רבים וטובים חשים תחושה גוברת והולכת שדבר-מה יסודי ובסיסי השתבש אצל חלק גדול מקובעי המהלכים בארץ. שוב אין זה ויכוח על מדיניות ועל צעד כלשהו, אלא תהליך עמוק הרבה יותר. משהו נפגע בתחושת הצדק הבסיסית שלנו, כיהודים. אותם גורמים מתנהלים כאילו היו מהאו"ם במקרה הטוב, ולפעמים הם אף מביעים הבנה יתרה לאוייב מלבני-עמם.
כזאת היא החלטתה של שרת החינוך לאשר ספר לימוד שבו ניתנת לגיטימציה לתפיסתם של הערבים, כי שיבת היהודים לארצם היא 'נַכְּבָּה', אסון. ההסברים כי צריך 'להבין את שני הצדדים' רק מחריפים את הדאגה. עַם שמתחיל להבין את אויבו מוכיח כי איבד למעשה את יצר הקיום היסודי ביותר.
הנמר והאיילה
בפלפולי מחשבה אפשר למצוא הסברים לכל דבר, גם לדברים המעוּותים ביותר, אבל זו רק הוכחה לגמישותו של ההיגיון האנושי. גם אדם שאינו בריא בנפשו יכול לשטוח מערכת שלמה של הסברים ונימוקים. בחושינו הטבעיים אנו יודעים להבחין בין היגיון בריא לבין נפתולי מחשבה סהרוריים.
הנמר, הרודף אחר האיילה, צודק מבחינתו: הוא צריך לאכול ולהביא טרף לצאצאיו;אבל עדיין לא ראינו את האיילה שתביע הבנה לצדק של הנמר. היא, מבחינתה, עושה הכול כדי להימלט ממנו, גם אם משמעות הדבר שהנמר וגוריו יגוועו ברעב. אין היא אמורה להבין את הצדק של הטורף, אלא כל-כולה מרוכזת בצדק שלה - לשרוד, להתקיים, ולגדל מספר גדול ככל האפשר של צאצאים בריאים וקלי-רגליים.
הערבים מטפחים תודעה שהם בעליה המקוריים של הארץ, וכי אנחנו, היהודים, הננו פולשים זרים, שבאנו לארץ לא-לנו וגירשנו אותם. האמת היא שגם מבחינתם זו תפיסה מעוּותת, שכן גם הם מכירים בקדושתה של תורת ישראל, ומשה רבנו מכונה אצלם 'נֶבִּי מוסה'. הם יודעים אפוא כי הארץ הזאת ניתנה נחלת-עולם לעם-ישראל.
טיפוח תודעת ה'נַכְּבָּה' הוא הרסני גם מבחינתם של הערבים. תודעה זו מחנכת לשנאת-ישראל ולגזל ארצו של העם היהודי. איסור גזל הוא אחד משבע מצוות בני-נוח, שגם אומות-העולם נצטוו לקיימן. גוי הגוזל מעם-ישראל את נחלתו עובר אפוא על איסור גזל וגורם רעה לעצמו.
אבל גם אם נניח שהערבים רשאים לראות את הדברים ראייה אחרת, וכי זכותם להאמין שארץ-ישראל שייכת להם וכי אנו הפולשים הזרים - הרי אנו ודאי צריכים לדחות תפיסה זו על הסף, כשם שהאיילה אינה מוכנה להראות אפילו שמץ של הבנה ל'צדק' של הנמר הדולק אחריה.
אנחנו צריכים לטפח בכל העוצמה את התודעה שלנו, כי הארץ הזאת היא נחלת אבותינו, שאותה קיבלנו מאת בורא העולם ומנהיגו. אנחנו צריכים להחדיר בילדינו את אהבת הארץ, כפי שעברה מדור לדור. שכל ילד יהודי יֵדע על-פה את התיאור המופלא של הארץ המופיע בפרשת השבוע: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש".
לא ככל העמים
עצם העובדה שצריך להסביר דברים פשוטים ויסודיים כל-כך היא ההוכחה שמשהו בסיסי ביותר השתבש אצל חלק גדול מהציבור. לא תמצאו תופעה כזאת בשום מקום אחר בעולם. כל עם מטפח את האהבה למולדתו ואת זיקתו לארצו. דווקא העם היהודי, ששב לארצו אחרי כאלפיים שנות נדודים, מחפש פתאום להבין את הצדק של אוייביו, השואפים להשמידו.
אולי זו הוכחה נוספת כי עם-ישראל אינו ככל העמים, וכי גם ערכים אנושיים בסיסיים כל-כך, כאהבת המולדת ויצר הקיום של העם, אינם יכולים להתקיים במנותק מהאמונה היהודית ומהזיקה לתורת-ישראל. אלה שורשי קיומו של העם היהודי, ורק כך נוכל להחזיק בארצנו ולחיות כאן בביטחון.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
