שודדי המצודה מתבצרים במצדה

השורה הראשונה שכתב נחום ברנע בראשון למאי, מתייחסת לשורה התחתונה בדוח הביניים שהוציאה ועדת וינוגרד: "בשורה התחתונה", כתב ברנע, "אהוד אולמרט צריך ללכת". כמעט כל הפרשנים, אפילו אלה ששונאים את ביבי, תמכו במה שברנע כינה "השורה התחתונה".

"אני לא מתכוון להתפטר"! זאת היתה התגובה של ראש הממשלה, לצונמי שהתרגש עליו. הפרקליט רוני בראון הזעיק את עצמו לאולפני הטלוויזיה, כדי להסביר לילידים את הרציונאל מאחורי האובססיה של מרשו: "מי שקלקל, הוא שייתקן". בדיוק כמו אמא צעירה שנוזפת בבנה הקטן: "לכלכת את החדר - עכשיו תנקה"!

המסר ברור: לא תאוות שררה יש כאן, ולא אינוס הציבור לסבול את נהיגתו הפזיזה והמסוכנת של ראש הממשלה. בסה"כ מדובר בנכונות פטריוטית של אבי המשתמטים להפשיל שרוולים. הוא הרי עובד אצלנו, לא?!

שרלטנים כמו בראון ואולמרט, הורידו את הפוליטיקה לזנות. לדידם, אם זה לא שחור משחור - זה לבן. עם אנשים כאלה, נחום ברנע היה צריך להתחיל את השורה הראשונה שלו בצורה יותר בוטה. מתחת השורה התחתונה של וינוגרד, יש שורה ארוכה של אבני שיש. ומתחת השיש, יש את אלה ששלמו בחייהם את מחיר הפזיזות של ראש הממשלה. אם כך, "השורה התחתונה של דוח וינוגרד היא: יותר הורים שכולים, יותר יתומים, יותר נכים, ונהר אינסופי של דמעות". לכתוב ש-"אולמרט צריך ללכת", זה כמו להציע לאסי דיין לנתק את עצמו מסוחר הסמים.

דוח הביניים של ועדת וינוגרד הוא תוצאה של מלחמה כושלת. הכישלון במלחמה, הוא תוצאה של מנהיגות כושלת. המנהיגות שהובילה את המלחמה, היא תוצאה של שיטה כושלת. השיטה היא תוצאה של כללי משחק שניתנים להפרה, ע"י מי שהתקשורת חפצה ביקרו. שרון הרס כאן הכול, ואולמרט המשיך לאורו.

אחרי שהתחייב לתוכנית ההינתקות, אבא של עמרי עשה כאן מה שרצה. מי שהפריע - פוטר. מי שהתיישר לפי הקו ששורטט בחווה הצינית - קודם. התקשורת ראתה וידעה על מינויים בצבא, שלא על-פי כישורים - והעלימה עין. לדוגמא: המינוי של איש חיל האוויר לרמטכ"ל, היה טעות. רבות הגבות שהורמו בסמוך לפרסום המינוי.

עם שקיעתו של שרון, אולמרט מצא את עצמו על ההגה. אחרי שנבחר לראשות הממשלה, חילק את התיקים - תוך התעלמות מוחלטת מהאינטרס של הציבור. הפקדת ביטחוננו בידיו של "לך ואלנסה" הישראלי היא פשע. אפילו בשוויץ הניטראלית, פרץ לא היה מקבל את האחריות על הביטחון. קל וחומר בספרטה.

נסראללה ראה, וכפה על אולמרט מבחן מנהיגות. מבחינתו של ראש הממשלה, המלחמה היתה הזדמנות פז לשדרג את עצמו, מפוליטיקאי נכלולי, למנהיג האומה. אם היה משחק אותה בגדול, שודדי המנדטים מהמצודה, היו יכולים לחגוג עוד קדנציה. משנכשל, כולם מתבצרים מאחורי הכישלון, כשהסוף ברור לכולם: באופוזיציה קדימה לא תשרוד.

אולמרט יודע: התפטרות תגדיל את הסיכוי לכתב אישום פלילי - מה שעלול להסתיים בבית הסוהר. האיש הנהנתן הזה מתעורר בלילה כשהוא מכוסה זיעה קרה. בסיוטיו, הוא עושה טיול בוקר בחצר הכלא, כשעבריינים עם אוריינטציה ימנית מקניטים אותו. הסיוטים האלה הם הסיבה שהוא לא מתפטר. לשכתו, היא המצדה שלו. מי אמר שמשעמם פה?!?