מכת מדינה ושמה עסקת טיעון

הדרמה המשפטית החדשה הרובצת לפתחנו היא בנושא בועז יונה. נדמה שכל עבריין במדינה מגחך לעצמו, באם יש לו את הכסף הגדול להעסקת עורכי דין בכירים, ביודעו כי הפרקליטות תתקפל ותסכים לעסקת טיעון.

לא ניתן להגדיר את התופעה אלא כפשיטת רגל מוחלטת של מערכת המשפט בישראל. האם עודנו זוכרים את המהומה שקמה עם פרשת קצב? ומה נותר? עסקת טיעון שעדיין לא ברור כלל מתי ואיך תמומש, ובינתיים תוקפה המוסרי של הטענה כי כולם שווים בפני החוק, מתפוגגת אל מול המציאות העגומה של כולם לא שווים בפני החוק.

במשך השנים ראינו אין ספור תהליכים דומים, המעידים כולם על חולשה בסיסית ומדאיגה ביותר בצמרת המשפט הישראלי. עסקת הטיעון שנחתמה עם מר בועז יונה על-מנת שיפליל עוד אישים אשר שיתפו עמו פעולה, היא לא פחות מאשר מראה לאי תפקודה של משטרת ישראל וכשלונה המתמשך לאורך השנים.

הדפוס החוזר של התנהלות רופסת מצד המשטרה והפרקליטות, הביא אותנו לעברי פי פחת מוסריים, והידיעה החדשה על מנכ"ל הבנק הלאומי ומעילת הענק שהוא חשוד בה, מוכיחים פעם אחת נוספת (אם בכלל היינו זקוקים לה) לאיזה תהום נפלנו, ובאיזו מהירות אנו מתקרבים לנורמות של צדק המוכרות בחברות נחשלות.

אם לא יתבצע שינוי רדיקלי ביכולות המשטרה, ואם הפרקליטות תמשיך להדס כברווז צולע וחסר חוט שדרה, נעבור את "שיקגו" בקלות. הבעיה היא, שאז גם נעבור כולנו מן העולם.