שמאלנים, טלו קורה מבין עיניכם!

אפתח בגילוי נאות: את יגאל עמיר לא הכרתי. עמיר מעולם לא היה שייך לתנועת כך בה הייתי חבר, גם את לימודיו עשה באוניברסיטת בר-אילן של המפד"ל והוא היה מקורב יותר לאנשי מולדת והתחייה. יתרה מזאת, כאשר עמיר רצח את ראש הממשלה היה לי מאוד קשה לצאת בתמיכה ובקריאה לשחרורו. אומנם זה לא סוד שאני וחברי תיעבנו את רבין וידענו שהוא מביא אסון על עם ישראל, נאבקנו ברבין, יצאנו להפגנות, צעקנו צעקות ואפילו אמרנו שהוא בוגד בעם ובנחלת אבות. כמו כן את האמת אין להסתיר, ולאחר הרצח לא הקפדתי להתאבל על מי שקרא לי ולחברי פרופלורים, ואוסף של הזויים. ואולם מבית המדרש ממנו אני מגיע מעולם לא סברו כי רצח של יהודי עשוי לפתור בעיה כלשהי. לרב כהנא הי"ד זצ"ל היו קווים אדומים ואחד מהם היה בעניין פגיעה ביהודים.

אולם הרב כהנא הי"ד היה איש אמת, גם אני משתדל לנהוג כך ודווקא בשל זאת יצאתי יחד עם חברי בקמפיין נרחב הקורא לשחרורו של עמיר.

לא. אנחנו עדיין לא תומכים ברצח רבין ואפילו מקפידים לומר זאת תחת כל במה ואולם בד-בבד עם ההתנגדות שלנו לרצח אנחנו נגד צביעות, מוסר כפול ודו פרצופיות במיוחד כשהם באים פעם אחר פעם מאותו כיוון.

והכיוון הוא אנשי השמאל ושאר כוהני הדמוקרטיה. קחו למשל את הגברת שולמית אלוני. קראתי השבוע את דבריה של הגברת כי את יגאל עמיר אסור לשפוט במשקפיים הרגילות של זכויות האדם ונדהמתי! במשך שנים הקפידה אבירת זכויות האדם להסביר לנו, "בני החושך", זכויות אדם מה הן. היא יצאה בעד הענקת זכויות לרוצחי ילדים, טענה כי גם מחבלים נבראו בצלם ולכן אסור לענות אותם ולפגוע בהם ולהתעמר בהם ולבסוף דרשה ממערכת המשפט להתייחס בצורה עניינית לסוגיות הבאות לפתחן גם אם מי שעומד מול השופטים הוא מחבל מתאבד שזה עתה ביקש לדרדר אוטובוס עמוס בילדים. אבל מה שמגיע לרוצחי ילדים אליבא אלוני - יגאל עמיר לא ראוי לקבל...

כך גם חבריה של אלוני מן השמאל. המשפטנים שבהם סיפרו לנו כי "זה לא נאור" לנהוג במדיניות של עין תחת עין ושן תחת שן. "גם המחבל נברא בצלם ולכן אסור למנוע ממנו צרכים לגיטימיים ואסור לפגוע בזכויות שלו גם בין כותלי הכלא". אנשי התקשורת טענו כי: "הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה" ולכן עליהם מוטלת החובה להגן גם על הגרועים שבאויבים. הם הקפידו לסקר ולבדוק מה הם התנאים שמעניקים למחבלים בבתי הכלא. האם יש אסיר שלא קיבל ארוחת בוקר והאם סוהר התייחס בגסות למפגע שזה עתה ביקש לבצע פעילות טרור - אם הסוהר עשה כן הרי שרע ומר יהיה סופו - מח"ש בג"צ ותביעה אזרחית הן רק חלק מהכלים בהם ניתן לפגוע בו. הפוליטיקאים ביקשו "למכור לנו" במשך שנים רבות כי עת פיוס הגיעה ועת שלום הפציע ולכן לא צריך להסתפק במתן זכויות אלא הגיעה העת לשחרר את אותם נבלות.

תירוצים יש למכביר. היום זה חג לערבים, מחר זה בגלל שאולי נגלה איזה מידע על החטופים ומחרתיים ראש הממשלה רוצה לעשות מחווה אז למה שלא לשחרר עוד כמה כאלה שביקשו לחטוף חייל או לזרוק בקבוק תבערה?

אבל אם לא די באלה הרי שבחודשים האחרונים הגדישו אנשי השמאל את הסאה. הם יוזמים קמפיין לשחרר את ברגותי שדם עשרות יהודים על ידיו... הם כבר החליטו לשחרר את רוצחי הילד דני כץ שרצחו והתעללו בגופה של ילד בן 12 והנשיא שלנו עשה מחטף וקצב להם את העונש, כך שבעוד תקופה קצרה הם יתרווחו בבתיהם ויתענגו לאור השמש.

הנתונים הללו הובילו אותי ואת חברי לפתוח בקמפיין השחרור וזכויות האדם שבו ביקשנו להעמיד למבחן את הליבראליות של אותם יפי הנפש. האם הם באמת תומכים בזכויות אדם ובחופש הביטוי או מנפנפים בסיסמאות האלה כשנוח להם? והאמת היא שאנשי השמאל לא אכזבו. ידענו גם ידענו שמדובר בצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

דווקא אותם יפי נפש שבגללם פתחנו בקמפיין הם הם שעמדו בראש המתקיפים והנלחמים ואיש לא צועק כי המלך הוא ערום...

מגוחך לשמוע ולחזות בכל תומכי שחרור ברגותי כאשר הם יוצאים מכליהם למקרא הגלויה כי שלום עושים קודם כל עם אחים ולכן אם משחררים מחבלים קודם כל צריך לשחרר את עמיר.

לא זו אלא אף זו שלפתע כל הנאורים מדברים ומתנהגים כאילו אנחנו בשלטון האייטולות באירן. הם ביקשו להחרים את הסרט הנושא גם הוא את הכותרת ששלום עושים קודם כל עם אחים, לאסור את ההפצה, לפתוח בחקירה פלילית נגד יוזמי הסרט, ואף דרשו מכתבי החדשות לסתום פיות ולא לסקר את הסרט ואת הקמפיין.

לשיא האבסורד הם הגיעו כאשר דרשו להחרים את אריאל זילבר שמדבר בסרט על כך שצריך להעניק לעמיר זכויות אזרח בסיסיות... טוב שהם לא ביקשו להוציא אותו להורג...

ניחא אם היה מדובר באנשים שביום יום שלהם תומכים בגישה שמרנית, מתנגדים לשחרור כל רוצח באשר הוא רוצח ומבקשים להקשיח את התנאים בבתי הכלא לכל האסירים, הרי שזה היה מובן ואולי אף לגיטימי ואולם כה מצחיק הוא שמפי אנשים שהמנטרה המרכזית שלהם בחיים והסיסמאות העיקריות שבהן הם משתמשים הן חופש הביטוי וזכויות הפרט והאזרח נשמעים פתאום צלילים אחרים שמזכירים לנו מדינות אחרות ומשטרים אפלים.

ותמהני. הנעלמו מאנשי השלום וזכויות האזרח דבריו הברורים של נשיא בית המשפט העליון (בדימ.), אהרן ברק שכתב כי: "מיעוט מיוחד שיש להתחשב בו היא האוכלוסיה העבריינית עצמה. עד כמה שהם פוגעים בזכויות האדם של זולתם יש לנקוט נגדם בכל האמצעים הראויים אך יחד עם זאת יש לזכור תמיד כי גם הם בצלם אלוהים נבראו וזכויות האדם הם זכויותיהם..." ( ספר הנאומים של השופט ברק).

אז אליבא אנשי השמאל: מרוואן ברגותי, רוצחי דני כץ סמיר קונטר וחבריהם שרצחו חפים מפשע - להם מגיעות כל הזכויות ולא זו אלא שאף יש לשחרר אותם. לעומת זאת ליגאל עמיר אסור להתחתן, אסור להביא ילדים ויש טאבו שאין לעסוק בשחרורו. יצא המרצע מן השק, הקמפיין כבר הצליח וכל שנותר לנו לומר הוא: שמאלנים טלו קורה מבין עיניכם.