לשנות את שיטת הממשל

32 ממשלות קמו ונפלו במדינת ישראל מאז הקמתה. 32 ממשלות. והיום מדברים שוב על בחירות. חוסר היציבות הזה הוא הגורם המרכזי לקשיים ביכולת המשילות של המערכת הפוליטית והציבורית בישראל והמצב רק הולך ומחמיר. הכשלים עליהם הצביעה ועדת וינוגרד הם רק הסימפטום לבעיה רחבה ועמוקה יותר.

ועדת וינוגרד התייחסה בדוח לכשלים מערכתיים וממסדיים. היא קראה להם "אי רציפות מדיניות ממלכתית", "חולשה בחשיבה האסטרטגית", "כשל בתהליכי קבלת ההחלטות", "אי הפעלת גופי מטה מייעצים" ועוד.

ישראל היום היא מדינה שיש בה שני עולמות נפרדים הפועלים במקביל, זה לצד זה. המגזר העסקי הפרטי והמגזר הציבורי והפוליטי. אל מול כלכלה חזקה ויציבה, ישראל מציגה מערכת ציבורית ופוליטית לא יציבה, חסרת יכולות הכרעה, החלטה וביצוע. ביורוקרטיה שיש לה מדינה. הוואקום הפוליטי התמלא בשנים האחרונות באקטיביזם שיפוטי ובביורוקרטיה פקידותית בכירה, המנהלת בפועל את משרדי הממשלה ורואה במלחמה בנבחרי הציבור אתגר אידיאולוגי. עיקרון הפרדת הרשויות איננו קיים הלכה למעשה, הממשלות אינן מושלות, הכנסת איבדה את מעמדה כגוף הבכיר בין רשויות השלטון ואילו המערכת השיפוטית בישראל על כל דרגיה מתנהלת כגוף מבצע ומחוקק לכל דבר.

כיצד ניתן לתכנן מדיניות ביטחונית, חינוכית ותשתיתית רב-שנתית, כאשר ממשלות ישראל לדורותיהן עסוקות בהישרדות, "בלהישאר בחיים" עוד יום? כך לא ניתן לנהל מדינה. כך גם לא ניתן גם לנהל צבא. עובדה. תא"ל דוב תמרי אמר מיד לאחר פרסום הדוח, כי צה"ל למעשה לא ניצח במלחמותיו מאז מלחמת ששת הימים ואין ספק שהכשלים שהתגלו במלחמת לבנון השנייה היו מתגלים וביתר שאת במלחמה אחרת, גדולה יותר, מול מדינת אויב.

מחזור המנהיגים הפוליטיים הקיימים היום לא יביא לשינוי. הם נכשלו כישלון חרוץ בעבר בגלל חוסר ניסיונם ואישיותם, אבל גם ובעיקר בגלל השיטה הקיימת אשר איננה מאפשרת בפועל לאף אחד לנהל את ענייני המדינה. זמן ההישרדות של ראשי הממשלות בישראל לדורותיהן הוא שנתיים בממוצע. השרים שורדים בממוצע שנה וחצי והמנכ"לים שלהם קצת יותר. תביאו את האנשים הכי טובים והכי מוכשרים, ויש כאלו במערכת הפוליטית, והם ייכשלו.

אז מה עושים? יש לעודד את הטובים בינינו לקפוץ למים המפלגתיים, להיכנס ולפעול בתוך המפלגות הקיימות. להיכנס ולהשפיע. אין דרך אחרת. יש לקדם בחקיקה בחירות אזוריות (על המדף מונחות מספר הצעות ומודלים שונים אותם יש לבחון וליישם בהקדם) שיביאו לרענון המערכת באנשים חדשים ומחויבים ויאפשרו לעם לבחור את נבחריו באופן ישיר וללא גורמים מתווכים כוועדות מסדרות ומרכזי מפלגות. יש ליצור מספר גושים מפלגתיים גדולים בכנסת שיחזקו את היציבות הפרלמנטרית, והכי חשוב, יש לחזק את מעמד ראש הממשלה שיאפשר לו לנהל את ענייני המדינה במשך 4 שנים. ייכשל? יעוף הביתה. יצליח - ייבחר שוב.

מלחמת לבנון האחרונה, והדוח הציבורי שלאחריה, מוכיחים שעלינו למהר ולסדר את המבנה בו אנו חיים וטוב שעה אחת קודם.