אחמד טיבי - מלח הארץ?

בראיון שקיימו איילה חסון וחנן קריסטל עם ח"כ אחמד טיבי בתוכנית "הכל דיבורים" (יום ה' 17.01.08), כינה טיבי את עצמו ואת ערביי ישראל 'מלח הארץ'. זאת, בניגוד לאביגדור ליברמן שאותו כינה טיבי 'מהגר' הגר בחו"ל - בהתנחלות בשטחים - בעוד שהערבים הגרים בארץ ישראל, חיים כאן מדורי דורות.

מכיוון שאיילה חסון וחנן קריסטל לא התייחסו כלל לטענות אלו, והתקבל הרושם שאכן אלו הן העובדות, בואו ונזכיר: אנחנו נמצאים כאן בזכות הנרטיב הציוני. אם אנו מוותרים על הנרטיב הזה, אין לנו מה לחפש כאן, גם לא בתוך גבולות הקו הירוק. הבעיה היא שמנהיגינו ושדרנינו ופרשנינו בתקשורת כבר מזמן ויתרו על הסיפור הציוני ובעצם הגדרתם במילה 'כיבוש' את עובדת הימצאותנו בארץ ישראל, הם מסכימים עם אחמד טיבי וחבריו שאנחנו נמצאים כאן על תקן של מהגרים.

בספרה "מאז ומקדם" (הוצאת הקיבוץ הארצי 1984) מוכיחה ג'ואן פיטרס, עיתונאית אמריקנית לא יהודיה, שרוב האוכלוסיה הערבית היגרה לארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19 ובמיוחד במאה ה-20. בעוד שהבריטים מנעו כניסת יהודים לארץ בגזירות הספר הלבן, הגירת הערבים לארץ ישראל נעשתה באופן חופשי בגלל השגשוג הכלכלי שהתקיים כאן. אלו הערבים שברחו ב-1948. לא ערבים שישבו כאן דורות על דורות כדברי טיבי אלא מהגרים חדשים, חסרי שורשים, שלא היתה להם כל בעיה לעזוב.

יתרה מזו, פיטרס מוכיחה מתוך מסמכי האו"ם שערבים אלו לא היו זכאים, ברובם, להגדרתם כ'פליטים' על-פי אמות המידה של האו"ם ובכל זאת הוגדרו כך בלחץ מדינות ערב וזכו בכל ההטבות שמעניק האו"ם לפליטים מאז ועד עצם היום הזה. אלו הם הפליטים הדורשים היום את זכות השיבה.

ליברמן הוא אולי מהגר על-פי הפירוש הטכני של המילה אולם הוא היגר לארצו וחי בארץ שיש לו זכות מלאה לחיות בה, בכל מקום, כולל במקום שבו הוא מתגורר כעת. מקום זה איננו חוץ לארץ. אולי נוותר פעם על חלקים בארץ הזאת מתוך רצון להגיע לשלום אמיתי אולם אם נוותר - נוותר על שלנו.

כאשר ראשי ממשלות ישראל מכנים אזורים אלו כ'כבושים', כאשר עתונאי קול ישראל אפילו לא חושבים להעיר לטיבי שהישוב נוקדים איננו חוץ לארץ ושליברמן נמצא כאן בזכות, מה הפלא שאחמד טיבי מעיז לנכס לעצמו גם את הכינוי מלח הארץ?

כבר כתבתי מעל במה מכובדת זו שמדינת ישראל שכחה מזמן את הכללים האלמנטריים של הסברה (מדברים בקודים 18.10.07). מנהיגי מדינת ישראל שכחו ככל הנראה גם שבמזרח התיכון הכבוד, האישי והלאומי, הוא עדיין מצרך חיוני. אוזלת היד של ממשלת ישראל בהפסקת ירי הטילים על הנגב פוגעת בצורה אנושה בכבודה ובמעמדה של מדינת ישראל בעיני הערבים. התעלמות משקרים ומטענות שווא, גם אם הם באים מפיו של חבר כנסת, לא מצביעה על כבוד רב לנרטיב הציוני שהוא הבסיס להימצאותנו כאן. אם עתונאי קול ישראל לא מגיבים לטיבי על טענתו השקרית הם יוצרים את הרושם שהוא צודק וכך פוגעים לא רק בכבודו של ליברמן אלא בכבוד כולנו.