עוד ניסיון (כושל?) להוזיל המשכנתא

מי שרוצה לעזור באמת ובתמים לזוגות צעירים להגיע לדירה משלהם ולא להיות משועבדים לה עשרות שנים, חייב לנקוט בצעדים אמיתיים . אני מבקש להציע כאן כמה צעדים מעין אלו, שיש להעלותם לדיון ציבורי רציני:

1. עידוד מאסיבי לבנית אלפי ורבבות דירות להשכרה, על-ידי חקיקת חוק חדש, שיתן הטבות רציניות ליזמים של דירות כאלו. החוק שאישרה הכנסת בשנה האחרונה הוא "צמחוני", והניסיון מראה בינתים שהוא עוזר מעט מאוד.

2. חידוש ההלואות והמענקים לזוגות צעירים קוני דירות בכלל ובאיזורי פיתוח בפרט. הטבות אלו אפשר לממן בנקל מהעודפים הגדולים בתקציב המדינה.

3. הוזלת חמרי הגלם, על-ידי ביטול המסים העקיפים עליהם.

4. הגברת מכירת מגרשים לבניה למגורים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. השיטה צריכה להיות, להוציא בבת אחת למכירה מגרשים לבנית אלפי דירות, כפי שנעשה בעבר במודיעין, למשל. הדבר יביא להוזלת הקרקע, שהאי מרכיב מרכזי במחיר הדירה.

מי שמקוה שההצעה לא תמומש לעולם הם פקידי האוצר וראשי מערכת המסים. הם חוששים, כמובן, לאבדן הכנסות ממס הכנסה. חששם נראה דמגוגי, אם זוכרים ששנת 2007 תסתיים בעודף תקציבי של 6, ויש אומרים 10, מיליארד שקל. אבל יש להם גם נימוקים עניניים, המטילים ספק רב בצדק של החלטת ועדת השרים:

• הכרה ברבית כהוצאה היא צעד אנטי-סוציאלי. היא תעזור בעיקר לאלו שמשלמים מס בשיעור שולי גבוה, כלומר לאמידים. היא תעזור מעט מאוד לבעלי משכורות והכנסות בינוניות. היא לא תעזור בכלל לאלו שחיים משכר מינימום, הבטחת הכנסה או משכורת של כ-5,000 שקל לחודש. החוק המוצע יעזור לעשירים, אך לא לעניים. האמת , שאנחנו כבר רגילים לצעדים כאלו מצידה של הממשלה הנוכחית.

• החוק החדש יעודד רמאויוית וקומבינות, נושאים שעם ישראל בקי בהם מאוד, כידוע. למשל: ההכרה ברבית כהוצאה תינתן רק למי שברשותו אין דירה נוספת. זה לא ירתיע את בעלי הקומבינות, שפשוט יעבירו את הדירה הנוספת שלהם לבעלות קרוב משפחה או חברה הרשומה בליכטנשטיין, ארץ שבה לא ניתן לחשוף את בעלי השליטה בחברה.

• התועלת הממשית אינה גדולה. הרבית על משכנתאות נמצאת כיום בשפל, סביב 4% לשנה. "הכרה ברבית כהוצאה" משמעותה, שהוצאה זו, שהיא קטנה יחסית, תקטין את תשלומי המס בחלק גדול או קטן מה-4%, אך בשום מקרה לא יותר מ-2% לשנה מקרן ההלואה. נכון, גם זה כסף. אך החשש הוא, שהממשלה תודיע שבחוק זה יצאה ידי חובתה, והיא לא תיתן לזוגות הצעירים סיוע ממשי נוסף, כגון עידוד בניה להשכרה.

• שימו לב, שהתאחדות הקבלנים שמחה וצוהלת על הרעיון. הקבלנים יודעים לעשות חשבון: אם ההכרה ברבית כהוצאה תקטין במקצת את הפרעון החדשי של המשכנתאות, יהיה קל יותר לזוגות צעירים לקנות דירה. כל גידול בביקוש, אפילו בשיעורים קטנים, יביא להגברת הביקוש לדירות, וממילא להעלאת מחיריהן. מה ירויחו הזוגות הצעירים מכך, שהתשלום החדשי על המשכנתא אומנם יפחת, אבל מחירה הבסיסי של הדירה יעלה?!

המשמעות העיקרית של החלטת השרים מהיום הוא, כנראה, שהפוליטיקאים מעריכים ששנת הבחירות החלה, וצריך להתחיל להכין החלטות וחוקים שהם "לטובת הציבור". ואכן, ההחלטה באה בדיוק לאחר סוף השבוע האחרון, שבו כתבו פרשנים כי הבחירות לכנסת יערכו בסוף 2008 או בראשית 2009.

אריאל שרון בכבודו ובעצמו הבטיח לפני שנים לחוקק את החוק האמור. אחר כך היה ראש ממשלה, עם כח רב להעביר את החוק – אבל הוא לא עשה דבר. כדאי להזכיר, ששרון הבטיח מה שהבטיח במהלך מערכת בחירות לכנסת, והקשר בין שני האירועים הוא כמובן מקרי לחלוטין...

אלו דוגמאות מעטות מרבות להבטחות ולהצהרות בנין זה שניתנו בעשור האחרון, ואולי עוד קודם לכן. כל ההבטחות נשארו מליצות, אות מתה ודיבורים ריקים מתוכן. יש לחשוש – או לקוות, תלוי את מי שואלים – שגם החלטת ועדת השרים לחקיקה תשאר על גבי הנייר.