גילוי נאות: תפקיד המפקח על הביטוח בנתיב הקריסה של קרנות הפנסיה הוותיקות?

לאחר שתעבור התוכנית הכלכלית בימים הקרובים ובכללה תוכרע סוגיית החלפת מנהלי קרנות הפנסיה יש להתמודד עם סוגיית אחריות הפיקוח על מצב הקרנות לאורך נתיב הקריסה, ולשאול את השאלה: האם אחריות המפקחים פחותה מאחריות המנהלים של קרנות הפנסיה?

כולם עוסקים בשאלה האם מאבקה של ההסתדרות, בנושא מינוי מנהלים מורשים לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, הינו הקרב הגדול על המשך יכולתה הכלכלית של ההסתדרות לשרוד מבחינה כלכלית?

לוא היה זה מאבק חברתי, היה על ההסתדרות להאבק את מאבקם של החלשים, שאין להם קרנות פנסיה ודואגת לזכותם להפרשות לקרן פנסיה, אולם ההסתדרות נאבקת את מאבקם של ועדי העובדים החזקים במשק. דרך השליטה באחד המעוזים הכלכליים האחרונים שלה מנסה ההסתדרות לשמר עדיין את הרלבנטיות שלה, כי בלי רובד הניהולי על המיליארדים המצויים בקרנות הפנסיה ובלי משרות הניהול הנילוות תאבד ההסתדרות עוד בסיס כוח מוצק.

ראוי להערכה מיוחדת, אומץ הלב הציבורי של שר האוצר נתניהו, בהתמודדות עם סוגית הפנסיה במדינת ישראל. שום ממשלה ושום שר אוצר לא התמודד ונקט יוזמה נחרצת כל כך בנושא. האומץ לנסות ולתקן מאפיין את נתניהו, שהיה בעבר ראש ממשלה ומתכוון לחזור ולהיות ראש ממשלה בעתיד. בסופו של התהליך תזקף המהפכה הפנסיונית על שמו ותזקף לזכותו הנחישות ציבורית להתמודד עם הבעיה הפנסיונית, שהינה קשה (שפוליטיקאים רבים הדחיקו), גם במחיר מאבק חסר פשרות בהסתדרות, לתועלת עמיתי הקרנות ואזרחי מדינת ישראל.

על רקע השביתה וההתמודדות עם נושא הפנסיה ראוי לבחון את תפקוד מוסד הפיקוח על הביטוח בנתיב הקריסה של הקרנות:

כחודש לפני פרישתה מתפקיד הממונה על שוק ההון והמפקחת על הביטוח, הודיעה גב' ציפי סמט, כי: "קרנות הפנסיה של ההסתדרות פשטו רגל". השאלה הנשאלת היכן היו מי שאמונים על הפיקוח על קרנות הפנסיה: המפקחת עצמה והמשנה למפקחת, מר אייל בן שלוש וכיצד פעלו במהלך תקופת כהונתם להבראת הקרנות הוותיקות? והרי עיקר תפקיד המפקח מתמצה בשמירה על יציבות קרנות הפנסיה וחברות הביטוח ודאגה לאינטרסים של העמיתים.

הכתובת על הקיר היתה כתובה כבר מזמן ועל הקיצוץ בזכויות הוסכם בין האוצר להסתדרות עוד במרס 1996, אלא שמאז ועד היום לא ידוע לי שאגף שוק ההון שלח הוראות יישום אופרטיביות מחייבות, שהיו אמורות להיות הבסיס להבראת הקרנות. נושא "הסבסוד הצולב" בין הקרנות ההסתדרותיות הוותיקות והחדשות הגיע לתחילת יישומו רק בעקבות החלטת בג"צ בסוף 2002 לביצוע הפרדה בין הקרנות, מוזר גם שהפיקוח לא התערב בעת מעבר עובדי המדינה והרשויות המקומיות לפנסיה צוברת בסוגית הבחירה החופשית של העובדים.

הפיקוח אפשר מצב מתמשך בו ארגון העובדים קבע את המשך שליטתן של הקרנות ההסתדרותיות גם במסגרת הקרנות החדשות, במכרז שתוצאותיו, הפלא ופלא היו ידועות מראש.

סכום התמיכה התקציבית של הממשלה לשנת 2002 בקרן "פועלי בניין" בלבד דומה למעילת "הענק" בבנק למסחר (כ-250 מיליון ש"ח). ראוי לשים לב לתהודה שעוררה הפרשה בציבור, שמתגמדת בהיקפה ובמימדיה הכספיים לעומת מה שצפוי בנושא קרנות הפנסיה בעתיד הקרוב.

הציבור יבחן בעתיד את המשבר החריף בקרנות הפנסיה, שעלול לגרום בשנים הקרובות נזק חריף למשק כולו וישאל את השאלה היכן היו גופי הפיקוח. אין ספק כי במוקדם או במאוחר תעלה השאלה הציבורית: מה עשו המפקחת סמט וסגנה בן-שלוש במשך השנים האחרונות, כאשר אחזו בידיהם תפוח אדמה לוהט.

אינני משוכנע (מאחר שלא נודע בציבור על פעילות שכזו), כי השניים העלו בפני שרי האוצר הקודמים, הממשלה או ועדת הכספים של הכנסת את הדרישה למנות מנהלים מורשים ליתר קרנות הפנסיה ההסתדרותיות שלדברי גב' סמט "פשטו רגל", או לנקוט פעולה דרסטית אחרת בנושא משבר קרנות הפנסיה, שעולה בהיקפו על משבר המניות הבנקאיות שהיה בשעתו. גם מבקר המדינה לא השתכנע שמישהו באגף הפיקוח פנה לשר האוצר ובקש למנות מנהלים מורשים לקרנות.

המנהל האחרון של קרן פועלי בניין שהתפוטר, גרינשטיין זעק לשמים, וזעק לצמרת הכלכלית של מדינת ישראל, אולם בייגה שוחט ודורון שורר לא הושיעוהו. המנהל המורשה של קרן פועלי הבניין עו"ד כץ גלה וחשף לציבור את קצה הקרחון של הדברים שהיו ידועים, ויתכן שלכאורה קיימים בחומרה רבה יותר בקרנות האחרות.

שאלתי הינה כיצד פעל מוסד הפיקוח והפרסונות השונות שעברו במסגרתו, עד שהגענו עד הלום??? מדוע לא פעל המפקח כנדרש בחוק כשמספר המיליארדים בחובה היה קטן יותר, אולם הכתובת היתה רשומה על הקיר.

כיצד הגענו ל-130-140 מיליארד ש"ח גרעונות אקטואריים ……
על-אף שהחוק קובע מפורשות את חובתו של המפקח לדאוג ליציבות הקרנות והגופים המבטחים ולדאוג לעמיתים.

ככל שיינברו בנעשה בקרנות הוותיקות יגלו שהקאוס רב יותר.
לכאורה מישהו היה אמור לדעת זאת ובשנים הקרובות נהיה עדים לכך.
שמישהו יסביר בבקשה לאזרחי המדינה למה כאשר מגלים אתי אלון אחת, מוחלף המפקח על הבנקים אולם כאשר האזרחים נדרשים לשלם מיליארדים רבים המפקח על הביטוח ממשיך בשלו ואינו נדרש למתן הסברים והיכן היא האחריות האישית.

בדוח השנתי של הממונה על הביטוח לשנת 2000 נכתב על קרנות הפנסיה "התאפסות הנכסים וחוסר יכולת לעמוד בהתחיבויות שנטלו על עצמן".

אני שאלתי את המפקחים האחרונים בע"פ ובכתב, מתי יבוצע טיפול שורש וימונו מנהלים מורשים, אולם לא זכיתי למענה.

לפי המתווה הנוכחי הממשלה עלולה למצוא עצמה בקרוב בתפקיד הבעלים של קרנות הפנסיה הוותיקות, מאחר שמצבן של הקרנות הוותיקות הוא כזה שהן לא תוכלנה לעמוד בהתחיבויותיהן לתשלום פנסיה לעמיתים מהמקורות הציבורים בהן, ללא עזרת הממשלה.

את הקיצוצים בתקציב הממשלה התחילו כבר אזרחי המדינה להרגיש וכאשר כל שנה יחזור על עצמו הסעיף התקציבי של כיסוי גרעונות העבר של הקרנות וילך ויגדל עם השנים, היה ברור שיגיע שר אוצר שיומר: לא עוד! ואז תבוא לידי ביטוי הפגיעה הישירה בעמיתי הקרנות והם יקבלו רק חלק מהזכויות שהובטחו להם. בקרנות הפנסיה הישנות מצויים 845,000 אזרחים מוקפאי זכויות. מה יהא עליהם?! ומי יישא בגרעונות של 130 מיליאד ש"ח?

המשק הפנסיוני הקיים כיום דומה עדין למשק בולשביקי, מאחר שוועדי העובדים הקשורים בהסתדרות קובעים ומנהלים את המכרזים הגדולים במשק, ללא בחירה חופשית.

במרכז הפוקוס הציבורי נשאלת השאלה הציבורית וזכותו של הציבור לדעת : האם מי שהשגיח על הקרנות באגף שוק ההון, עד שהגיעו למצבן הנוכחי, יוכל להמשיך ולנווט את הספינה, לאחר שאזרחי מדינת ישראל יקראו לדגל לשלם את מחיר טביעת הטיטניק, כאשר ניתן היה לפני שנים להשיט את הספינה בדרכים חוקיות ( עפ"י חוק חוזה הביטוח) במיתווה בטוח ואחראי יותר?