עברנו את פרעה <br>

בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, "פרעה" הוא שם נרדף לרשעות, לעבדות ואפילו לרצח עם. ולא בכדי. זוהי דמותו של פרעה מתקופת יציאת מצרים, יהיה שמו ההיסטורי אשר יהיה. אך מסתבר שלא כל מי שנשא תואר מצרי זה, היה בהכרח רשע.

בואו וניקח את פרעה המלווה את ארבע פרשיות השבוע האחרונות, החל מ"וישב" עד "ויחי" של השבת הבאה. עיון בפרטים המעטים שמספקת עליו התורה בדרך אגב מעלה, שאולי הוא אינו צדיק - אבל הוא בהחלט מלך של צדק. ויש אפילו מה ללמוד ממנו בסדרי שלטון מתוקנים.

הפגישה הראשונה שלנו איתו היא בעקיפין, כאשר פרעה משליך לבית הכלא את שר המשקים ושר הטבחים. צריך לדייק: הכתוב פותח ואומר ש"חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים", ואז נאמר "ויקצוץ פרעה על שני סריסיו של שר המשקים ועל שר האופים". את הפשלות ביצע הדרג הנמוך - המשקה והאופה - אך בחצרו של פרעה יש אחריות מיניסטריאלית, מה שאי-אפשר לומר על הרבה מדינות מודרניות.

מה אירע שם? את שהחסירה התורה משלימים חז"ל: בכוס היין נמצא זבוב ואילו במאפה נמצאו אבנים. בכך רומזים חז"ל מדוע בסופו של דבר גורלם של שני השרים יהיה שונה. זבוב בכוס - זהו כמעט כוח עליון. אבנים במאפה - זוהי רשלנות רבתי. לכן שר המשקים חוזר למשרתו כאילו דבר לא אירע, ואילו שר האופים משלם בחייו. תאמרו: על זה מוציאים להורג? אז ראשית, כבר אמרנו: פרעה אינו צדיק, אבל לפחות יש צדק. שנית: איננו יודעים דבר על ההקשר והאם הדבר לא היה - או לפחות לא התפרש - כנסיון התנקשות.

חולפות שנתיים ושנתו של פרעה מופרעת בשני החלומות המפורסמים על הפרות והשיבולים. הוא מבין שיש דברים בגו ומזמן אליו את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה ומבקש שיפתרו את החלום.

מאות רבות של שנים לאחר מכן יתחולל מחזה דומה במרחק של אלפי ק"מ - בארמונו של נבוכדנצר מלך בבל. גם שם יהודי (דניאל) הוא זה שיספק בסופו של דבר את הפתרון, אך יש הבדל עצום בין שני המקרים. נבוכדנצר מוציא להורג את החכמים שאינם מסוגלים לפתור את חלומו, בעוד פרעה אינו עושה דבר למי שפתרונו אינו נראה לו.

יתרה מזו: פרעה מוכן לשמוע "נער עברי, עבד לשר הטבחים" - גם צעיר, גם זר, גם עבד - אם יש סיכוי שהפתרון מצוי בידיו. וכאשר הפתרון מתקבל על דעתו, פרעה עוקף את כל הנהלים הרגילים, את כל השרים המנוסים, את כל המקורבים האישיים - וממנה מיד את האיש המתאים ביותר למשרה האחראית ביותר. הוא מפקיד בידיו את מלוא הסמכויות שיאפשרו לו למלא את התפקיד, תוך שמירה על מעמדו שלו: "רק הכסא אגדל ממך". שוב: כמה מנהיגים בימינו עושים זאת?

שבע שנות השבע עוברות, הרעב מתחיל "ויצעק העם אל פרעה ללחם". מה היה עושה פוליטיקאי מצוי במצב זה? בשבע השנים הקודמות היה יוסף האיש הרע - מי שהכריח את החקלאים המצרים למכור את עודפי התבואה לאוצר המדינה. המחיר מן הסתם שיקף הן את העובדה שהיו אלו שנות שפע, הן את המכירה הכפויה והן את כוחה של המלכות. סביר להניח שלא היו ליוסף יותר מדי אוהבים באותה עת, גם מצד השרים אותם עקף במהירות כה מסחררת.

כעת הגיע הזמן שמישהו יהיה האיש הטוב ויחלק את התבואה שנאגרה בשנים שעברו. היינו מצפים שפרעה יקח על עצמו את התפקיד הזה. אבל לא: "ויאמר פרעה לכל מצרים: לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו". מיניתי את יוסף לאחראי על התבואות - וזה כולל לא רק את הקנייה הכפויה אלא גם את המכירה בשעת המצוקה. וגם כאשר מחסני התבואה המלאים של מצרים הופכים אותה למוקד עלייה לרגל מכל האיזור, פרעה מותיר את המלאכה בידי יוסף ואינו מנצל זאת כדי להאדיר את מעמדו וכוחו שלו.

בפרשת השבוע, "ויגש", שוב מתגלים אותם קווי אופי של פרעה. הוא מורה ליוסף להביא אליו את משפחתו בכל המהירות והכבוד האפשריים. יש לזכור, שמצרים וכנען היו אז אויבות מרות, והיה מקום לחשש מפני עשרות הכנענים הבאים להתיישב בליבה של מצרים. אך פרעה דוחק הצידה חששות אלו ומעדיף שיקולים אנושיים ומשפחתיים. הוא אפילו מוכן למנות את אחי יוסף לשרי מקנה, אך יוסף - החושש מהתבוללות - מונע זאת.

פרעה גם נוהג בכבוד ביעקב. התורה מוסרת לנו רק קטע קצרצר משיחתם - כאשר פרעה שואל את יעקב בן כמה הוא, ויעקב משיב שחייו היו קצרים ורעים. לא ניכנס כאן לפירושים הרבים שניתנו לפסוקים קשים אלו, הנמצאים בין שתי הברכות שמברך יעקב את פרעה. לענייננו דומה שניתן להסיק מהם על כך שפרעה הקדיש מזמנו לאותו אדם זקן ואף ניהל - או לפחות ניסה לנהל - איתו שיחת חולין מנומסת.

הופעתו האחרונה של פרעה זה היא לאחר מותו של יעקב, כאשר יוסף זקוק לאישורו על-מנת לעלות ולקבור את אביו בארץ כנען. החוק המצרי של אותם ימים כנראה לא איפשר מסעות כאלו, בוודאי לא לארץ אויב ובוודאי לא למשנה למלך. אך כאשר פרעה שומע שמדובר בשבועה שנשבע יוסף לאביו על ערש דווי - הוא מתרצה: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך". שוב יש כאן אותו קו פעולה, של עקיפת המוסכמות לטובת ערכים נעלים יותר.

כרגיל, נשאל מה רצתה התורה ללמדנו בקטעי מידע אלו. וכרגיל, התשובה תהיה במישור המוסרי. אל לו לאדם לומר שתארו, משרתו, מעמדו או ייחוסו מכתיבים את דרך מעשיו. לא כל פרעה חייב להיות כמו זה של יציאת מצרים; הוא יכול להיות פרעה ועדיין לנהוג כמו זה של ימי יוסף. הכל בידי האדם.