דרג חוסר הכישרון

בתורת המנהל המודרני המושג "דרג חוסר הכישרון" הינו יסוד מוסד בהבנת תהליכים מכוונים בהתנהלותם של הפרטים המצויים בעמדות ניהול או שליטה אם לשבט ואם לחסד. מושג "דרג חוסר הכישרון" הינו ניגזרתו של חוק במנהל העיסקי/ציבורי המכונה "העיקרון הפיטרי" אשר נערך ע"י פרופסור לתורת המנהל מאוניברסיטת שיקגו בשם לורנס פיטר, בשנת 1969.

פרופ' פיטר לא המציא דבר, אך הוא היה מתבונן שקדן וחקרן בעולם העיסקי/מנהלי הסובב אותו אשר היה מצוי בסיפה של המהפכה התעשייתית האלקטרונית באותו זמן. לורנס פיטר שאל עצמו מדוע פרטים מסויימים מטפסים בסולם הדרגות והמנהל הציבורי והעיסקי בעוד אחרים נישארים בעמדות ניהול מסויימות ואינם מצליחים לטפס גבוה יותר למרות שרקורד העבר שלהם הוא כה מרשים.
מסקנתו היתה מפתיעה ומאירת עינים. אותם פרטים אשר היו כה מוצלחים בעברם המנהלי קודמו, מדרך הטבע, למשרות ניהול גבוהות יותר עד אשר "נחתו" לבסוף במשרות ניהול בהן הם היגיעו "לדרג חוסר הכישרון" שלהם. אותם חסרי כישרון מדרגי נישארו "תקועים" במשרות אלו, כאשר הם גורמים נזקים לחברות או למנהל הציבורי בהם הינם מועסקים ואף גרוע יותר, חוסמים את הדרך למוכשרים מהם אשר עדיין נימצאים הרחק מדרג חוסר הכישרון שלהם.

ככל שהמועסק עובד ומקודם שנים רבות יותר, סיכוייו להגיע ולהתקע בדרג חוסר הכישרון שלו גבוהים יותר. המסקנה המרעישה ואף מזעזעת היא כי רובם המכריע של המנהלים הוותיקים במגזר העיסקי והציבורי נימצאים לכן בדרג חוסר הכישרון שלהם וגורמים נזקים משמעותיים לסביבתם עד לבוא הצלצול הגואל קרי: פרישתם לגימלאות.

וכעת לעניננו. יתבונן הקורא מסביבו, יעביר במחשבתו את אותם המנהלים או הפוליטיקאים מהדרג הבינוני והגבוה אותם הוא מכיר או איתרא מזלו להיפגש עימם בנושאים חשובים ומהותיים והתובנה בפשטותו ואמיתותו של "העיקרון הפיטרי" ודאי שתכה בו בעוצמה רבה. לפתע ניתן בידי הקורא כלי פשוט ורב עוצמה לאמוד במדה רבה של דיוק את הסיבות להתנהלותו המבישה והכושלת של המנהל או הפוליטיקאי העומד מולו. האבסורד הישראלי הוא שרבים מדי המגיעים לדרג חוסר הכישרון שלהם, ממשיכים להתקדם לדרג אשר חזקתם בו, במבחן התוצאה, הופך לאסונה של מדינת ישראל.

מספר דוגמאות בולטות יאששו את הנאמר לעיל:

• ניקח לדוגמה את מר אבי דיכטר, השר לביטחון פנים, אשר הדעת נותנת כי היה מוצלח יחסית בתפקידו כראש השב"כ. והנה הגיע זה לדרג חוסר הכישרון שלו בתפקידו הנוכחי בממשלה. התנהלותו מזכירה התנהלות ליצנית, עמומה, בילתי אחראית וכושלת בעליל.

• אהוד ברק, אשר הרקורד הצבאי שלו היה מרשים אף מוצלח התגלה ככישלון מהדהד בשבתו לכסא ראש הממשלה ונאלץ לוותר עליו בבושת פנים. הנסיגה מלבנון הכה נחוצה אך המבוהלת וכישלונית עלתה בחיי אלפים משני הצדדים עם פרוץ האינתיפדה השניה ולאחרונה במלחמת לבנון השניה. כעת צא וחשב עד כמה ענין חוסר הכישרון מקיז את דמנו.

• עמי איילון, אותו לוחם ללא חת ורב מעללים התגלה כאלוף חיל הים בינוני להחריד, ואף ביושבו לכס ראש השב"כ התגלה בכל חולשתו ואזלת ידו. התנהלותו היום מזכירה רועה רוח סהרורי אשר נידרש תמיד ליד מכוונת על-מנת ליצבו רגע לפני הנפילה הסופית.

• אהוד אולמרט, אשר חש כדג במי המדמנה הפוליטיים משך עשרות שנים נחת בעליל בדרג חוסר הכישרון שלו על כסא ראש הממשלה היכן שכישורים פוליטיים הינם אך חלק במערך הכישורים הנידרש מראש ממשלה. אם כישוריו הנכלוליים והמושחתים זוקקו לשלמות תחת מעטה האלמוניות היחסית בתפקידים לא נחשבים ביותר בעבר הרי משעבר לתפקד תחת אור הזרקורים הציבורי המרכזי, איבד הלה את עשתונותיו כילד מבוהל ומטופש העושה צרכיו במכנסיו ואשר ללא הכוונת "המקורבים" קרוב לוודאי היה הולך לאיבוד בניבכי כרמיה או נדל"ן אחר.

• ציפי ליבני, עובדת מוכשרת, מוצלחת ובכירה בקהילת המודיעין הישראלית נחתה בבירור בדרג חוסר הכישרון שלה בתפקידה הנוכחי כשרת חוצנו. היא ניראית תדיר כאחת הנידרשת להסבר מתמיד מה בעצם היא עושה שם.

• דורית ביניש, תיפקדה בצורה סבירה בשנותיה בפרקליטות המדינה וכשופטת בית המשפט העליון, קודמה לתפקיד הנשיאה של בית משפט זה, נפלה בכך על הפנים ומכשילה את כל עם ישראל יחד עמה.

• שמעון פרס, הרקורד שלו במשרד הביטחון משך שנות החמישים והשישים מוצלח ומרשים. אך מתחילת שנות השיבעים ניתקע בדרגי חוסר הכישרון שלו וסוחב עובדה זו עמו עד היום, החליף כישרון שאבד ב"חתרנות בילתי נילאית". בשארית כוחותיו הצליח להיבחר למשרת הנשיא מתוך שהבוחרים בו המודעים לדרג הבעייתי בו הוא נימצא חיפשו מקרר מתאים לחנטו בו, אך ניראה כי הוא עדיין בפירפורי חוסר הכישרון בתפקידו החדש.

• עמיר פרץ, קומבינטור מוכשר, כוחני וחסר עכבות מההסתדרות אשר לא היה מודע למגבלותיו האישיות וצלל לתפקיד נחשק אך רחוק ת"ק פרסה מיכולתיו הבינוניות הביטחוניות. כמובן שהכשיל את כולנו מעצם היותו בתפקיד שר הביטחון.

והתזמורת ממשיכה לצעוד. רשימת אותם הנימצאים בדרגי חוסר הכישרון שלהם יכולה למלא ספרים עבי כרס. באם, ברגיל, תופעה זו הינה מטרידה ומזיקה, הרי בכל האמור לאותם האמורים לנווט את ספינת ישראל במים הגועשים, המזרח תיכוניים, יכולה תופעה זו להסביר את ההתנהלות הכישלונית בעייתית חסרת הכישרון והמעוף של "ניבחרינו" בממשלה ובכנסת ואת הסכנה הנוכחית, המיידית והברורה לקיומנו כל זמן שחבורת חסרי הכישרון הזו וכפועל יוצא מכך המכונים "כשלונרים סידרתיים", הינה בשילטון.

האשמה היא בנו, כולנו. אנו בחרנו בהם, אנו החנפנו להם, אנו קנינו את חנופת התקשורת להם ללא הירהור שני, אנו השלמנו בשתיקתנו עם תואר אתרוגיותם. אנו נתנו להם יד חופשית לקדם אינטרסים אישיים על חשבון אינטרסים ממלכתיים. אנו שתקנו למראה התנהלות ה"שמור לי ואשמור לך" שלהם. אנו התחכחנו בהם בניסיון קרתני לנשום אוויר פסגות בעוד איננו מודעים לעובדה כי אנו רובנו יכולים לטאטא הצידה את רגשי נחיתותנו משום שעולים אנו עליהם מונים רבים. אנו רובינו עדיין לא נימצאים בדרג חוסר הכישרון שלנו, הם כבר עמוק שם.

הפתרונות הם פשוטים ובידינו.

כמה דוגמאות יובאו להלן אשר מלמדות עד כמה אנו כושלים בניצול האמצעים העומדים לרשותנו.

שינוי שיטת הבחירות לבחירות אזוריות אשר אינן מושלמות אך טובות מהשיטה הנוהגת כיום. שיטת הבחירות האזוריות תקשה מאד לחזור על המצב האבסורדי השורר כיום, בו כנסת וממשלה אשר בפרוש חסרי מנדט ציבורי לשלוט אכן שולטים הלכה למעשה כדוגמת שילטון מיעוט כעין דיקטטורי המזכיר מאד את אחיזת "החונטה הצבאית הבורמזית" בעמה שם ומצפצפים בריש גלי על רחשי לב הציבור הישראלי הדורש החלפתה זה מכבר.

עלינו להפסיק ולחפש פתרונות קסם מתחת לפנס ולתת קולנו למפלגות אשר האידאולוגיה היהודית-ציונית ודמוקרטית היא בלבד המדריכה אותן, דהיינו: הגושים המתונים מימין ומשמאל בפוליטיקה הישראלית. עלינו לנפנף מעמנו את דורשי רעתנו מבפנים בדרך הדמוקרטית העומדת לרשותנו היא הקלפי.

עלינו להוציא מידי הממשלה והכנסת את ההחלטות הקיומיות אשר עלולות או עשויות לגזור את סיכויי קיומנו בארצנו לשבט אם לחסד ולהעבירם למשאל עם (למעט החלטות בדבר יציאה למלחמה וניהולה למשל). כך לדוגמא, החזרת שטחים או פינוי יישובים יהודים תוכל להתבצע אך במדה ורוב פשוט בעם יתמוך בהם. חלוקת ירושלים או שינוי יעוד הר הבית הינו בפרוש ענין למשאל עם ולא להחלטת בודדים מפוקפקים. במצבנו השילטוני היום איננו יכולים לסמוך יותר על מניעיהם המוסריים והפרגמטיים, חסרי הכישרון של ניבחרינו. יותר ויותר מתברר כי שיקולים זרים, אישיים וכלכליים שאינם מטובתו של עם ישראל מדריכים את הניבחרים בכיוון החלטות מושחתות ונכלוליות. במילים פשוטות, עלינו להחזיר את הדמוקרטיה הישראלית לריבון, הוא העם.

עלינו להרים את הסף בכל הקשור לשרות הציבורי ולהשית על המבקשים להיכנס לשרות דרישות מוסריות ומקצועיות הגבוהות מונים רבים מהנוהג כיום, בנוסף לרוטציה מנדטורית תקופתית לכל המשרת ציבור מרמה מנהלית מסויימת ואילך. בנוסף, עלינו להדק משמעותית את הביקורת הציבורית הפנימית ולתת לה שיני זאב טורף. להזכירכם, רק המושחתים צריכים לדאוג, אנשי המוסר והאמונה יישנו בשקט מטבע הדברים.

ועוד היד נטויה.