תא"ל צביקה ומיסטר פוגל

תא"ל (מיל.) צבי פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד הדרום, מציג בראיון ליותם פלדמן ב"מוסף הארץ" (20.12.07) את גרסתו לסיבות של פרוץ "אינתיפאדת אל-אקצה" ומאשים את הפיקוד הבכיר בפיקוד הדרום ובצה"ל במדיניות ובמתן פקודות שהן בבחינת "פשעי מלחמה".

פוגל טוען בין היתר כי:

• ההכנות הצבאיות של ישראל היו הסיבה העיקרית לפרוץ האינתיפאדה - "הרצף המחשבתי הוא כזה שאנחנו מייצרים את התנאים לעימות מעצם ההכנות שלנו... זאת נבואה שברור לכולם שתגשים את עצמה. אנחנו רוצים להחליט איזה אירוע הוא המחולל של הפיצוץ הזה. כל מה שהיינו צריכים זה להגיד מה יפתח את זה ולהתנהג כפי שתכננו. אנחנו יכולים להגיד שההפגנה הזאת חרגה מהכללים ואז מתחיל העימות". פוגל הדגיש, כי המסלול שעליו צה"ל נע לפני העימות היה חד-סטרי, קרי - הוביל באופן דטרמיניסטי לאינתיפאדה.

• הוכרזו "אזורי מוות" - לדברי פוגל אחד האמצעים שנקט הפיקוד כדי למנוע פגיעות בישראלים היה הכרזה על "אזורי מוות" ברצועה, קרי - שטחים שחיילי צה"ל קיבלו אישור לירות בכל אדם שנכנס אליהם. "הבנו שכדי להקטין את מרחב הטעות, צריך ליצור אזורים שמי שנכנס אליהם נחשב מחבל", והוא "בן מוות".

• ירי לעבר שטחים מאוכלסים - "השימוש הותר לאט-לאט, גם לעבר מקומות חשודים, וללא שום ספק זה התיר את האצבע על ההדק". פוגל מציין, כי צה"ל ירה פגזי פלאשט לעבר בתי מגורים, ובלשונו "בתוך פרדס יש בתים וירינו לשם".

• פגיעה נרחבת בתושבים פלשתינים - "הרמטכ"ל, שאול מופז וסגנו, משה יעלון, שינה הפיקוד את התוכנית כך שתהיה התקפית ומסיווית הרבה יותר... ביקשו להביא אותנו אליהם (למוקדי העימותים, י.ד.ה.), היא (התוכנית, י.ד.ה.) מגדילה את החיכוך, מגדילה את סיכוי הפגיעה בבלתי מעורבים... "אומרים לנו 'צרו מגע, הגיעו למקומות החיכוך ופגעו במי שצריך'. בהבנה שלנו, ככל שנלך יותר לקראתם ונתפוס אותם אצלם, גדל הסיכוי שנתפוס אותם באזור עם יותר בלתי מעורבים. ברגע שאתה עובר לתוכנית שבה אתה היוזם, אתה מגדיל את הסיכוי לפגוע באוכלוסיה".

• הכבדת היד על האוכלוסיה האזרחית - בתשובה לשאלה מתי זיהית עלייה בלגיטימציה לפגוע ישירות באזרחים פלשתינים? משיב פוגל כדלהלן: "נדמה לי שאני יכול להגיד שהחל מסוף 2002 וראשית 2003 אנחנו מסתכלים על האוכלוסיה בעין אחרת. היתה הידרדרות במגבלות שהטלנו על עצמנו בפגיעה באוכלוסיה, לא בהכרח בנשק. זאת היתה תקופה שבה התחלנו להתייחס אל האוכלוסיה כמקשה אחת. היתה אווירה של מותר להקשות על האוכלוסיה, מותר להוציא לאוכלוסיה את המיץ. זה תהליך, כל פעם אתה מוסיף עוד מגבלה, עוד משהו, קל יותר לקבל את ההחלטה למנוע מהם עוד משהו, הייתה בזה הידרדרות... עלה הרעיון לעצור את הדלק - עלה וירד, כי הבנו שאנחנו לא יכולים לכוון את הדלק לאן שאנחנו רוצים. מהר מאוד הבנו שאי אפשר לעשות את זה... זה לא מונע כלום. להיפך".

• ההינתקות מנעה את הסיכוי ליחסי שכנות טובה עם הפלשתינים - "אני חושב שההינתקות היתה נקודת שיא שבה אפשר היה להפסיק את האינתיפאדה ולעבור לפסים אמיתיים של יחסי שכנות... זאת היתה נקודת הזמן ליצור הליך אחר... במקום לקחת את המנוף הזה ולתת את הכלים הכלכליים והסיוע שנדרש כדי להוביל לדרך נכונה, פיתחנו דיאלוג של נשק במקום דיאלוג של סיוע כלכלי... כל מהלך ההינתקות בוצע ללא מחשבה"

• ישראל צריכה לתת "עתיד" לפלשתינים - "ישראל לא הבינה שברגע שהיא מתנתקת והיא לא מאפשרת לפלשתינים את הדברים האלה, אז אנחנו ממשיכים להיות אחראים לגורלם... כולם שואלים איך נצא משם, התשובה היא שנצא משם כשלפלשתינים יש עתיד. כרגע אין להם עתיד. עתיד זה נמל. מה הם יכניסו לשם, טנקים? הרי אחרי שתייצר משוואה, שברור להם שאתה לא פוחד מלהיכנס לרצועה ולהכות בהם, הרוב - שהוא הגיוני - יבין שכדאי לחיות".

• ישראל מחכה לאמתלה לצאת מלחמה בעזה - "אני חושב שלאורך כל השנים וכל המלחמות אנחנו דוחפים את עצמנו למצב של אין ברירה, כי ממנו יודעים לצאת הכי טוב. אולי אנחנו מחכים לקסאם שיפגע בגן ילדים ויהרוג עשרה ילדים כך שיאפשר את הפעולה - הבריון השכונתי שאומר לכולם לעצור אותו, כדי להרביץ. אז אנחנו אומרים לכל העולם 'תחזיקו אותנו' ומחפשים סיבה להרביץ".

תא"ל פוגל ניחן באומץ לב נדיר. הוא יוצא באופן נחרץ נגד המערכת בה שרת במשך שנים ומאשים אותה הלכה למעשה בפשעי מלחמה. פוגל מנסה לבדל עצמו ולטעון שהוא התנגד למדיניות צה"ל באותה עת, ואולם כללו של דבר חל גם עליו כמי שעמד בראש המטה, ובמשתמע אף הוא נושא באחריות לפשעים אלה. ארגוני זכויות אדם ישראלים ופלשתינים מנהלים מעקב ותיעוד דקדקני של פעילות צה"ל וסביר, כי דבריו של פוגל ישמשו בידיהם עדות מרשיעה נגדו ונגד הדרג הצבאי הבכיר, אותו האשים באחריות לעיצוב המדיניות באותה עת. ארגונים אנטי ישראלים הודיעו לפני מספר חודשים, כי הם אוספים מידע גלוי נגד קצינים ישראלים בכירים ובכוונתם לפעול להוצאת צווי מעצר נגדם במדינות אירופאיות שונות. סביר, כי צעד כזה יינקט גם נגד תא"ל (מיל.) צביקה פוגל.

מצד שני, קשה להסתמך על דבריו של פוגל. בראיונות לתקשורת ובמאמרים שכתב מאז פרש מתפקידו הציג פוגל דעות שונות מאלה שפרש בראיון להארץ. להלן מספר דוגמאות:

• פוגל מתגאה בכך שחזה את האינתיפאדה ונערך לקראתה מבעוד מועד - "ידענו שזה הולך להיות... ההערכות של הצבא לאורך קיץ 2000 היו שהפלשתינים יחפשו את הניצוץ שידליק את האש, שתשרוף את דפי קמפ-דיוויד. הקמנו מוצבים, מחנות, כדי להתמודד עם האירועים. בערב ראש-השנה, כשהתקבלו הידיעות הראשונות על תקריות הירי, כינס אלוף הפיקוד יום-טוב סמיה את כל הקצינים והודיע: כנראה מתחילים האירועים שצפינו. סמיה היה מהראשונים שהעריך שזה הולך להיות סיפור ארוך מאוד. עשינו הערכת מצב בפיקוד, נתנו הנחיות, והתחלנו להזרים תגבור של אמצעי לחימה וכוחות לכל נקודות החיכוך, עדיין על טהרת אמצעי לחימה ופיזור הפגנות... היינו ערוכים טוב. עובדה שבשלושה וחצי השבועות הראשונים של המלחמה ברצועה, לא נפגע לנו אף חייל". ("בשבע", 4.11.04).

• פוגל בעד פגיעה ישירה באוכלוסיה אזרחית - "בירי לשטחים פתוחים, בהפצצה של מבנים שאין בהם שום דבר, אנחנו לא נגיע לשום מקום. הטרור נשען על אוכלוסיה. כדי להצליח להלחם בטרור צריך ליצור משוואה של הפסד לאוכלוסיה. עד שלא נתחיל להסביר את זה לאוכלוסיה הפלשתינית, לצערי הרב, ולא נוח לי לומר את זה, לא יגמר" [מקור: כתבתו של ויקו אטואן ב"יומן", 7.4.07].

• במאמר ב-NRG (21.11.07) כותב פוגל: "ניתוח לחומרה של המוטיבציה והכוונות העתידיות של הפלשתינים, במשולב עם המטרות המוגדרות של מדינת ישראל, מחייב הערכות ופעילות בהיקף ובמגמות שונות מאלו שהורגלנו אליהן בשנים שעברו... ממשלות ישראל היום ובעתיד יידרשו להוביל תוכנית רב שנתית, ארוכת טווח. למרות הרצון להימנע משימוש בכוח והחשש מהתגובה הבינלאומית, לא יהיה מנוס מפגיעה באוכלוסיה הפלשתינית הנותנת כסות ומחסה לארגוני הטרור".

• במאמר אחר ב-NRG (29.10.06) כותב פוגל: "ההבנה, כי אין עם מי לדבר, כי עדיין הפלשתינים "לא אוהבים את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו", וכי הדרך היחידה למנוע את מיסודה של מדינת חמאס עוברת דרך פגיעה ישירה וכואבת באוכלוסיה הפלשתינית, הנותנת לטרור לקנן בקרבה - עדיין לא זכתה להכרתם של הגורמים המשפיעים. אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה ייאלצו לחכות לאסון או לשיפור טווח הקסאם, ואולי גם להסתננות מחבלים מתאבדים מעזה לגוש דן, כדי לגרום לגורמים המשפיעים להביא לידי ביטוי את כובד משקלם, ולחייב את הממשלה לקבל את ההחלטה ההכרחית".

• פוגל תומך במבצע צבאי בעזה מבלי לחכות לאמתלה - "אל לנו לחכות שש שנים ולהמשיך להמר נוכח התעצמות החמאס. פעולה ברצועת עזה, שתכליתה הפסקת ההתעצמות וגביית מחיר על ירי תלול מסלול לעבר שטח מדינת ישראל, היא הדרך היחידה ליצירת בסיס לדו-קיום בין "עוטף עזה" לפלשתינים שברצועה. רגע לפני שאלילת המזל הופכת את אהובה לשוטה, הגיע זמן ההתפכחות" (NRG, 8.10.07).

• פוגל אינו מאמין שיש פלשתינים מתונים - "מי שחושב שאבו-מאזן ילחם בטרור ויביא לנו, אם לא 50 שנות שקט - לפחות חמש, שיקום. מי שמאמין שהפלשתינים יוותרו על ירושלים ועל זכות השיבה, שיקום. מי שחושב כי ניתן להגיע להסכם כלשהו עם המדינה הפלשתינית שבדרך, לפני שנכריע את הטרור - טועה... טרור לא מנצחים בהבלגה, באיפוק ובצדקנות-יתר... לצה"ל יש את היכולת, יש רק להורות לו לבצע - ויפה שעה אחת קודם". (NRG, 5.9.07).

• פוגל מבקר ההקלות הומניטאריות לפלשתינים - בתגובה לפיגוע במחסום ארז אמר פוגל: "עם כל הכבוד לצעדים ההומניטריים של ישראל, במבחן התוצאה, הייתה כאן תקלה. בכל מקום בו יהיו הקלות לפלשתינים - יהיו פיגועים" (Ynet, 26.2.04).

הפעם אמנע מפרשנות. דבריו של פוגל המגלם שתי דמויות שונות כמיסטר ג'ייקל ומיסטר הייד, מדברים בשם עצמם.