החזון של עופר עיני

שלטי החוצות והשתיקה המלטפת של המגזר העסקי בראשותו של שרגא ברוש בכל הנוגע לבחירתו של עופר עיני למשרת יושב-ראש ההסתדרות - בניגוד להנהלותה של התקשורת בעניינו של פרץ בעבר - מסגירה את מה שעלול להתחולל יום לאחר היבחרו של עיני. ההסתדרות תוותר על הפוליטיקה, והעובדים ייאבדו את החיים, התקווה והעצמאות. האחראי לתרחיש הזוועה הזה של יום הדין הוא לא אחר מאשר עופר עיני, היושב-ראש הנוכחי של ההסתדרות. כאן יש להוסיף ולומר, שהאירועים האחרונים בנוגע לעיני, ולקשר שנרקם בינו לבין ראשי המגזר העסקי, אינם מבשרים טובות. לא מבחינתם של העובדים, לא מבחינת הניהול התקין, ולא ממה שמצטייר כסוג מסוים של ניגוד אינטרסים בין תפקידו של עיני כיושב-ראש ההסתדרות וקשריו לעולם העסקי, ולראשי המגזר עצמו.

שתיקה הכבשים הן בעיתונות, והן של ראשי המשק עצמו היא מתמיהה, מוזרה ואינה מבשרת טובות. בעיקר נוכח הקו הבוטה בו נקטה התקשורת כלפי מועמדים אחרים בעבר. כאן נזכיר, כי אין זה סוד, ששרגא ברוש - יושב-ראש התאחדות התעשיינים - מעוניין בהיבחרו של עופר עיני למשרת היושב-ראש. זהו אותו שרגא ברוש שנפגש עם עיני בוועידת ישראל לעסקים, ושעם כניסתו לתפקיד יו"ר ההסתדרות הבהיר עיני, שהוא מאמין ב"הדברות" ולא בשביתות, וכדי להוכיח את רצינות כוונותיו מיהר להיפגש איתו ועם נציגיו של ההון הישראלי. כפי שדיווחתי בעבר, מסרים סוחטי דמעות של שותפות גורל והרמוניה הופרחו מפגישות אלה. ניתן היה להבחין בבירור, שעיני מרגיש הרבה יותר נוח עם נציגי ההון, כדוגמתו של ברוש ואוריאל לין, מבעלי חברת כוח האדם לין ביכלר, ויושב-ראש איגוד לשכות המסחר, מאשר עם קורבנותיו. במכתב למשתתפי ההפגנה החברתית "ועידת העשוקים" שהתקיימה מול "ועידת ישראל לעסקים" כתב עיני, כי ההסתדרות יוצאת לדרך חדשה של שיתוף פעולה עם המעסיקים, ובשנה הבאה הוא מקווה לראות "ועידה אחת משותפת".

זאת אף זאת, גלוי וידוע כי מתקיימת מערכת שלמה של קשרים עסקיים בין עיתון הארץ להסתדרות, המפרסמת בו את מודעותיה כמעט באופן בלעדי, אם כי לא רשמי. ולראייה המדיניות המלטפת של העיתון כלפי עיני, למרות שביום יום מהווה העיתון במה כלכלית אולטרה ימנית קיצונית, שלא מפסידה שום הזדמנות לפגוע ולנגח את המעמד העובד והעניים בישראל.

התחליף למדיניות של עיני בהסתדרות: סינדקליזם לוחמני, ולא פציפיזם בוגדני

הנהגת ההסתדרות, המהווה הנהגה ביורוקרטית מהזן הנקלה ביותר בראשותו של עופר עיני, משתפת פעולה עם בעלי ההון כדי לשבור את מאבקי העובדים. היא לא הפסידה עד היום שום הזדמנות לפלג ולהחליש את העבודה המאורגנת, ודאגה שלא לפספס או לעגל כאן שום פינה. במקום להשתמש בכוחה של העבודה המאורגנת, כדי לקדם את מאבקם של העובדים על תנאי העסקתם, ההסתדרות פוגעת יום יום במאבק זה ותוקעת סכינים בגבם של העובדים, כפי שנוכחנו לדעת במאבקים האחרונים של קלדניות הדואר והמאבטחים. העובדים זקוקים להתאגדות ארצית לוחמנית ודמוקרטית, שתוכל להשתמש בעוצמה האירגונית של העובדים, על-מנת להדוף את הפגיעה בהם, ולשפר את תנאיהם. הבחירות למוסדות ההסתדרות, שכמעט ובוטלו בשיתוף פעולה של כלל הסיעות, לרבות סיעת חד"ש, חושפות כעת את עומק הניוון והביורוקרטיה שפשה במוסדות ההסתדרותיים.

העסקן הנלעג עיני והסוס הטרויאני עופר קורא ל"הסתדרות בלי פוליטיקה". עיני משחק כאן באופן דמגוגי ושפל על מיאוס העובדים מעסקנים פוליטיים שכמותו, שמוכרים את מאבקי העובדים במחיר של נזיד עדשים, לטובת קידומם האישי ולסיפוק רצונם של קבוצות ההון הישראלים והתאגידים הרב-לאומיים. העובדים במגזרים הגדולים של העבודה הבלתי-מאורגנת בישראל, שעברו את שבעת מדורי הגיהנום בניסיונות ההתארגנות - כמו במקרים של חיפה כימיקלים דרום, נהגי מטרודן, קלדניות הדואר, הסבלים בנתב"ג והמאבטחים - לא זכו לגיבוי רציני למאבקם, ולהפעלה של כוחה של ההסתדרות לחיזוקם. במקום זאת הם זכו להכפפתם המוחלטת להחלטות פקידים אפורים ולהפקרתם בידי שופטי בית-הדין לעבודה, העושים גם הם ימים כלילות בשליחותם של בעלי ההון, כדוגמת השופט סטיב אדלר. עובדים במאבק לומדים על בשרם שוב ושוב שהנהגת ההסתדרות, על כול סיעותיה, מהווה מקל בגלגלים. ייתכן שחלק מהעובדים יאלצו בתקופה הקרובה למצוא גם דרכים חדשות לעקוף את מכשול הביורוקרטיה ולהקים התארגנויות- עזר שיחזקו את יכולת שיתוף הפעולה בין העובדים.

יש לקרוא "להסתדרות ללא עסקנים" במקום ל"הסתדרות ללא פוליטיקה", מכיוון שהעובדים לא יכולים להשאיר את העניינים הפוליטיים רק לאליטת ההון ולדיקטטורה המופעלת מצידם נגד העובדים, כאילו היו צופים פסיביים מהצד בסרט לא להם. יש לקרוא ולהילחם על בנייה של מפלגה וסיעת אופוזיציה לוחמנית חדשה, לצד התארגנות שכזו. כדי לאפשר התאגדות עובדים לוחמנית באמת, חייבת מפלגה וסיעה כזו סיעה כזאת לאמץ בין השאר את העקרונות הבאים:

1.שכר ממוצע בענף לכל נציג עובדים, ולא שקל אחד יותר.
די לסמנכ"לים של כוח אדם בחסות ובתוך ההסתדרות.

2.אפשרות להחלפת נציגי עובדים באופן מידי.

3. סוף להנחתת הסכמים: כול חוזה חדש חייב להידון ולהיות מאושר על-ידי הוועדים הרלוונטיים, ובמידת הצורך גם בהצבעה דמוקרטית של העובדים הנוגעים בדבר.

4. פעילות מתמדת לאיגוד של כלל מגזרי העבודה הבלתי מאורגנת בישראל.

5. הבטחת נאמנות בלתי-תלויה לעובדים ופעולה תקיפה נגד ההתקפות הניאו-ליברליות המהוות חלק ממדיניות כוללת של פדיעה בעובדים, ובכלל זה ההפרטות, הקיצוצים הדראסטיים, ריסוק תנאי העבודה - גם באמצעות סוכנויות כוח-אדם וקבלן - והפיטורים ההמוניים;

6.. אימוץ של מודל איגודי העובדים השוודי בדרך לבניית הסתדרות עובדים חדשה בישראל.

"פוליטיקה של עובדים" במקום "הסתדרות ללא פוליטיקה"

התשובה לדמגוגים שמבקשים מהעובדים להשאיר את הפוליטיקה לחסדי האליטות הכלכליות, ושימשיכו לתמוך בהנעה ובכניעה במפלגות ההון הגדולות, כדוגמת הליכוד, קדימה והעבודה - צריכה להיות הקמה של מפלגת עובדים. מפלגה שתוביל לראשונה בישראל את המאבק לשיווין כלכלי ולצדק חברתי. רק מפלגה כזאת תוכל להתחיל למצב אלטרנטיבה חברתית, מעמדית, לפוליטיקה של ההון והשחיתות שלו. רק מפלגה כזאת, שתוביל את מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים בארץ, תוכל למגר את העוני, ולעשות את מה שאף מפלגת הון קפיטליסטית בישראל אינה מסוגלת לעשות.

יש להגיד לציבור את האמת: מיגור העוני הוא פועל יוצא של הפסקת שיטת הדיכוי, הניצול והעושק הקפיטליסטי. כאן יש לזכור עוד דבר חשוב, שאדון עיני מנסה להסתיר מעיני מהציבור: מאבקו של המעמד העובד הוא המאבק לאיחודם של המאבקים הפרטניים לכלל מאבק אחד גדול, והוא המאבק לאיחודם של כלל הקבוצות והמגזרים השונים במסגרת אותו המאבק: יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, גברים ונשים, מובטלים, קשישים, נוער וסטודנטים. זהו המאבק להקמתה של מפלגת עובדים חדשה, מפלגה שתוכל להוביל את המאבק במקומות העבודה, בשכונות, ברחובות, בכפרים, בקמפוסים ובבתי-הספר נגד השיטה הקפיטליסטית, המשרתת קומץ בעלי הון ופוליטיקאים, ומדכאת בו-זמנית את כולנו. מפלגה שתילחם על אלטרנטיבה סוציאליסטית לניהול החברה והכלכלה באופן דמוקרטי. אין לנו העובדים על מי לסמוך, אלא על עצמנו בלבד.

בחירתו של עופר עיני לראשות ההסתדרות תנחית את מכת המוות על הגוף הזה, ותדרדר את מצבו של המעמד העובד אל עברי פי פחת. עיני יימנע מהמעמד העובד את מאבקו הפוליטי לשיפור תנאיו, אך יקדם תוך כדי כך את מעמדו הפוליטי שלו עצמו, וידרדר את מצבם של העובדים לחיי מחסור ועוני מזעזעים ומשפילים.