התרבות של "ידיעות אחרונות"

המוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" יצא בחג השבועות האחרון בפרויקט שער גדול וחגיגי: בחירת 100 "מובילי התרבות בישראל". 19 כתבים ומבקרי תרבות של העיתון בחרו את "ה-100".

"הם הטנא שלנו לשבועות" הם כתבו. "עמוד התאורה ההולך לפני המחנה. הם קבוצת הרועים המובילה את הערב רב הזה שקרוי התרבות והבידור בישראל… הם כאן בגלל שהם בעליהם הגאים של כמה תכונות, הרכב מאפיינים שמגדיר את המושג מוביל תרבות… הם עשו משהו השנה. לא בשנות ה 50, לא במוצאי מלחמת ששת הימים, לא בתקופת המעגל של דן שילון. בשנה האחרונה, אלה היו האנשים שהובילו את התעשייה לנקודה שבה היא נמצאת כיום".

"עם חלק מהבחירות שלנו תסכימו", כתב שי גולדן בהקדמה לפרויקט המשתרע על 10 עמודים, חלק יוציאו אתכם מדעתכם. זה בסדר." מרגיע אותנו גולדן, "כולנו צודקים. כולנו טועים. כאן לא הפקולטה למדעים מדויקים."

אכן מר גולדן. הצלחתם להוציא אותי מדעתי. אבל דווקא משום שהתרשמתי שהבחירה יצאה מתוככי הפקולטה למדעים מדויקים. "קבוצת הרועים המובילה את הערב רב הזה שקרוי התרבות והבידור בישראל" הצטיירה בבחירת כתבי "ידיעות אחרונות" לא כ"ערב רב" אלא כמונעת מאקסיומה אפורה, חד ממדית ובעלת גוון תרבותי זהה.

בניגוד מוחלט לחלוקה הדמוגרפית של אזרחי ישראל, רובם המוחץ של מאת הנבחרים מייצגים מגזר מסוים: דוד גרוסמן, שלמה ארצי, צביקה הדר, דודו טופז, יאיר לפיד, עמוס עוז, שרה'לה שרון, יואב גרוס, אלדד קובלנץ, מאיר שלו, יעקב אגמון, א.ב יהושע, הלל מיטלפונקט ועוד ועוד.

אותם אמנים מייצגים לרוב, על-פי העיתון, חוכמה ואיכות: שלמה ארצי הוא "האיש שכולם מעוניינים בדעתו ובעצתו", עמוס עוז הוא "האיש שאליו פונים בשאלות קשות, כבדות, קיומיות", התכנית "פספוסים" של יגאל שילון "הפכה מזמן למודל של בידור ישראלי עממי משובח", דליה לוין מארחת "תערוכות מעולות במוזיאון הרצליה לאומנות" ותלמידיו של רנן שור הוציאו "עשרות סרטים קצרים משובחים, שהפכו את ביה"ס שפיגל לאחד המובילים בעולם".

למוסיקה הים תיכונית שלה אוהדים רבים יותר מתיאטראות הקאמרי, הלאומי, גשר, בית ליסין, האופרה הישראלית ויזהר אשדות גם יחד. רק שני נציגים בתוך "ה-100", וגם אז הם מוצגים כתוצר של תגרנות, חרזנות ולהטטנות: שרית חדד היא "חרוצה, משקיענית וממושמעת. מוציאה לפועל את מפת הדרכים שהתווה מנהלה האישי, אבי גואטה, סוחר ממולח וגאון שיווק. מזמרת מזרחית בפרוטה, הפך אותה לנסיכת אמצע הדרך, למלכת הילדים, לאהובת כל המשפחה… כתדמיתה חסרת האישיות של חדד".

ואילו יוסי גיספן הוא: "השלפן הכי מהיר במערב. סליחה, במזרח. חרזן עם יד קלה על העט וההדק". מעניין שבניגוד לגיספן שהוציא השנה תחת ידו להיטים רבים, ומדורג במקום ה-81, אהוד מנור ש"נכון שעברו כמה שנים מאז שהוציא תחת ידיו שלאגר אמיתי", מדורג במקום ה-49 והוא "עדיין מהיחידים שבאמת יודעים איך להוליד שיר… אפילו בשנת 2003, שנת היוסי גיספן וה"בלבלי אותו".

מייצגת הטעם הישראלי הנמוך גם היא באה ממגזר תרבותי מוגדר: למנהלי התוכן בערוץ 2 היוצר "מפלצות רייטינג משעממות", "יש על קיר המשרד תמונת ענק ממוסגרת של מסעודה".

בנוסף לאמני המוסיקה הים תיכונית שלא מיוצגים כמעט ברשימת "מובילי התרבות". גם מקומם של היוצרים הצעירים במוסיקה כמעט ואינו קיים ברשימה הרעה הזאת.

יוצרים פופולאריים כמו מוקי, דג נחש ולהקת "היהודים" אינם קיימים בעולם החד ממדי הזה. אחד משיאי הרשימה היא העובדה שהיוצר עידן רייכל שמכר השנה 60 אלף דיסקים בתקליט הבכורה שלו, הרבה יותר מכל אומן אחר ברשימת "ה-100" ממוקם במקום ה-52 בלבד. ברשימה האמורה לייצג את השנה הנוכחית.

מובילי תרבות אחרים על-פי "ידיעות אחרונות": מוחמד בכרי (מקום 44) ומשה גרשוני (47). כן. אותו פסל שסירב לקבל את פרס ישראל.

עננה כבדה נוספת אשר רובצת מעל אותה רשימה היא הסכסוך הקיים בין אקו"ם (קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) ובין "ידיעות אחרונות".

לפני כחודשיים פרסמו ב"ידיעות אחרונות" גיא לשם ושחר גינוסר כתבה הטוענת, כי ראשי אקו"ם מתעלמים ממצוקת האומנים, נוהגים בארגונם בבזבוז ומעניקים לעצמם משכורות עתק. על אותה הכתבה הגיבה יו"ר דירקטוריון אקו"ם חנה גולדברג, במכתב ששלחה לחברי אקו"ם: "… הרוח הלוחמנית שהעזתי להפגין ולסחוף איתי
אל מסדרונות אקו"ם הביאה איתה שתי תוצאות:

א) התוצאה הטובה: התמלוגים של כולנו עלו (התמלוגים מגל"צ הוכפלו, תחנות רדיו אזוריות הובסו במאבק משפטי והתחילו לשלם תמלוגים, התמלוגים מאולמות שמחה עלו במאות אחוזים...).

ב) התוצאה הרעה: התחלתי לקבל איומים טלפוניים הביתה מבעלי אינטרסים בערוצי שידור. הם איימו עלי שאם לא אפסיק להוביל את המאבק ה"חצוף" הזה להגדלת התשלום שעליהם לשלם ליוצרים, הם יפגעו בי אישית.

ואכן, לאחרונה תקף אותי צהובון ידוע באופן אישי ורימז על "שחיתויות". אותו צהובון "שכח" להזכיר בגוף הכתבה, למען הגילוי הנאות, שהבעלים שלו הם גם בעלי מניות בערוצי טלוויזיה מובילים, שמהם אנחנו דורשים שיתחילו לשלם תמלוגים הוגנים, במקום הפרוטות העלובות שהם נהגו להשליך לעברנו במשך שנים… בעקבות כתבת ההכפשה אני עוברת ימים קשים מאוד. אמנם לא מעט חברים-יוצרים התקשרו אלי לעודד, לחזק ולתמוך, ואמנם תביעת דיבה נגד אותו צהובון תצא בקרוב לדרך, אך עדיין אני חשה ששפכו את דמי ופגעו בשמי הטוב".

לפני כחודש פורסמה בעיתון "מעריב" בעקבות הכתבה ב"ידיעות אחרונות" עצומת תמיכה בראשי אקו"ם החתומה בידי אמנים, חברים באקו"ם. העצומה אומרת כך: "אנו היוצרים חברי אקו"ם, עומדים מאחוריכם ומעניקים לכם גיבוי מלא להמשך ניהול מאבקנו הצודק לקבלת תמלוגים הוגנים. אנו קוראים לכם להתעלם ממתקפות זדוניות של בעלי אינטרסים. ולהמשיך במלוא העוז בעבודה הברוכה שאתם עושים".

כמעט כל החותמים על אותה העצומה וביניהם אמנים בולטים ביותר, אינם מופיעים ברשימת "ה-100" או שנדחקו לאחור. אחד מהם (עידן רייכל), אף זכה מאז לכתבת שער לא מחמיאה.

להלן רשימה חלקית של אומנים בולטים ומובילי תרבות אשר חתמו על העצומה ושלא נכללו כלל ברשימת "מובילי התרבות" של "ידיעות אחרונות": אביהו מדינה, יהודית רביץ, קורין אלאל, ארקדי דוכין, נתן יונתן, חיים חפר, נורית הירש, שלומי שבן, רמי פורטיס, אלי לוזון, בועז שרעבי, דני רובס וחמי רודנר.

כולנו מקווים, כי במהירה ייושבו ההדורים בין האמנים לבין העיתון הנפוץ ביותר במדינה. משום שסכסוך כזה עלול לגרום לאנשים לתהות כיצד קורה שאמנים בולטים כגון אלה אינם נמנים על רשימת "ה-100" של עיתון "ידיעות אחרונות". וזאת למרות היותם מהאמנים הבולטים ביותר במוסיקה הישראלית, לא פחות מריטה (25) ואורנה ומשה דץ (41).