המתלוננות נגד קצב טוענות כידוע, שהיועץ המשפטי לממשלה הזמין אותן והודיע להן על עסקת הטיעון עם קצב בהתרעה קצרה מאד ועל רגל אחת, ולמעשה העמידן בפני עובדה מוגמרת.
האם היועץ נהג כהלכה כשפעל בפרוצדורה החפוזה הנ"ל? הנה מה שקובעות בעניין זה תקנות זכויות נפגעי עבירה:
"נפגע עבירת מין... שקיבל מידע על זכאותו להביע עמדה בעניין אפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון... זכאי למסור עמדתו בעניין זה בהודעה בכתב...תוך 14 ימים מהמועד שהמידע הובא לידיעתו, אלא אם כן הודיע לו תובע על אפשרות למסור לו הודעה במועד אחר או בדרך אחרת".
האם במקרה שלפנינו היתה הצדקה לסטות בצורה כה דרסטית ממסגרת 14 הימים ולקצץ את פרק הזמן הזה עד לכדי אפס ממש?
נוסף לכך, אחת השאלות הקריטיות בהקשר זה היא השלב שבו מוטל על הפרקליטות להכניס את הקורבן לתמונת עסקת הטיעון עם העבריין.
האם על הפרקליטות להביא לידיעת הקורבן שהיא מתכוונת להיכנס למשא-ומתן? או שמא עליה להביא לידיעת הקורבן שהיא נמצאת בעיצומו של המשא-ומתן? או - כמו שהפרקליטות נהגה הפעם - האם עליה להכניס את הקורבן לתמונה רק לאחר סיום המשא-ומתן ובסמוך לחתימה?
במילים אחרות, האם האמור בתקנות לעיל בדבר זכאות "להביע עמדה בעניין אפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון", מאפשר מצב עניינים שבו מודיעים לקורבן על עובדה מוגמרת?
נוסף לכך, הנה מה שקובעות הנחיות פרקליט המדינה: "על התובע לוודא שהסדר הטיעון מביא בחשבון את מידת הנזק - הגופני והנפשי - שנגרם לקורבן העבירה. לצורך כך חובה לברר, ככל שניתן, מה מצבו של קורבן העבירה עובר להליך הפלילי, והאם נזקו הוטב או הוחמר, לפני קבלת ההחלטה על עריכת הסדר טיעון...
בפרקליטויות השונות נעשה כל מאמץ לשמוע את עמדת הקורבן ובני משפחתו בתהליך ההחלטה על עריכת הסדר טיעון, וזאת בהתאם להוראת סע' 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה - ובמסגרת המגבלות הקיימות בה. ביחוד הדבר חשוב בעבירות של אלימות במשפחה ועבירות מין, בתיקים של תאונות דרכים קטלניות, רצח, הריגה וגרם מוות ברשלנות.
שיתוף הקורבן ובני המשפחה במקרים אלה צריך להעשות, כמובן, ברגישות רבה, מתוך הבנה למצוקות הקורבן. עם זאת אין לאפשר ללחץ של הקורבן ומשפחתו להשפיע על ההחלטה המקצועית.
לפיכך, יש לסייע במתן אינפורמציה עובדתית בסיסית, לשמוע את עמדת משפחת הקורבן, לשתף בשיקולי התביעה ככל שניתן, ולהביא בחשבון, ככל שהדבר ניתן וראוי, את אינטרס הקורבן בכלל השיקולים".
אנו רואים, אפוא, שההנחיות מדברות על "מאמץ לשמוע את עמדת הקורבן ובני משפחתו בתהליך ההחלטה על עריכת הסדר טיעון".
האם הזמנת המתלוננות לאחר ההחלטה והעמדתן למעשה בפני עובדה מוגמרת, עולה בקנה אחד עם הצורך לעשות מאמץ לשמוע את עמדתן "בתהליך ההחלטה"?
עוד אנו רואים שההנחיות מחייבות את הפרקליטות "לוודא שהסדר הטיעון מביא בחשבון את מידת הנזק - הגופני והנפשי - שנגרם לקורבן העבירה".
כן הן מחייבות "להביא בחשבון, ככל שהדבר ניתן וראוי, את אינטרס הקורבן בכלל השיקולים".
האם היועץ המשפטי מילא את חובתו כהלכה על-פי התקנות וההנחיות?
כיוון שבג"צ אמור בימים אלה לדון בהסדר הטיעון עם קצב על היבטיו השונים, יש להניח שהוא יבחן גם אם היועץ המשפטי לממשלה מילא אחר התקנות וההנחיות הנ"ל כלשונן וכרוחן, ועמד כראוי בדרישות המחייבות אותו.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
