הדוח הזה מתעלם, כמו כולנו, מכך שעיקר הכישלון במלחמה האחרונה הוא של התקשורת. אנשי התקשורת הם שיצרו את הדמורליזציה בגלל ריצתם אחרי הרייטינג והכותרות המפוצצות והמאיימות, הם שבחוסר אחריות משווע הדליפו מאבקים פנימיים בצבא, אפילו הדליפו מהלכים מתוכננים והם שתרמו כל כך הרבה למצב הרוח הנוראי בו אנו נמצאים היום בגלל רדיפתם אחרי הרייטינג.
אני הייתי מצפה מעיתונאים כל כך מוכשרים כמו שלנו, שיהיו גם בעלי אומץ לא רק לבקר ולנתח, אלא גם להביא מדעותיהם ומהבנתם לאיך הדברים צריכים להעשות ולהראות.
לעצם העניין - שני נושאים שהייתי מצפה שהטיפול בהם בתקשורת יהיה יסודי, ולו מהטעם שאף גורם אחר במדינה לא מטפל בהם כמו שצריך:
שיטת הממשל במדינה
כולנו, גם ה"עם הפשוט", גם התקשורת וכמובן שגם הפוליטיקאים ואנשי הצבא מתעלמים, אולי בכוונה, ממה שמונח לנו כמו קוץ בעין.
כולם מדברים על כישלון, על אשמה, על אחריות, על שחיתויות, על תהליכים שגויים של קבלת החלטות ועל ניהול שגוי של המערכות האזרחיות והצבאיות. אבל אף אחד לא מציע באמת איך לתקן את המערכת מהיסוד כדי שהפקת הלקחים תהיה משמעותית ותביא לשינויים אמיתיים וטובים.
היחיד שמדבר על כך (ואני מודה שבכלל אינני תומך בדעותיו וברעיונותיו אבל אני מעריך אותו מאוד על דבריו) הוא ליברמן: חייבים לשנות את שיטת המשטר. זוהי הרעה החולה כאן, המקור לכל הצרות וכל המכשלות וכל השחיתויות.
הרי מה יקרה אם אולמרט ופרץ "יעופו" כמו שכל כך הרבה רוצים? ומה יקרה אם הירשזון באמת מושחת וילך לכלא? יבואו במקומם בדיוק אותן הפיגורות.
רק אם תהיה כאן שיטת ממשל שמונעת מראש הממשלה את הצורך בהקמת קואליציות עם כל מיני "לשונות מאזניים" קיקיוניות, שקובעת אחריות מקצועית לכל בעל תפקיד, שתתן לממשלה למשול פרק זמן שיאפשר תכנון אסטרטגי לטווח ארוך (מי בכלל מוכן לדבר היום על תכנון לטווח של חמש-עשר שנים כאשר בכל תפקיד מכהנים פחות משנתיים וכל המאמצים של השר/חבר כנסת/ראש ממשלה הם בכלל מאמצי הישרדות אישיים בגלל השיטה הקיימת? כל התקציבים מופנים לנושאים פופוליסטיים במקום לנושאי תשתית, חינוך וכו' המחייבים מעצם מהותם תכנון ארוך טווח).
אפשר, למשל, בלי הרבה מהפכות ובלי לשנות בשלב הראשון שום דבר מהותי, לקבוע רק שני דברים בסיסיים: העלאת אחוז החסימה ל-10% (מי צריך את כל מפלגות הנישה האלו?) וקביעה בחוק שבממשלה יהיו רק שישה שרים: שר כלכלה, שר חוץ, שר חינוך, שר פנים, שר ביטחון, שר רווחה. כל שאר המשרדים (אלו שבכלל צריך אותם) יהיו כפופים להם. וכן, שלא יהיו בכלל סגני שרים וכמובן שלא שרים בלי תיק. הממשלה נועדה למשול בהגיון ובשכל, היא לא נועדה לתת צ'ופרים למלקקי פינכה.
צה"ל
העיתונאים, חלקם מתבססים על הרקע הצבאי שלהם, מרבים לנתח ולהעיר ואפילו לתקוף לא מעט את צה"ל ואת התהליכים המתרחשים בו. לצערי הרב, גם כאן הם לא מגיעים עד הסוף, לא מסיימים את הניתוח ומציעים איך לתקן את הליקויים.
אני, כאחד ששירת כמה שנים בצבא (שלושים שנה בסדיר, קבע ומילואים בגולני, בשריון, בג'נין ובלבנון, במלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה, כל האינתיפאדות למיניהן ובסוף בתפקיד מטה במטכ"ל) מציע לצבא פתרון שבעיני הוא כמעט אולטימטיבי אבל אף אחד לא מוכן לקבל אותו (ודיברתי עליו עם כל מי שהצלחתי להגיע אליו - מהרמטכ"ל הקודם דרך מפקד מז"י ועוד עשרות אנשים), לדעתי בעיקר מסיבות של אגו.
הכישלון של המלחמה האחרונה, כולם יודעים אבל לא שמים לב, הוא לא של צה"ל אלא בעצם של צבא היבשה. חיל האוויר לא נכשל, חיל הים לא נכשל (למעט הטעות הטרגית שעלתה בחיי אדם אבל לא היתה כישלון מערכתי אלא כישלון אישי של בעלי תפקידים שסרחו). מי שנכשל הוא צבא היבשה, ולא בכדי. הצבא הזה הוא כישלון מהדהד כבר שנים. גם במלחמת יום הכיפורים הוא נכשל מערכתית, גם במלחמות אחרות ובאינתיפאדה אפשר לומר בוודאות שהוא "לא הביא את הסחורה". זה כואב, זה לא נעים, זה אפילו טרגי אבל זו האמת. הסיבה לכך כפי שאני רואה אותה היא המבנה העקום והלא נכון שלו. הצבא הזה בנוי כמסורת מהפלמ"ח בצורה של "חלקות אלוהים הקטנות" של כל האלופים למיניהם.
הגיע הזמן לשנות מערכתית: להקים זרוע יבשה אמיתית כמו זרוע האוויר וזרוע הים (לא "מפקדת זרוע לבניין הכוח" שאלוהים יודע מה זה). כשדיברתי על זה בזמנו אמרו לי "ומה עם מוטת השליטה?" סליחה - למפקד זרוע האוויר יש בעיה במוטת שליטה? אז למה שתהיה למפקד זרוע היבשה?
בצורה כזו תהיה אחדות בין הפעלת הכוח, בניין הכוח, הפקת הלקחים, אחריות לאימונים, להצטיידות, לאיוש התפקידים, להכל. היום הרי כל אלוף אחראי למשהו אחר ואין שום קשר ביניהם. היום אין קריטריונים לקידום בכלל - תראו איזה מפקדים בכירים עלובים מקצועית יש לנו.
בחיל האוויר אף טייס לא ימונה למפקד טייסת אם לא ביצע לפחות מספר מסויים נדרש של משימות שנקבע מראש (מלבד כמובן התאמתו הפיקודית). גם בחיל הים לא יתמנה מפקד כלי שיט בלי שעבר סדרת פעולות מחייבת. בצבא היבשה - ברדק אחד גדול. מסתבר שאפילו קורסים מחייבים לא מוכרחים לעבור. הצבא הזה סובל מחוסר משווע במקצועיות, בארגון, בסדר, בקשר בין צרכים לאופן הטיפול בהם, בחוסר תכנון לטווח ארוך, בחוסר הבנה בסיסי בהפעלת הכוח וביכולת לחבר בין תוכניות לבין ביצוע, בחוסר יכולת לבצע עבודת מטה כמו שצריך ועוד ועוד רעות חולות.
לא משנה כמה החיילים שלנו טובים ובעלי מוטיבציה ויכולת (והם כאלה - פגשתי את כל היחידות הלוחמות בתפקידי כסמח"ט בלבנון. רק בגללם ניצחנו במלחמות, לא בגלל המפקדים הבכירים המטומטמים שלהם) - המערכת של צבא היבשה היא זו שמכשילה אותו.
הפתרון המעשי כאן, לדעתי, לא מסובך מדי ולא יקר, אפילו יחסוך הרבה מאוד כסף (קצת פשטני אבל כבר כתבתי יותר מדי אז אקצר): אלוף בראש זרוע היבשה, ביטול הפיקודים והעברת כל הסמכויות שלהם למעלה ולמטה - חלק לזרוע וחלק לאוגדות, הכפפת כל הקשור לצבא היבשה - אימונים, הצטיידות, הכשרות, מינויים, מקצועיות חילות השדה, הפקת לקחים ויישומם - לזרוע היבשה.
שהרמטכ"ל לא יהיה יותר מפקד צבא היבשה - שיהיה רמטכ"ל. ועוד דבר - לבטל כבר סוף סוף את סרח העודף הזה שנקרא "פיקוד העורף" - זו פארסה עלובה ומיותרת שאף אחד לא מסוגל להסביר לי בהיגיון למה בכלל היה צריך אותה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
