידע יועבר מהרשות למשטרה רק באישור ראש הרשות, מדובר במידע שמקורו בחקירת חשד לביצוע עבירות הלבנת הון. המידע יועבא מהמשטרה לרשויות המס רק באישור של ניצב משנה, כאשר מדובר בעבירות מסוג פשע שהעונש לצדן הוא מעל 5 שנות מאסר, ומידע זה ישמש את רשויות המס רק לצורך הליך פלילי.

החקירה מסתיימת בהחלטה על סיום החקירה (לא נמצאה כל אשמה, אין אינטרס ציבורי בהמשך החקירה) בסגירת התיק הפלילי (בעילה שלא נמצאו ראיות מספיקות או היעדר עניין לציבור) או בהעברת חומר החקירה לרשות המוסמכת לקבלת ההחלטה בדבר העמדה לדין (בעבירות מס הכנסה חמורות הפרקליטות היא הרשות המוסמכת, בעבירות מס הכנסה פחות חמורות, מה שנקרא עבירות טכניות, מדובר במדור תביעות בפקיד שומה חקירות, בעבירות מע"מ חמורות מטפלת מחלקה משפטית לתיקים מיוחדים, ובעבירות מע"מ טכניות מטפלות תביעות בכל תחנת מע"מ).

אני מניח שידוע לכולכם שכאשר מדובר בעבירות מס, קיימת אף אפשרות להגיש בקשה להמיר את ההליך הפלילי בכופר כסף (סעיף 221 לפקודת מס הכנסה, סעיף 121 לחוק מס ערך מוסף).

חקירה סמויה וחקירה גלויה

מטבע הדברים, הרשות החוקרת מעונינת לאסוף ראיות מבלי שהנישום יפריע לכך. לכן בדרך כלל לא מודיעים באופן מיידי לנישום על כך שהחקירה התחילה, וכל עוד והנישום אינו יודע על החקירה, היא נקראת חקירה סמויה. בשלב במסוים, כאשר החוקרים אספו מספיק חומר ראייתי ויש צורך לעמת את הנישום עם החשדות הקיימים, החקירה הופכת להיות גלויה, דהיינו מזמנים את הנישום לחקירה.

חובת עימות החשדות למול הנחקר נובעת מעקרונות הצדק הטבעי, לפיהם לכל אדם יש זכות למסור גרסה שתיבדק בטרם יוחלט האם קיימות ראיות להעמידו לדין. ראה לדוגמה ת"פ (שלום ירושלים) 3251/05 מדינת ישראל נגד חברת תותי בע"מ ואח', תק-של 2005(3), 11111 (עבירות מע"מ), ת"פ (שלום תל אביב) 6967/03 מדינת ישראל נגד יצחק אפרים יזום פרויקטים בע"מ ואח', תק-של 20005(4), 6463 (עבירות איכות הסביבה), ת"פ (שלום - קריות) 355/06 מדינת ישראל נגד פלוני, פורסם באתר הנהלת בתי המשפט, ת"פ 2681/05 (שלום - ירושלים) מדינת ישראל נגד דנון גבריאל, פורסם באתר הנהלת בתי המשפט (עבירות לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים), תפ"ח (מחוזי - תל אביב) 1199/05 מדינת ישראל נגד פולנסקי אחיקם (טרם פורסם) - עבירות אינוס.

זימון לחקירה - חובת ההתייצבות לחקירה:

הדרך הפשוטה והמקובלת לזמן את הנישום לחקירה היא להתקשר אליו טלפונית או להשאיר זימון כתוב. זכותו של הנישום לתאם מועד ושעה הנוחים לו ולחוקרים. חובתו של הנישום - להתייצב לחקירה.

לעניין התייצבות לחקירה שאיננה חקירת מס - ככל שהדבר נראה תמוה, אך עד לחקיקתו בשנת 1996 של פרק העיכוב בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, לא נכללה בהוראות החוק (פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)) הוראה המחייבת אדם (בין שמדובר בחשוד ובין שמדובר בעד) להתייצב בפני החוקר המזמין אותו לחקירה.

עם חקיקתו של סעיף 68 לחסד"פ (מעצרים) הוענקה לשוטר זכות "לעכב" עד לצורכי חקירתו, אם ב"מקומו" ואם ע"י זימונו לתחנת משטרה. אולם, טרם נקבע הן בחוק והן בפסיקה, אם המדובר בזימון חד פעמי לעניין מסוים או שמא ניתן לחזור ולזמן את העד בהתאם להתפתחות החקירה (אגב, יעקב קדמי סבור כי התשובות לשאלות הכרוכות בזימון עדים וחקירתם במשטרה תתבררנה במסגרת הדיון בהליכי אי ציות לזימונים בהקשר זה).

לעניין לחקירות מס - בפקודת מס הכנסה (סעיף 216 (2)) קיימת סנקציה פלילית (עד שנת מאסר) על אי-קיום דרישה של פיקד שומה ואי-התייצבות או סירוב להשיב לשאלה שנשאלה כדין (כלומר על אי-קיום חובות כלפי פקיד שומה ללא סיבה מספקת). עקרונית חקירות מס מתבצעות ע"י חוקרים של פקיד השומה חקירות, אשר קיבלו אף סמכויות שוטרים (ראה סעיף ????), כך שניתן לטעון כי אי-התייצבות לחקירת מס הכנסה היא עבירה בפני עצמה, אם כי לא נתקלתי מימיי באישום כזה בתיקים של מס הכנסה. מה שבטוח הוא שבחוק מס ערך מוסף קיימת סנקציה ספציפית בגין אי-התייצבות לחקירה (סעיף 117 (א) (2) - גם עד שנה), כלומר כאן אכן מדובר בעבירה פלילית בפני עצמה.

ברצוני להדגיש כי בהחלט יש צורך להסביר לכל נישום, שכאשר הוא מוזמן לחקירה, בהחלט עדיף לו להיוועץ בעו"ד, גם אם סבור הוא כי לא ביצע כל פשע, וזאת מאחר וכל אדם גם אם לא ביצע כל עבירה, חייב להיות מודע לזכויותיו וחובותיו. רק כדי לסבר את האוזן - אסור לנחקר לתקן דבר בגוף ההודאה, יש לו זכות להוסיף על הודעתו.

חיפוש

הדרך האהובה על החוקרים היא להגיע אל הנישום בשעה 6 בבוקר עם צו חיפוש ביד (חוקרי מס קיבלו סמכויות של השוטרים לעניין כניסה וחיפוש - סעיף 109 לחוק מס ערך מוסף, סעיף 227 לפקודת מס הכנסה).

אמנם אין כל איסור לנקוט בדרך זו, ולפעמים ברור שאין ברירה (מידע על כוונתו של הנישום לברוח ו/או להשמיד ראיות), אך עדיין העובדה כי כדרך שבשגרה החוקרים מרשים לעצמם להגיע בשעות כה מוקדמות, להעיר את משפחתו ושכניו של הנישום וטוענים לאחר מכן שמדובר בנוהל תקין שהרציונל שעומד מאחוריו הוא להגיע לאדם טרם יצא לעבודתו, היא עובדה מטרידה. בדרך כלל אין כל הכרח ל"השכמה" שכזו, והרציונל האמיתי שעומד מאחורי זה הוא הרצון להפחיד ולשבור את הנישום, לגרום לו לחשוש ולהתבלבל.

יש לדעת כי על החוקרים שעומדים ליד דלתו של הנישום להזדהות, להציג מסמך המאשר את זהותם וסמכויותיהם וכן להציג צו חיפוש חתום על-ידי השופט ולהשאיר העתק ממנו לנישום. בצו מצוין היכן מותר לחוקרים לחפש, אם כי בזמן האחרון ניתנים צווים כללים המאפשרים לחוקרים לחפש בכל מקום בו מחזיק הנישום. עם סיום החיפוש חייבים החוקרים למסור לנישום או לאדם אחר שבנוכחותו נערך החיפוש העתק מדוח החיפוש בו מצוין מה נלקח בחיפוש שנערך.

יש לציין כי כאשר מבקשים החוקרים לחפש במחשב של הנישום, אמור להיות צו שיפוטי מיוחד שמאפשר חיפוש במחשב (סעיף 23 א יחד עם סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)).

עיכוב ומעצר

נוהל פסול נוסף, אשר קיים במיוחד ברשויות המס, הוא התשת הנישום. ובמה הדברים אמורים? בהתאם לחוק הקיים, החובה על הרשות החוקרת להודיע לעו"ד או לקרוב משפחה על כך שהם מחזיקים בחשוד, חלה רק עם מעצרו של הנישום וכל עוד והוא איננו עצור, אין כל חובה להודיע דבר לסניגור או לבני משפחתו של אותו נישום.

המציאות היא כזאת: החוקרים, כאמור, מגיעים לביתו של הנישום ומעירים אותו בשעה 6 בבוקר. החיפוש נערך במשך שעות בביתו, לאחר מכן החוקרים לוקחים את הנישום לבצע חיפוש ברכבו, במשרדו, אצל הפילגש שלו ורק לאחר מכן מגיעים עם הנישום למשרדי החקירות. גם שם נאלץ לעיתים הנישום להמתין זמן לא מבוטל עד לתחילת החקירה עצמה. ואף לאחר מכן וכל עוד ולא הוחלט באופן פורמלי על מעצרו של הנישום, שום עו"ד אינו יודע כי לקוחו נמצא במשרדי החקירות, אלא אם כן הנישום דרש לראות את עורך דינו (ומייד אסביר כיצד ומתי זכאי הנישום לדרוש להיוועץ בעו"ד).

ומה הפסול בעובדות במתוארות לעיל? בעצם ניתן להחזיק אדם מבלי להודיע לאיש על החזקתו עד אין קץ.

כידוע, ניתן להגביל את תנועותיו של אדם לפרק זמן קצוב. העיכוב לצורכי החקירה מוגבל (כמו כל עיכוב אחר) לפרק זמן של 3 שעות עם אפשרות הארכה של 3 שעות נוספות. כך שסה"כ העיכוב לא יכול להימשך למעלה מ-6 שעות. הגבלת תנועותיו של אדם למעלה מפרק הזמן האמור נחשבת למעצר, וכידוע לכם קיימת חובה להביא אדם בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו. כלומר, בחישוב המקסימאלי (ללא החריגים שלא מעניינים אתכם) חייבים להביא אדם בפני שופט תוך 30 שעות מרגע הגבלת תנועותיו.

שאלת הגבלת תנועותיו של אדם מעוררת מחלוקות על עצם היום הזה. מאמרים רבים נכתבו בעניין זה (ראו לדוגמא מאמרו של עו"ד דרור ארד-איילון "חקירה עד אין קץ", פורסם ב"הסניגור", ירחון מס' 29 מאוקטובר 2003; מאמרם של עו"ד אורנה גלבשטיין וד"ר מאיר גלבוע "עיכוב לחקירה או עיכוב החקירה", פורסם ב"סניגור", ירחון מס' 81 מדצמבר 2003). בתי המשפט נדרשו לא פעם לחוות את דעתם בסוגיה (לדוגמא ב"ש (מחוזי ירושלים) 4288/03 צוקרמן נגד מדינת ישראל (פורסם באתר הנהלת בתי המשפט, ת.מ. (שלום - ירושלים) 7908/03 מדינת ישראל נגד יצחק קויפמן ואח' (לא פורסם)), אך לא קיים שום פסק דין מחייב בנושא.

באופן עקרוני, ניתן לומר (וזהו הפתרון הבטוח ביותר שלוקח בחשבון גם את הגישות המחמירות ביותר הקיימות) כי על-מנת להתחיל לספור את השעות ולדעת בבירור כי אדם הוא מעוכב (הרי כשעוצרים אדם מודיעים לו על כך באופן שלא משתמע לשני פנים, ולא כך כאשר אדם מעוכב), על אותו אדם להתעניין האם הוא רשאי לעזוב ואם התשובה היא שלילית, ואזי ברור כי אדם מעוכב וניתן לספור את אותן 3 שעות של העיכוב.

חקירה במשרדי הרשות החוקרת

במאמר מוסגר ברצוני להסביר כי כל אמרה שנאמרה ע"י הנישום (לצורך העניין) בכל מקום שהוא קבילה כראיה במשפט. לכן צריך להבין היטב כי דבריו של הנישום במהלך החיפוש, במהלך נסיעתו עם החוקרים ברכב, במסדרון במשרדי החקירות, בשירותים, בכל מקום ניתנים לתיעוד ע"י החוקרים ומהווים דברי חוץ של החשוד.

מי הוא הנחקר? קיימים שני סוגים של נחקרים: עדים וחשודים.

הגדרת ה"עד": "עד" הינו כל אדם, למעט חשוד, שלדעת החוקר יכול לתרום בעדותו לבירור ולהבהרת נסיבות ביצוע העבירה, נשוא החקירה, לכידתו של העבריין.

זכויותיו וחובותיו של העד הנחקר:

- משמוזמן אדם לחקירה, אין לו זכות מוקנית לדרוש חקירתו ע"י פלוני דווקא או לפסול חוקר זה או אחר, המוסמך לכך לפי הוראותיו של סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות).

- אין בחוק כלשהו הוראה המזכה את מי שמוזמן לחקירה פלילית בתשלום הוצאות הנסיעה.

- העד חייב להשיב לכל שאלה (עניינית ורלוונטית) שמפנה אליו החוקר, למעט שאלות שהתשובה עליהן עלולה להפלילו (סעיף 47 לפקודת הראיות). כלומר, לנחקר שהוא עד אין זכות שתיקה, אין זכות לעצור את החקירה לצורך התייעצות עם עו"ד. עד חייב לענות על כל השאלות, גם עם בסופו של דבר דבריו יהיו לא קבילים במשפט (עדות נגד בן זוג או ילד...). במאמר מוסגר אציין כי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 קובע בסעיף 110 סייג לחקירת בני משפחה: "על אף האמור בסעיף 109 (א) (3) ובלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר ראיות חסויות, המנהל או מי שהוא הסמיך לא יחקור מיזמתו את בן-זוגו של החייב במס, ילדיו או הוריו".

- העד חייב להשיב תשובות אמת (אין לו זכות לשקר בטענה כי התשובה עלולה להפלילו).

הגדרת ה"חשוד": החשוד הוא אדם שיש לגבי חשדות כי ביצע עבירה. החובה לומר את האמת חלה בעצם על כל נחקר, גם אם הוא חשוד - אותה פקודה.

כיצד יודעים מי הוא העד ומי החשוד? רק החשודים נחקרים באזהרה. סעיף 32 לחוק סדר הדין הפלילי מטיל חובה על החוקרים להודיע לאדם באיזה חשד הוא נחקר וכן להודיע לו כי קיימת לו זכות שתיקה, זכות היוועצות בעו"ד. מותר לחשוד לומר כי לא יענה על השאלות כל עוד ולא ישוחח עם עו"ד - כמובן שאין כל סנקציה.

בהלכת יששכרוב המפורסמת (ע"פ 5121/98 טור' ((מיל.)) רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח', תק-על 2006(2), 1093, עמ' 1102) קבע בית המשפט העליון, בין היתר: "חשיבותה של זכות הפגישה וההיוועצות עם סנגור בשלב החקירה נובעת מכך שככלל, חקירה על-ידי אנשי מרות מהווה סיטואציה מורכבת ולוחצת עבור כל מי שנחקר בתנאי מעצר כשהוא ניצב לבדו אל מול חוקריו. הדעה המקובלת היא כי זכות הייצוג וההיוועצות בעורך-דין מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו. בהקשר זה, ניתן להצביע על מספר טעמים המצדדים בזכותו של העצור לייצוג משפטי בשלב החקירה: ראשית, היוועצות העצור עם עורך-דינו מסייעת לוודא כי העצור מודע למכלול זכויותיו, ובהן הזכות לחקירה הוגנת בלא שיופעלו עליו אמצעי חקירה פסולים, החיסיון מפני הפללה עצמית וכן זכות השתיקה".

גם אחרי הלכת יששכרוב, לצערנו, כל עוד מבחינה פורמלית לא מתחילים לחקור אדם כחשוד, במציאות חיינו המרה ועל אף כל הנחיות (ראה הנחיה בדבר מימוש זכות היוועצות של נחקרים בעורכי דין מיום 03.04.06), שום עו"ד לא יכול להיפגש עם הנישום. גם כשפנו אליך בעניין לקוח שנלקח לחקירה ואתה מגיע כסניגורו לרשות החוקרת, "מייבשים" אותך זמן ארוך ומונעים ממך להיפגש עם הלקוח באופן מיידי כמצוות המחוקק (סעיף 34 לחסד"פ מעצרים). לכן חשוב שכל אזרח במדינת ישראל ידע את זכויותיו ויוכל לדרוש את קיומן.

כאן רק אוסיף ואומר, כי אומנם נמתחה ביקורת על הלכת יששכרוב, אך לאחרונה יותר ויותר דנים בתי המשפט בסוגיית הפרת זכויות החשודים במהלך החקירה והשלכותיה (ראה רע"פ 4142/04 סמל (מיל.) איתי מילשטיין נגד התובע הצבאי הראשי (פורסם בנבו), ת"פ (שלום - תל אביב) 2365/03 מדינת ישראל נגד יונתן בן נחום (טרם פורסם) - זיכוי הנאשם עקב פסילת תוצאות החיפוש שנערך תוך הפרת הזכויות, ת.מ. (שלום - חיפה) 518/07 מדינת ישראל נגד רומן דישקו (לא פורסם) - פגיעה בזכויות החשוד בחקירה משליכה על הצורך למצוא חלופת מעצר.

חובות מייצגים שאינם עו"ד

מעמדם שונה בתכלית השינוי ממעמדו של עו"ד. חלה עליהם חובה למסור חומר של הנישום עת יוצג בפניהם צו או דרישה של פקיד השומה המורה על כך.

סעיף 135 לפקודת מס הכנסה: סמכות לדרוש דוחות, ידיעות, פנקסים וכו'

כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם -

(1) רשאי פקיד השומה לדרוש ממנו בהודעה בכתב למסור לו - כל דוח שיצויין בהודעה, ובכלל זה דוח על הונם ונכסיהם של אותו אדם, או של בן זוגו ושל ילדיהם שהם זכאים בעדם לנקודות זיכוי או לנקודות קצבה; או על נכסים שהוא משמש לגביהם כנאמנו של אדם אחר, ואולם רשאי אותו אדם לא לכלול בדוח את הונו ונכסיו של בן זוגו, אם צירף הצהרה חתומה בידי אותו בן זוג כי יגיש דוח נפרד על הונו ונכסיו; הוגשה הצהרה כאמור, יוגש הדוח במועד שבו חייב בן הזוג להגיש את הדוח כאמור; כל דוח לפי פסקה זו יימסר לפקיד השומה במועד שפורש בהודעה ובלבד שלגבי דוח על הון לא ייקבע מועד שהוא לפני תום 120 יום מהמועד שהצהרת ההון צריכה להתייחס אליו או מיום הדרישה לפי המאוחר; וכן רשאי פקיד השומה לדרוש שיתייצב לפניו - בעצמו או על-ידי נציגו וימסור לו את כל הפרטים הדרושים לפקיד השומה לעניין בירור הכנסתו - ויביא לבדיקה פנקסים, תעודות, חשבונות, ודוחות שפקיד השומה יראה בהם צורך; אך פקיד השומה - למעט עוזר פקיד שומה וגובה ראשי - רשאי לדרוש שיתייצב בעצמו, בין עם נציגו ובין בלעדיו כרצונו של האדם;

(2) רשאי פקיד השומה או פקיד אחר שהורשה לכך על ידיו בכתב, להיכנס לכל מקום בו מתנהל עסק או משלח-יד ולבדוק מלאי עסקי, קופה, מכונות, פנקסים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות, הנוגעים לאותו עסק או משלח-יד, ולדרוש הסברות בקשר לכך, וכן רשאי הוא לדרוש מבעל-העסק או משלח-היד או מפקיד אחראי שלהם לגלות היכן מצויים פנקסים, חשבונות ומסמכים כאמור ולהיכנס למקום הימצאם ולבדקם ולדרוש הסברים, אם דבר זה ייראה לו דרוש כדי להבטיח את מילוי הוראותיה של הפקודה או כדי למנוע התחמקות ממילוי אותן הוראות;

(3) רשאי פקיד השומה, או מי שהורשה לכך על ידיו בכתב, שעה שהוא עורך בדיקה כאמור בפסקאות (1) או (2) לתפוס ספרים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות הנוגעים לאותו עסק, או משלח-יד, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח ביצועה של פקודה זו או למנוע התחמקות ממילוי הוראותיה; ובלבד שדבר שנתפס -

(א) לא יוצא אל מחוץ למקום התפיסה אלא על-פי הוראה של פקיד השומה, ולעניין זה, "פקיד השומה" למעט עוזר פקיד שומה וגובה ראשי;

(ב) יוחזר תוך שלושה חדשים מתאריך התפיסה, אם לא הוגשה לפני כן תביעה פלילית בשל עבירה על פקודה זו.

(4) רשאי פקיד השומה להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם הנישום והיכול, לפי דעתו, להעיד בעניין ההכנסה, שיתייצב לפניו ולחקור אותו בשבועה או שלא בשבועה, ולדרוש מאדם כאמור למסור לו מסמכים הנוגעים לאותה הכנסה, ובלבד שפקיד או מורשה או עובד של הנישום או כל אדם אחר המועסק בעניניו על יסוד של מיהמנות אישית לא ייחקר אלא על-פי דרישתו של הנישום וכן לא יחקור פקיד השומה מיזמתו את בן-זוגו של החייב במס, ילדיו או הוריו.

סעיף 108 לחוק מס ערך מוסף (תשל"ו-1975) דרישת מסמכים, דוגמאות וידיעות

(א) כדי להבטיח ביצועו של חוק זה או התקנות על פיו רשאי המנהל -

(1) לדרוש מכל אדם למסור לו ידיעות הנוגעות לעניין ולאפשר לו לעיין במסמכים ובדוגמאות הנוגעים לעניין ולצלמם;

(2) לדרוש מהחייב במס למסור לו פנקסים, מסמכים, דוגמאות וידיעות הנוגעים לעניין, לרבות סימני זיהוי שנמסרו לו מאת המנהל ובלבד שמה שנמסר כאמור יוחזר תוך שלושה חדשים מתאריך קבלתו אם לא הוגשה לפני כן קובלנה על עבירה על חוק זה.

(ב) צילום של מסמך או דוגמה כאמור, שיש על גביו אישור המנהל והחייב במס או בא-כוחו שהוא מתאים למקור, יראו אותו לכל דבר וענין כאילו הוא המקור

יש לומר כי דרישות אלה עומדות בסתירה לזכות השתיקה של הנישום. בכך שונה המצב ממצבו של עו"ד המייצג לקוח, אשר יכול לטעון לחיסיון (סעיף 48 לפקודת הראיות). החיסיון הניתן לעורך דין הוא מוחלט ואין לבית המשפט שיקול דעת לכפות עליו להעיד, זאת בניגוד לחיסיון המוענק לרופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי שבית המשפט יכול להורות על הסרתו. עורך הדין יכול - וחייב - לסרב לגלות מה "מסר" לו לקוחו (ראה י.קדמי עמ' 513).

הסדר מיוחד בפקודת מס הכנסה (סעיפים 235א-235ד לפקודת מס הכנסה): כאשר מבקש פקיד השומה מעורך הדין למסור לו מסמכים לעיון, לבדיקה או לתפיסה, ועורך הדין מעלה לגביהם טענת חיסיון - המסמכים מוכנסים למעטפה סגורה וחתומה מועברת לבית המשפט המחוזי לדיון בפני הנשיא. גם חוק מס ערך מוסף מאמץ הסדר זה בסעיף 143.

נוכחות המייצגים בחקירה

עלי להבהיר כי בניגוד לארה"ב ולמדינות נוספות נוכחות המייצגים כולל עו"ד במהלך חקירתו של הנישום אסורה. המפגש היחידי בחקירה שיכול להתרחש בין מייצגו שאינו עו"ד לבין הנישום הוא במהלך העימות, כאשר קיימות סתירות בין גרסת הנישום לבין גרסת המייצג. במצב דברים יכולים החוקרים להחליט לערוך עימות, במהלכו צד אחד (אתם למשל) יתבקש לעלות את גרסתו באוזני הצד השני. לאחר מכן הצד השני יתבקש להגיב. לכל צד במהלך העימות שמורה הזכות לשאול את השני שאלות.

עבירות שיבוש מהלכי משפט והדחת עדים

סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - שיבוש מהלכי משפט

העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לעניין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.

סעיף 245. הדחה בחקירה

(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על-פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו - מאסר חמש שנים.

(ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו - מאסר שבע שנים.

ברצוני להבהיר ככל אסור לנחקר (בין אם הוא עד ובין אם הוא חשוד) לספר לאיש על תוכן חקירתו. הכלל נובע מהחשש שמא לא יתואמו גרסאות ו/או לא ייעלמו ראיות ו/או לא תחובל החקירה בדרך אחרת. האיש היחידי שמותר לגלות לו את תוכן החקירה הוא עו"ד. הפסיקה פירשה את סעיפי העבירות הנ"ל בצורה רחבה מאוד, כך שמספיק לעשות דבר (כול דבר) בכוונה לשבש חקירה על-מנת להסתבך עם החוק. אומנם מדובר בעבירות של כוונה מיוחדת, אך איש מאיתנו לא רוצה להיות חשוד בביצוע העבירה שיהיה עליו למעשה להצטדק ולהסביר כי לא התכוון לחבל בשום חקירה.