מה בין פדופילים לטרוריסטים

תרחיש דמיוני. התנועה הישראלית למען פדופיליה יוצאת בקמפיין למען שחרורם של פדופילים, אשר הורשעו בדין ומרצים עונש של מאסר עולם על התעללות מינית בילדים וברציחתם. פעילי התנועה מקיימים הפגנות למען שחרור הפדופילים, מפיצים חומר תעמולה, המשבח את תופעת הפדופיליה ורואים בה ביטוי נשגב של אמונה ועבודת האל. לצורך פעילות זו הוקמו עמותות, המתרימות כספים למימון ההוצאות המשפטיות של הפדופילים, שהורשעו כאמור בדין, והקמפיין התקשורתי.

אכן תרחיש דמיוני, שכן לו היה מתממש היו גם כל אותם מטיפים לפדופיליה מוצאים דרכם לספסלי הנאשמים בבית המשפט על הטפה לניצול מיני של ילדים. אותו הדין צריך להיות מוחל גם כלפי כל לובי, שיקרא לשחרור כולל וללא תנאי של רוצחים ורוצחים סדרתיים מהכלא. בעצם קריאה מעיו זו ובפרסום דברי שבח למעשי הרצח יש משום תמיכה והזדהות עם הרוצחים ובפשעיהם.

חברי כנסת ממפלגות שונות יצאו באחרונה במסע תקשורתי למען האסירים הביטחוניים הפלשתינים, שחלקם הורשע בעבירות חמורות של רצח ישראלים או סיוע למחבלים מתאבדים להגיע לזירת הפיגוע ולבצע רצח המוני. בכנס שנערך בסוף השבוע בערערה קרא חבר הכנסת, מוחמד ברכה, לממשלת ישראל לשחרר את כל האסירים הביטחוניים הערבים תושבי ישראל, גם אלה אשר ידיהם "מגואלות בדם". הנימוק שהשמיע: "נושא האסיר הפלשתיני הוא סוגיה פלשתינית, שמגלמת בתוכה את הסוגיה של העם הפלשתיני כולו, שנאבק לחירות ולעצמאות כדי להיפטר מהעושק ומהכיבוש".

על-פי ההיגיון של ח"כ ברכה, ניתן להסיק (אלא אם יטען אחרת) כי המאבק שמנהל העם הפלשתיני מצדיק רצח של אזרחים ישראלים למען השגת מטרות פוליטיות. יתירה מכך, משתמע מדבריו, שישראל טעתה מלכתחילה בעצם המעצר של הרוצחים הפלשתינים בזירת הפיגוע עצמה. לאחר הרצח היה על השב"כ ומשטרת ישראל להחזיר מיידית את הרוצח לביתו, כיוון שפעולותיו היו "לגיטימיות" וחלק מ"המאבק לחירות ולעצמאות, כדי להיפטר מהעושק ומהכיבוש".

קודם לכן (13 באפריל 2007) קרא גם חבר הכנסת עבאס זקור לרה"מ אהוד אולמרט, להסכים לשחרר אסירים ערבים ביטחוניים מקרב ערביי ישראל במסגרת עסקת חילופי השבויים עם הפלשתינים שתביא לשחרור גלעד שליט. במכתב ששיגר לאולמרט כתב זקור, כי השעה מתאימה לשחרור כל האסירים הביטחוניים הערבים, ולפתיחת דף חדש בין הממשלה למיעוט הערבי באמצעות הסכמה ללא תנאי לשחרר את האסירים תושבי ישראל הנכללים ברשימת האסירים שהעבירה תנועת החמאס לישראל.

וגם בעניין זה נשאלת השאלה: כיצד שחרור רוצחים שהורשעו בדין יכולה לסייע בפתיחת "דף חדש" עם ערביי ישראל? מדברים אלה של זקור עלול להשתמע, שערביי ישראל רואים באסירים הביטחוניים, כולל הרוצחים שבהם, גיבורים לאומיים, והם יעריכו את גישת המחילה הישראלית כלפיהם. ומדוע לא להציג שאלה ברוח דומה עבור ח"כ זקור - כצעד בונה אמון ועל-מנת לפתוח "דף חדש" ביחסים עם הממסד הישראלית, האם לא ראוי שהנהגת ערביי ישראל תגנה את מעשי הטרור, שבהם הורשעו האסירים הביטחוניים ותתנער מהם?