אופיו של אהוד מעורר סלידה

אהוד ברק לא היה אף פעם אהוד עלי. לא בתקופה שבה הוא היה ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם, ובוודאי שלא בתקופות שקדמו לכך. אופיו תמיד עורר בי סלידה. כך הרגשתי בעת שהוא היה רמטכ"ל, כשהתרחש אסון צאלים ב', וכך הרגשתי בעת שהוא הסתלק, כראש הממשלה, באישון לילה, מרצועת הביטחון בדרום לבנון.

מי שהדביק לו באותן הפעמים את הכינוי 'בורח סידרתי' בוודאי לא טעה. הבריחה מאחריות הפכה אצלו לטבע שני - וכל מי שמספר היום שאהוד ברק השתנה, טובל במים עכורים. הוא, אולי, השתנה, אבל בוודאי שלא לטובה. אופיו נשאר אותו האופי - וגם המגורים בדירת הפאר מנכרת העיניים ב'מגדלי אקירוב' ביחד עם אשת-חיק חדשה לא עושים אותו חביב יותר.

בפועל, שום דבר לא השתנה אצלו לטובה. הוא 'כבש' את ראשות מפלגת העבודה במרמה, בזכות ארגזים של 'פתקים' שנאספו עבורו בקלפיות ביישובים ערביים, והוא הצטרף לממשלה לאחר שהוא 'הבטיח' לעזוב אותה מיד לאחר שיפורסם 'דוח וינוגרד' (בתנאי, כמובן, שמה שייקבע בו יצביע בעליל על אחריותו הישירה של אהוד אולמרט לפיאסקו האומלל שהתרחש בקיץ שעבר). עכשיו, אהוד ברק שוב בורח. הוא כבר לא כל כך רוצה לעזוב את כיסאו ליד שולחן הממשלה. אבל מה שעוד יותר מעורר תמיהה הוא, שבתפקיד זה, שכאילו נתפר למידותיו, הוא מציג זיגזגיות מדאיגה וחוסר אונים שלומיאלי.

כעת הוא מציע, וזה נכון לשעת כתיבתן של שורות אלה, למגן את כל הבתים בשדרות. יכול להיות שיש מקום לכך, אבל השאלה היא אם לשם כך הוא נבחר לתפקיד שר הביטחון. בשביל להכריע לטובת מיגון הבתים באזור שמופגז ללא הרף לא צריך אדם שהיה רמטכ"ל. די גם במי שהיה פעם ראש ההסתדרות. בכלל קשה להבין את אהוד ברק. כלום ייתכן שמחר הוא יציע למגן גם את כפר סבא, למשל, לאחר שהממשלה שבה הוא חבר תברח מקלקיליה? ומה יקרה, לשיטתו, ביישובי הצפון, שאותם הוא הפקיר לנפשם לאחר שהוא ברח מדרום לבנון?

במהלך מערכת הבחירות האחרונה לראשות מפלגת העבודה הוא שתק. כך יעצו לו יועצי תדמית. בימים האחרונים הוא כבר לא שותק. לאחר שהוא 'פיטר' את עוזרו המסור, עוה"ד אלדד יניב, מי שנשכב על הגדר בשבילו בעת שהמשטרה חקרה את התרומות לעמותות הפיקטיביות שאהוד ברק הקים ב-1999, מלאו דפי העיתונים באימרות-שפר שלו; מה שמזכיר לרבים, קרוב לוודאי, שגם אז, בעת החקירות של המשטרה, אהוד ברק ברח. כשם שהוא ברח מאחריות למהומות-הדמים שפרצו באוקטובר 2000; מהומות שהפכו למרחץ-דמים שנמשך כמעט שלוש שנים. אגב, מי שספג את מירב הביקורת מידי 'ועדת אור' היה פרופ' שלמה בן עמי. לא שהוא היה צדיק גדול - אבל לראש הממשלה שבה הוא היה חבר בכיר היה בוודאי חלק גדול בהרבה משלו.

חבל שלציבור בישראל יש זיכרון כל-כך קצר. לאחר שאהוד ברק ברח כדי 'לעשות לביתו' לאחר בחירות 2001, שבהן הוא הובס בידי אריאל שרון, היה צריך להשאיר אותו לעולמי-עד בניכר. אין עוד מקום בעולם שבו פוליטיקאים מסוגו מקבלים הזדמנות נוספת. רק בישראל ממחזרים, כמו מי קולחין, אנשים כמו אהוד ברק.