צעירה, בת 49, מתה אתמול העיתונאית מיכל מירון שקד ממחלת הסרטן.
הכרתי את מיכל בימים ששתינו פעלנו בו-זמנית ברשת בנושאים פמיניסטיים. זה קרה לתחושתי אתמול, אבל במציאות הלא וירטואלית - לפני לא מעט שנים. באתי לבחון איתה שיתוף פעולה בין האתר שלה לאתר "הדרך למעלה". שני האתרים פעלו במקביל, מול קהלי יעד משלימים. הגעתי לדירה במרינה בהרצליה, שצופה לים, שהייתה אז המשרד המאולתר של מערכת iwomen. פגשתי אישה מרשימה, גבוהה, דרמטית, שהתאימה ל-setting: ים, ניחוחות-ים, שמש, דירה בקומפלקס אקסקלוסיבי, ריח אוכל עולה מהמסעדות, ומיכל הגבוהה מתנועעת בין חדרים קטנים שמכולם יש נוף מהמם. כבר בפגישה הראשונה היא דברה איתי על הבנים שלה וכמה היא אוהבת אותם ועל שמות משפחה – למה לא לוותר? נדמה לי שזה היה במרפסת מול הים, כי מיכל יצאה לעשן או לשתות קפה (לא רוצה לתת לזיכרוני המתעמעם לחטוא לה) ולא מדברים על עבודה בהפסקה.
אני זוכרת את שתי פגישות שהיו לי איתה במרינה, שיחות טלפון והרבה, ממש הרבה התכתבויות באימייל. מיכל היא מהיחידות שלמרות שכבר לא היה לי איתה קשר רציף מזה שנים – לא מחקתי את הטלפון שלה מה- sim. עד היום, כשראיתי את מודעת האבל. תקופה מסוימת כתבתי באהבה רבה לאתר שלה, עד שעבר לידי msn ונכנסו אליו תכנים שלא אהבתי (ואני מאמינה שגם היא לא - אבל הייתה שורדת גדולה ולא מהמוותרות על פרויקטים שחשובים לה). היא הבינה אינטרנט כמו שאני מבינה אינטרנט – מעולם לא ביקשה בלעדיות על חומרים ותמיד קבלה כל פוסט או אייטם בברכה. מיכל מירון שקד הייתה אישה מקוונת - מבחינה זו, הרגשתי הזדהות בסיסית ואהדה בסיסית אליה מלכתחילה.
בזמנו - לפני לפחות 5 שנים - פתחנו ב"הדרך" מדור יוצרות. מיכל, לכאורה מהאתר המתחרה, הייתה מהראשונות ששלחו לנו "
דף יוצרת". היא כותבת שם על עצמה דברים שנראים לי הדהוד של מציאות מוכרת: "אחרי המקלחת, החוגים וארוחת הערב, אני שוב ממהרת לכתוב. אף פעם אין לי מספיק זמן. אף פעם אני לא מספיקה הכל. תמיד אני שומעת הערות קטנות מצד הבנים שלי: את אוהבת את המחשב יותר מאיתנו, נכון אמא, הם שואלים".
המודעה בעיתון היום תפסה אותי לא מוכנה, בכלל ולגמרי, לאינפורמציה שכזו. אפילו לא ידעתי שחלתה.
מי שהלכה אתמול לעולמה, הייתה בעולמינו עורכת, פובליציסטית, עיתונאית, חוקרת, משוררת, פמיניסטית, חוזה ומיישמת, אמיצה, אמביציוזית, אישה מוכשרת, חכמה, רבת יצרים ויכולות.
חשתי צורך להספיד אותה כאן, במקום שבו אפשר ליצור הזדמנות מקוונת, די אחרונה, להכיר אותה היכן שהיא כתבה – באינטרנט. חפשו "מיכל מירון שקד" בגוגל, ותתענגו על כתיבתה המושחזת והאישית מאוד, כמה שאפשר.
הנה כמה הספדים
iwomen יואב קרני פוסט של מיכל בעצמה
