החגיגה מוקדמת

הפרשה החדשה שבה נחקר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פרצה ופורסמה בתקשורת בעוצמה רבה ומפתיעה. לאו-דווקא מחמת חומרת המעשים המיוחסים לאולמרט - אולמרט הינו כידוע עבריין סדרתי וסביר להניח כי איש מגולשי Nfc אינו מופתע - אלא בעיקר נוכח השתתפותם של כמה כלי תקשורת, ובהם קבוצת ידיעות אחרונות וערוץ 1, בפרסום הסנסציוני.

ולא בכדי. בשנתיים שחלפו הורגלנו לכך שמרבית כלי התקשורת מעניקים לאולמרט חסינות. ידיעות אחרונות (לרבות אתר Ynet) וערוץ 1 הם רק שניים מכלי תקשורת אלה, שהקפידו לגונן עליו ולהכפיש, במקביל, את חושפי השחיתות של אולמרט. והנה, הפעם גם הם הבינו כי מוטב מאוחר מאשר בכלל לא; וכי אם לא יעשו את מלאכתם, יאבדו עוד ועוד קוראים/גולשים/צופים.

ובכל זאת, כדאי להדגיש: החגיגה מוקדמת. טחנות הצדק טוחנות לאט. אולמרט, כמו אולמרט, יוסיף לנצל זאת בתקופה הקרובה ולתעתע בציבור. וכהרגלו, הוא ימשיך לעשות ספינים ואפילו להפקיר אינטרסים חיוניים של המדינה, הכל כדי לחמוק מן הדין, לשמר את מעמדו כראש ממשלה ולדחות את הקץ. בל נתפלא אם תוך ימים ספורים יפרסמו כמה מכַּתבי חצרו מידע חדש, כביכול, על אודות הכספים שקיבל אהוד ברק במסגרת "עמותות ברק" (במטרה לכפות על ברק להימנע מעשיית רעשים מיותרים); ובל נתפלא אם שותפיו בקואליציה, ובראשם מפלגת שס, יקבלו עוד ועוד מינויים וכיבודים, הכל כדי להחזיקם בקואליציה. את המחיר נשלם כולנו.

ברשימה שלהלן נאיר כמה סוגיות הנוגעות לפרשה החדשה:

• הפרשה החדשה - לפרשה זו קשר עקיף לפרשת כרמיה, אך היא מנוהלת כחקירה עצמאית. זה המקום לתת קרדיט רב לחוקרי יאח"ה, על תושייתם ומקצועיותם בנושא. הם שעלו על קצה החוט והם שפעלו במהירות וביעילות כדי "לסגור" על החשודים ולחוקרם במהירות. ההתנהלות הבהולה מצד המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה נובעת הן מהחשדות החמורים, והן מהחשש לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט. והיו דברים מעולם. לכן, אגב, כדאי לאנשי המודיעין של המשטרה להשגיח שמא תשובש החקירה על-ידי גורמים המקורבים לאולמרט. כדאי להם, במסגרת זו, להשגיח שמא פרקליטו הבכיר של אולמרט, עו"ד אלי זהר, יתפתה וישוחח עם באי-כוחם של חשודים אחרים. זו אפשרות תיאורטית, כמובן, וחלילה לנו מלהטיל דופי בפרקליט הבכיר. ובכל זאת, כדאי להשגיח...;

• הצתה מאוחרת - ביום שישי פרסם ידיעות אחרונות, בכותרתו הראשית, מידע על החקירה החדשה תוך הפרה של צו איסור פרסום. מיותר כמעט לציין: המידע היה מצוי בידי מרבית אמצעי התקשורת, אך אלה כיבדו את הצו השיפוטי ונמנעו מפרסום. נזכיר, כי מדובר באותו עיתון ועורכיו וכמה מפרשניו שעשו כל שביכולתם כדי לגונן על אולמרט, ותוך-כדי כך ניסו לעשות דה-לגיטימציה לחושפי פרשות השחיתות של אולמרט. כך נהגו ארנון מוזס (העורך האחראי), ופרשני החצר של אולמרט: נחום ברנע ושמעון שיפר;

• צו איסור פרסום - הצו הוצא ביום שלישי בלילה (29.04.08), אחרי שהסיפור כבר נודע לכמה כלי תקשורת. הצו התבקש בשל "צרכים חקירתיים חיוניים", כהגדרת היועמ"ש מני מזוז, אך הוא "משחק" לידיו של אולמרט, שיכול, בשלב זה, להדוף את המתקפה הפוליטית/תקשורתית, לא רק בטענה שמדובר ב"שמועות זדוניות ומרושעות", כהגדרתו, אלא בנימוק המובן: אל תמהרו לשפוט אותי בטרם תדעו את העובדות (אגב: מן הראוי להימנע מהוצאת צווי איסור פרסום, שאינם עוצרים זרימת מידע בתקשורת, אלא מביאים לידיעת העיתונות את עצם החקירה והמידע האסור בפרסום...; עדיף למנוע, כמעט בכל מחיר, זליגת מידע מהיחידה החוקרת ולפקח במקביל על החשודים, שמא ידליפו מידע במגמה לשבש את החקירה);

• קרטל כוזב ופוגעני - משעשע למדי לראות כיצד מתנהלים כמה עיתונאים בפרשת אולמרט. שניים מהם: מרדכי גילת (ישראל היום) ואמיר אורן (הארץ) פועלים כקרטל. פשוטו כמשמעו. הם מתאמים ביניהם מה לכתוב, נגד מי ומתי, ומה להסתיר מהקוראים של עיתונם. דוגמה בוטה וטרייה (04.05.08):

במאמריהם הם מחלקים קרדיט זה לעיתונו של זה (אמיר אורן, לגידי וייץ [הארץ] ולגילת [ישראל היום]; גילת, לעיתון הארץ ולישראל היום). לדידם, אלמלא שני עיתונים אלה, לא היו באות לעולם החקירות נגד אולמרט ולא היו נחשפים מעשיו הפליליים. מעבר לתרמית הפשוטה של שני אלה כלפי קוראי עיתונם, ומעבר לכך שמדובר בהצגה מעוותת של העובדות, כדאי להזכיר:

• כשפרצנו כאן ב-Nfc בסדרה של חשיפות עוד בראשית 2006, ושברנו בכך את קשר השתיקה בתקשורת, עוד לא נולד עיתון ישראל היום (הגליון הראשון הודפס ב-30 ביולי 2007);

• כשערכנו מסיבת עיתונאים וחשפנו כאן סדרה של גילויים (ערב הבחירות לכנסת ה-17), ובראשן פרשת כרמיה, נמנעו עורכי עיתון הארץ, ידיעות אחרונות וכלי תקשורת נוספים, מלהצטרף. תחת זאת הם פעלו לבחירתו של אולמרט, משל היו בשליחותו כקבלני קולות;

• בכל אותן תקופות, כולל בתקופה שחשפנו לראשונה בתקשורת את פרשת בנק לאומי-אולמרט - נמנעו בידיעות אחרונות, כולל מרדכי גילת, ממתן ביטוי הולם לחשדות נגד אולמרט. גילת העדיף להמשיך ולקבל שכר נאה מארנון מוזס והסכים בפועל לצנזורה, במקום להיאבק ולמלא את חובתו ושליחותו כלפי הציבור. רק לפני כמה חודשים התפכח במעט - מוטב מאוחר מאשר בכלל לא - ודילג מידיעות אחרונות לעיתונו של איל ההון, שלדון אדלסון (ישראל היום). אלא שגילת לא נגמל מנוהגו העתיק, וגם בישראל היום הוא מנצל לרעה את האמון שניתן בו ופועל באופן מגמתי ומטעה את קוראי העיתון. לו היה מדובר בטעות נקודתית, ניחא. כולנו יכולים לטעות (וחשוב להקפיד לתקן). אלא שגילת מתנהל באופן מטעה וזדוני;

האמור לעיל אינו בא כדי להאדיר את פועלנו ב-Nfc - אנו שואבים עידוד רב ביותר ממספרם הגדל גם בימים אלה של הגולשים באתרנו - אלא כדי להצביע על התופעה הנלוזה: שבה מי שחטא בהימנעות מפרסום (הארץ/אורן) והסכים בפועל לצנזורה (ידיעות אחרונות/גילת), מטעה עתה את הציבור בפרסומים חוזרים ונשנים כאילו עיתונו ו/או הוא וחבריו באותו קרטל הם-הם שעשו מלאכתם נאמנה; וכאילו רק בזכותם נחשפת עתה האמת ככל שהיא נוגעת למעשים הפליליים לכאורה שביצע אולמרט.