עיתונאים קטנים משרתים את אולמרט

לפי אורן וגילת, אולמרט מסובך כאמור בפלילים בפרשות: לאומי, מרכז ההשקעות והרשות לעסקים קטנים. בפרסומיהם הם מציגים את פרשת כרמיה באופן מגמתי וכוזב. לדידם, פרשה זו לא נחשבת אצל מבקר המדינה ו/או הפרקליטות כפרשה שבה חשוד אולמרט בעבירות פליליות בכלל ו/או בקבלת שוחד בפרט.

יותר מכך: לפי פרסומיו של גילת, הפרסומים בפרשת כרמיה (מצד הח"מ) מהווים מטרד וכבר גרמו למבקר המדינה לסטות מן העיקר ולהשקיע משאבים בעניין פעוט שלכל היותר מצטמצם לאי-סדרים זניחים. עד-כדי כך מהין גילת לכזב בפני קוראיו.

העובדה שגם מבקר המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה כבר קבעו שקיים חשד לעבירות פליליות (מזוז אף הודיע למבקר כי קיים פוטנציאל משטרתית) ולכן יש לשקול פתיחת חקירה פלילית, אינה גורמת לשני עיתונאים אלה לחדול מהפצת כזבים. הם ממשיכים בשלהם מתוך אינטרסים זרים, שעיקרם: ליצור דעת קהל, ובעיקר כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות, לבל יובילו את פרשת כרמיה לכלל חקירה משטרתית.

גילת ואורן מכוונים עתה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, משל מדובר בפרקליט חסר ניסיון - ש"יקנה" את דבריהם, ויגנוז את התיק רק בשל זאת שהם, עיתונאים ותיקים, קובעים ש"אין פרשה" ו"אין קייס" לחקירה. עד כדי כך הם מזלזלים באינטליגנציה של מזוז.

גילת ואורן אמורים להבין היטב, ולדעתי הם יודעים זאת: בפרשת כרמיה מדובר בעבירות שוחד. מחמת זאת ייאלץ אולמרט, בסופו של דבר, להיחקר כחשוד בפרשת שוחד. מזוז, שכבר הביע את עמדתו העקרונית בפרשה, הוא שיידרש לקבל את ההחלטה. למרות זאת, גילת ואורן מציגים שוב ושוב בפני הקוראים תמונה כוזבת, בעיקר בדרך של מניעת מידע חשוב ומהותי שיאפשר לציבור הקוראים לשפוט בעצמו.

מדוע נוהגים כך גילת ואורן. התשובה, בעיקרה: צרות עין ואינטרסים עיתונאיים. מאופן התנהלותם ניתן ללמוד, כי שני אלה עושים כל-שביכולתם כדי למנוע "רישום" השג עיתונאי לאתר Nfc בכלל ולח"מ בפרט. הם מבינים היטב, מן הסתם, מה שנהיר גם למו"לים המעסיקים אותם: אם יוכרע אולמרט בפרשת כרמיה (עם או בלי חקירה פלילית, שהרי האמת היא זו שקובעת) – ודבר זה בוא יבוא - הם יונצחו באפסותם. הנה, יוכל לומר כל עיתונאי וכל יזם וכל פוליטיקאי: העיתונים הגדולים לא ביצעו את מלאכתם, וזו בוצעה על-ידי אתר אינטרנט פרטי.

כבר עתה, אגב, ברור ומובן לכל מי שבוחן היטב פרשה זו: המו"לים הגדולים נתנו ידם לחיפוי ומניעת פרסומים הנוגעים לאולמרט. גם גילת, המחזיק מעצמו תחקירן מס' 1 בישראל, לא חשף בשנתיים האחרונות מאומה מכל הפרשות הנוגעות לאולמרט - ולא מפאת העדר מידע מפליל במערכת ידיעות אחרונות - אלא בשל זאת שקיבל את מרות המו"ל, ארנון מוזס, ובמקום להיאבק בתוך העיתון כדי לפרסם את המידע החמור על אולמרט, רבץ גילת בפינה וכשכש בזנבו כאילו היה הפודל של מוזס.

גילת שקוע כל-כך ביצירת מצג שווא, עד כדי-כך שאפילו בשידור חי הוא מכזב בלי להתבלבל. לפני כחודש הוא התראיין בתוכניתו של העיתונאי ירון דקל (הכל דיבורים, רשת ב'). גילת, שמנסה בכל כוחו למנוע קרדיט מאתר Nfc (בפרשת כרמיה), אמר בתגובה לשאלה ישירה מצד דקל (בסוגייה זו), כי את פרשת מרכז ההשקעות חשף עיתון הארץ; וכי בעקבות זאת החל מבקר המדינה בבדיקת הפרשה.

גרסת גילת מופרכת מיסודה והיא נוגדת עובדות יסוד: הפרשה הובאה לידיעת המבקר בראשית 2006. המבקר מינה צוות בדיקה. הצוות ערך בדיקה מקיפה בחודשים מאי-יולי 2006 (וכך ציין המבקר בעמוד מס' 5 בדוח הביקורת בפרשה). זמן קצר לאחר מכן הוציא המבקר, כפי שמחייב החוק, טיוטת דוח לתגובת המבוקרים, ובהם למרכז ההשקעות, עו"ד אורי מסר ואולמרט.

מאוחר יותר, ביום 01.09.06, פרסם עיתון הארץ את מה שכינה: "תחקיר נרחב", ובו חלק מהעניינים אותם בדק המבקר (בהם פרשת הסיליקט). עובדה זו לא מפריעה לעיתון הארץ ולכתביו, וגם לידיעות אחרונות (שנמנע בדרך כלל ממתן קרדיט ל-Nfc על החשיפות הרבות בפרשה), לטעון, שוב ושוב, כי המבקר בדק את פרשת הסיליקט-מרכז ההשקעות "בעקבות תחקיר הארץ...", זאת בעוד שהאמת היא שעיתון הארץ פרסם זאת בתקשורת, אחרי שהמבקר כבר סיים את הבדיקה, ולאחר שטיוטת הדוח הופצה ברבים והגיעה לכמה עיתונאים.

כבר ציינתי כאן, ברשימה קודמת: בדברים כאן אין חלילה כדי לשלול קרדיט מעיתון הארץ, וכתביו - גידי וייץ ואורי בלאו, על הפרסום הראשון בתקשורת, ועל גילויים נוספים שהביאו; ואין חלילה להפנות כלפיהם אצבע מאשימה כאילו העתיקו פרטים מתוך טיוטת הדוח. הדברים כאן נועדו להעמיד דברים במקומם, ולמנוע גזילת הקרדיט מצוות הבדיקה במשרד מבקר המדינה, שהוא-הוא שביצע ראשון את הבדיקה והתחקיר והוא-הוא שחשף את הפרשה.

הנה כי כן: גילת מוכן לזקוף קרדיט לעיתון מתחרה אחר (עיתון הארץ), ובלבד שהפרשה שבה יעסקו הכל תהא פרשת מרכז ההשקעות שבה חשוד אולמרט בניגודי עניינים), ולא פרשת השוחד בפרויקט כרמיה, החמורה יותר - אותה חשף Nfc. בין לבין, ומתוך שיקולים זרים, מכזב גילת ומטעה את קוראי ידיעות אחרונות. בכך הוא מפר את אחת מחובותיו כלפי מנויי העיתון: לדווח אמת, ורק אמת.

גילת, השקוע כל-כך במניפולציות, אולי אינו מבין: הולך וקרב היום שהוא ועיתונו ייתבעו – בתביעה ייצוגית – בגין פרסומים מגמתיים וכוזבים, אותם עשו מתוך שיקולים זרים, בפרשת אולמרט. תובע פוטנציאלי יכול שיהא כל אחד מהמנויים על עיתון ידיעות אחרונות. חומר למחשבה.

יודגש: המאבק על דעת הקהל אינו מוצג כאן כדי להכריע בשאלה למי מגיע הקרדיט. גולשי אתר Nfc מבינים היטב מי עושה מלאכתו נאמנה. 400 אלף הגולשים הקבועים באתר Nfc מהווים לדידי הוכחה מספקת להערכתם את מלאכתנו.

המאבק להוכחת מעללי עיתונאים קטנים כדוגמת גילת ואורן, נעשה כדי להצביע על העיוותים והכזבים להם הם אחראים, ועל-כך שהם מנסים – מתוך שיקולים זרים - להשפיע על מקבלי ההחלטות, כדי שאלה לא ימצו את הדין עם אולמרט בפרשת השוחד בפרויקט כרמיה. הנה כי כן: גילת ואורן מוכנים לכתוב דברי שקר ולאפשר לאדם שקיבל שוחד להוסיף ולכהן עוד זמן רב כראש ממשלה, ובלבד שישיגו את האינטרסים העיתונאיים שלהם. וזו, בעיני, שחיתות חמורה שאינה נופלת מהשחיתות שבה נגוע אולמרט.