הפריימריז בקדימה לעומת דעת הקהל

קולות הבחירות הפנימיות בקדימה נשמעים מכל עבר, אך חשוב לציין את הפערים בין הנעשה בתוך קדימה המפלגה, לבין דעת הקהל החיצונית, כפי שבאה לידי ביטוי בסקרים המתפרסמים חדשות לבקרים.

ראשית, יש לזכור כי לראש ממשלה מכהן תמיד יש אפשרות להוביל מהלכים וספינים למיניהם, מעמדתו השלטונית, למשל: שחרור שבויים, התקפה צבאית, הורדת היטלים, מיסים וכדומה. דבר שלשאר המועמדים קשה לבצע, כך יוכל לנווט לכיוון הרצוי לו, כפי שכבר נאמר ע"י חוקר המפלגות האיטלקי סרטורי, ממשלות לא מודחות הן בד"כ מפילות את עצמן בשל כל מיני טעויות פוליטיות.

לגבי הבחירות המקדימות בקדימה ברגע זה יש ארבעה מועמדים: ציפי לבני, שאול מופז, אבי דיכטר ומאיר שטרית. סקרי דעת הקהל החיצונית נותנים עדיפות לציפי לבני על שאר המועמדים, שכן היא נתפסת כדמות נקייה מכל רבב משפטי. מולה ניצב שאול מופז בעל הרזומה של רמטכ"ל לשעבר, ברם גם זה שזיגזג בין קדימה לליכוד בדקות האחרונות, עת שרון פרש מהליכוד והקים את קדימה. מולם מועמדים הנתפסים כחלשים יותר, דיכטר והשר מאיר שטרית, אשר עורר עליו את חמתם של ראשי רשויות רבים, עת רצה לאחד רשויות מקומיות.

ברם, אם ננבור בתוככי קדימה נגלה חיש מהר, שהדרך אינה סוגה בשושנים עבור ציפי לבני. מחנה אולמרט המורכב ברובו ממנגנון המפלגה המונה כ-30 עובדי מפלגה, חלק גדול מראשי המטות, המוערכים בעוד כ-30 איש, הסיעה בהסתדרות העובדים, הסיעה בהסתדרות הציונית, שניתן לומר כי מדובר בגרעין של עוד כ-20 איש, כלומר: כ-80 חברי מפלגה המוצאים בה את פרנסתם ו/או מחוברים בנימי נפשם לקרנות המזבח המפלגתי. אלו מחוברים לפוקדים הראשיים הפרוסים בכל הארץ, המתחלקים בין חברי הכנסת השונים. למעשה המבנה של קדימה כשל מפלגת מנגנון קטנה, לא במימדים של מפא"י וגם לא השכילה ליצור רשת עמותות וארגונים כמו ש"ס.

המעגל השני הינו חברי מועצת קדימה שהתחילו ב-120 איש - הרשימה לכנסת וכיום עומדים על כ-200 איש.

כך שהגענו לנתונים המספריים הבאים:

• 200 חברי מועצה המתעניינים במפלגה אך ברובם הגדול אינו מגיע לישיבות, כלומר: בד"כ אחוז ההשתתפות עומד על כ-30% חברי מועצה במקרה הטוב.

• 30 אנשי מנגנון - כאשר מסביבם עוד כ-4 חברים בממוצע, משהו כמו 120 איש.

• 30 מנהלי מטות בתוספת מנהלי מרחבים, מזכירות, פעילים מרכזיים, כלומר: כ-300 איש בערך, בהנחה שבכל מטה ישנם כעשרה פעילים מובילים.

אזי סה"כ הגרעין הקשה של קדימה עומד על כ-620 עד 650 חברים, כולל הפוקדים המרכזיים למפלגה. אלו הם המובילים המרכזיים של קדימה בתוכם ניתן למנות את הפורומים המובילים מבחינת התקשורת הבין-ארגונית בתוך המפלגה כגון: פורום נשים, פורום עולי אתיופיה, פורום עולי חבר המדינות, פורום הצעירים וכדומה, כל הפורומים הללו גם יחד מונים עוד כ-100 חברי מפלגה. סה"כ הגענו לכ-800 פעילים המרכיבים את מפלגת קדימה, מתוכם הגרעין הקשה של המייסדים והפעילים המרכזיים, המונה כ-100 איש לכל היותר.

חברי המפלגה-הסיעה בכנסת: 29 ח"כים כאשר לכל אחד שני עוזרים פרלמנטריים, חלק מחברי הכנסת הינם שרים, כך שהממוצע לח"כ ולשר הינו: 4 עוזרים כפול 29 ואזי אנו עומדים על 116 חברים. כלומר: 30 אנשי מנגנון בשכר, 116 עובדים בלשכות השונות לפחות, ועוד כ-80 פעילים מרכזיים, כלומר: 226 מובילים עיקריים של מפלגת קדימה.

בליכוד ובעבודה, המנגנון מצומצם עשרות מונים בשל מספר המנדטים המועט שזכו להן מפלגות אלו בבחירות, ובשל הגירעונות הכספיים העצומים של הליכוד והעבודה.

בקדימה חלק ניכר מהמנגנון מורכב מחברים שהם אנשי ראש הממשלה אולמרט, והינם חפצי הישרדות פוליטית, אם יפנו ויתמכו בלבני עלולים הם למצוא את מקומם בלשכת התעסוקה, לפיכך ובאופן טבעי, הם מחפשים מועמד אשר אליו יעבירו את התמיכה ולא יינזקו, דהיינו: מועמד שלטעמם לא יבצע מהפכות גדולות מדי בתוך המנגנון הקדימאי. לפיכך הללו מעדיפים את מופז, כפי שניתן להבין מפעילותה של לשכת אולמרט בימים האחרונים. במצב כזה ייווצר פער אדיר בין השטח הקדימאי הפעיל לבין ציבור המצביעים הכללי.

בעיה נוספת הינה אחוז ההשתתפות בבחירות המקדימות: בד"כ אחוזי ההצבעה נעים בין 30% ל-40%. כלומר: במידה ורשומים כ-60 אלף בעלי זכות בחירה בקדימה - אחוז ההצבעה יעמוד על בין 18,000 ל-24,000 עד 25,000 במקרה הטוב. במקרה כזה יש למנגנון יכולת השפעה גבוהה.

אחוזי הצבעה נמוכים ישחקו לטובת מופז אשר ביצע מפקד מרשים לבין לבני שאחוזי התמיכה בה מתבססים על הגרעין הקשה, שהגיע לקדימה עם הקמתה ע"י אריאל שרון. אחוזי הצבעה גבוהים יועילו ללבני, ברם יש לקחת בחשבון את האנטגוניזם שיצרה המערכת הפוליטית אצל חלק נכבד מאזרחי המדינה, דבר שיכול להקרין על המערכת הפנים קדימאית.

נקודה נוספת הינה החידה: במי יתמכו ראשי הרשויות המקומיות אשר מהווים ציר מרכזי בקדימה שלא פעם הצטיירה, כמפלגה של ראשי ערים, חלקם נמנה על המועצה או בעל השפעה יתירה על הסניפים.

כך למשל, מאיר ניצן יו"ר מועצת קדימה פקד למעלה מארבעת אלפים חברים למפלגה - לא ברור כיצד אלו יצביעו אם כי יש לקחת בחשבון, כי קשריהם עם משרד התחבורה בתחומי תשתיות רב יותר מאשר עם משרד החוץ אשר אינו משרד רלוונטי כל-כך מבחינתם, מבחינת היענותם לצרכי תושביהם.

חידה נוספת הינה סקטור המיעוטים בקדימה: ערבים, דרוזים, בדואים, אשר קשה מאוד לפלח אותו. סקטור זה מתעניין בעיקר בסיפוק צרכי היום יום המטרידים את מנוחתו, דבר שאפשר בהחלט להבינו, התשתיות, הכבישים והחינוך חשובים עבורו יותר מאשר עניינים של מדיניות שטרם נפתרו ועוד לא ייפתרו במועד קרוב.

לפיכך, יש להפריד בין הספינים התקשורתיים, האווירה הציבורית, לבין הרציונאל שיעמוד בפני כל בוחר במפלגה שעתידה תלוי על בלימה. האם הבוחר יעדיף את מאוויי דעת הקהל או שמא יעדיף את האינטרסים הסקטוריאליים שלו, דבר לגיטימי בפני עצמו, ועל כך רק ימים יגידו.