לקיחת אחריות

ביום שני (30.04.07) אמורה ועדת וינוגרד לפרסם דוח המצביע על הליקויים והאחראים למחדל שהתרחש בקיץ האחרון. קרוב ל-97% מאזרחי ישראל מחכים בכיליון עיניים לדוח בתיקווה שיוסר צל השחיתות, הפזיזות והיהירות מעל ראשינו. הוועדה שהוקמה לפני כשמונה חודשים, גבתה מאות עדויות והשקיעה אלפי שעות עבודה בדרכה להפצת דוח עב קרס. אך בטרם אנו נגשים למלאכת הקריאה, מומלץ לזכור מה היו מטרות המלחמה כפי שהוגדרו בתחילתה על-ידי אהוד אולמרט בנאומו בכנסת ביום 17 ביולי 2006:

1) החזרת בני הערובה: אהוד-אודי גולדווסר ואלדד רגב;
2) הסרת איום הטילים נגד תושבי ישראל;
3) הפסקת אש מוחלטת.

בפועל, מטרות המלחמה לא הושגו. הסיבות לחוסר ההצלחה הינן רבות ומגוונות, ועל כך יהיה ניתן ללמוד בהרחבה מהדוח המיוחל ובספרים שנכתבו ויכתבו על הנושא (לדוגמה 'שבויים בלבנון' מאת יואב לימור ועופר שלח). החוקרים והפרשנים למיניהם לבטח יתייחסו לשאלות כגון:

1) מדוע הוחלט לנקוט באסטרטגיית לחימה שונה מזו שתוכננה ותורגלה בצה"ל במשך שנים;

2) מדוע טיפול החירום בעורף הופקר על-ידי הממשלה ונותר בידי עמותות פרטיות;

3) מדוע פוליטיקאים וקצינים בכירים עסקו בהדלפות לתקשורת בזמן שהיו מופקדים על ניהול המלחמה;

4) מדוע הממונים על יחסי החוץ של ישראל נעלמו בתקופת הלחימה, והיחיד שתיפקד כראוי בזירה זו היה דווקא ראש האופוזיציה;

5) מדוע ישראל הסתפקה בהסכם הפסקת אש שלא כלל את החזרת השבויים ופירוק החיזבאלה, ומדוע נשלחו כוחות צה"ל, ובתוכם 33 לוחמים שמצאו את מותם, להילחם לאחר חתימת ההסכם.

אך בטרם אנו נגשים לניתוח הנסיבות, ההערכות וההמלצות, ראוי להיזכר בדבריו של מר אולמרט עצמו בתום הלחימה, כפי שנישאו בפני הכנסת ביום 14 לאוגוסט 2006:

"האחריות הכוללת לפעולה הזו מוטלת עליי, כראש הממשלה. אין לי כוונה ואינני מבקש לחלוק את האחריות הזו עם איש. זוהי האחריות הנגזרת מתפקידו של ראש ממשלה בישראל."

מר אולמט הינו האחראי הראשי למלחמה כושלת ורצופת משגים, שגבתה מחיר דמים יקר ופגעה בחוסן הלאומי שלנו ללא היכר. על כן עליו לקחת אחריות וללכת!!!