בכתבה שהופיעה באתר זה נכתב כי "המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, אליהו מצא, אמר כי ליועץ המשפטי לממשלה יש סמכות לומר לראש הממשלה אהוד אולמרט כי "הוא צריך להסיק מסקנות, גם אם לא הוגש כתב אישום". דברים מרחיקי לכת אלו נאמרו בכינוס של "התנועה לאיכות השלטון". השופט (בדימ.) מצא אינו היחיד שהטיף כך ליועץ המשפטי וכבר הקדים אותו הפרשן המשפטי של עיתון הארץ, ד"ר זאב סגל.
בסמוך כמובן לדבריו שצוטטו לעיל תקף השופט מצא, כמצוות שופטים עליונים מלומדה, את מינויו ופעולותיו של שר המשפטים. רבים כבר השתכנעו כי כל עוד מכהן שר המשפטים פרידמן בתפקידו לא תחדל האוליגרכיה השיפוטית מלנסות להדיחו, בכל דרך, גם אם משמעות הדבר הדחת ממשלה מכהנת, בחירות וכיו"ב שיבושי שלטון ומשטר.
חוק יסוד הממשלה אינו קובע מה יכול להיחשב כמצב הגורם לראש הממשלה להיות נבצר, דרך קבע, או באופן זמני מלמלא את תפקידו. סביר לקבוע כי הממשלה עצמה רשאית לקבוע מצב של נבצרות ורצוי שהכנסת תאשר קביעה זו וזאת מכוח העובדה שמדובר בתפקיד פוליטי של נבחר ציבור. הדעת נותנת כי נבצרות משמעה מצב אובייקטיבי, רפואי או אחר, המונע לחלוטין מראש הממשלה לתפקד. האירוע המוחי בו לקה שרון הוא דוגמא מובהקת לכך. ייתכנו גם מצבים נוספים כמו משבר משפחתי קיצוני, או חטיפת ראש הממשלה בידי גורמים זרים.
מאידך ידוע לנו בברור, מהוראות חוק יסוד הממשלה, מה לא יכול לבוא בגדר הגדרת הנבצרות. הליכים משפטיים הננקטים נגד ראש ממשלה מכהן אין בהם הצדקה לשלול ממנו את סמכותו לכהן בתפקיד. גם במצב בו הובע אי אמון ראש הממשלה ממשיך נושא התפקיד לכהן כראש ממשלת מעבר ואין כל מניעה שיכהן בעתיד על בסיס אמון הכנסת.
סעיף לחוק יסוד הממשלה קובע בסעיף 18 כי:
"(א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה."
עינינו הרואות. לא רק שקיומם של הליכים משפטיים אינו מוליד מסקנה כי על ראש הממשלה לחדול מלכהן, אלא שהסמכות לעשות זאת, אם הורשע ראש הממשלה בעבירה שיש עמה קלון, נתונה לכנסת ולכנסת לבדה, כי היא בית הנבחרים והיא המגלמת את עיקרון ריבונות העם. לא יכולות להתקיים הוראות חוק ברורות מאלו המבהירות כי לדעת המחוקק הליכים משפטיים אינם בגדר מצב של נבצרות.
מי שטוען כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי ליטול לעצמו סמכות שהחוק לא העניק לו ולו ברמז, הסמכות להכריז על ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו לכהן בתפקיד, בגלל הליכי חקירה שהוא עצמו אישר, טוען טענה חסרת שחר ואני הקטן מעז לקבוע זאת למרות שכמה מהדוברים הם ידועים ומפורסמים בעולם המשפט. להבנתי, הדברים חורגים מהעלאת טענה משפטית לא מבוססת. יש בדברים משום המרדה ממש- אם כי אני משוכנע שאיש מהדוברים הללו לא היה ער לכך.
המחוקק מודע היטב לכך שקיומו של המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו הנבחרים יכול להיות נתון בסכנה על-ידי דברי הסתה שיש בהם משום המרדה. המרדה לגישת המחוקק בסעיף 136 לחוק העונשין היא פעולה שיש בה:
(1) להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;
(2) להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;
המחוקק קבע הגנות ראויות בפני אישום בעבירת המרדה ואלו מעוגנות בסעיף 138 לחוק העונשין. על-מנת לא לייגע את הקורא לא אצטט את הסעיף, אך אבהיר כי אף אחת מההגנות הללו אינה עומדת למי שמסית את היועץ המשפטי לממשלה להדיח ראש ממשלה מכהן. עיון מדוקדק בחוק מלמד שאף מינוי של שר משפטים מסוים אינו יכול להוות הגנה מפני אישום בעבירת המרדה.
אני סבור כי כל מי שקורא ליועץ המשפטי לממשלה להורות לראש ממשלה שנבחר כדין להפסיק לתפקד כראש ממשלה, או שדורש ממנו להכריז על נבצרותו, של ראש הממשלה עובר, לכאורה, עבירה של המרדה לפי סעיפים 133 ו134 לחוק העונשין.
העבירה אינה מתמקדת לעניות דעתי, בכך שמשדלים נושא משרה לעשות שימוש בסמכות שלא הוענקה לו-אף כי זה מעשה חמור ולדעתי נכלל בהגדרה. העבירה היא בכך שבעצם אמירת הדברים יש ערעור על סמכותו הלגיטימית של ראש ממשלה שנבחר כדין בעיני הציבור כולו. אם ימנע היועץ המשפטי מפעולה שבכירי משפט מורים לו לעשותה - מה צריך להסיק מכך האיש ברחוב? האם הוא לא יחוש בהכרח שנאה ובוז למשטר וינסה להפילו? האם אדם רגיל הקורא את הדברים לא ישתכנע כי ראש הממשלה אינו לגיטימי מבחינה חוקית והוא ממלא את התפקיד רק מפני שהיועץ המשפטי לממשלה אינו ממלא את חובתו?
למרבה האירוניה המחוקק גם לא חשב על מצב שבו משדלים את היועץ המשפטי לממשלה לבצע את המרד, מאחר שהסמכות להורות להעמיד לדין בעבירה זו נתונה ליועץ המשפטי לממשלה בלבד. ניתן לצפות ממר מזוז, שכבר הביע את דעתו שאין לו סמכות להכריז על ראש הממשלה, כמצוי "בנבצרות" שלא יהסס להעמיד את אלו הדוחקים בו לעשות שימוש בסמכות שאין לו על חומרת מעשיהם.
בעבר נידונה השאלה אם יש לצמצם הגדרת עבירת ההמרדה למעשים שיש בהם לפגוע במבנה המשטר ולא בערכיו ומה הסבירות הנדרשת להתממשות תוצאה אסורה על-מנת שדברים הנאמרים, או נכתבים, להמרדה ייחשבו. השופט מצא היה בדעת מיעוט וסבר שאין לצמצם את ההגדרה- [ראה ד.נ .פ 1789/98 בנימין כהנא נ' מדינת ישראל].
קריאה ברורה
לכל הדיון המלומד ההוא אין חשיבות בענייננו. כאן ישנה קריאה ברורה לפגיעה במבנה היסודי של המשטר במדינת ישראל. כאשר קריאה זו מתבצעת על-ידי מלומדי משפט הדעת נותנת כי קיים סיכוי רב שאכן היועץ המשפטי לממשלה יפעל להדחת ממשלה המכהנת כדין. גם אם אני טועה בפרשנותי להגדרת עבירת ההמרדה, עדיין בדברים הנאמרים יש התקפה ישירה על עצם מבנה המשטר הדמוקרטי בישראל כפי שנקבע בחוק.
למען הסר ספק איני סבור שיש להעמיד לדין את מי שקרא ליועץ המשפטי להדיח את ראש הממשלה בעוון המרדה. אני גם לא מציע לתנועה לאיכות השלטון להגיש בג"צ שיחייב להעמידם לדין. אני סבור שכמה דוברים, בעלי משקל ומעמד בעולם המשפט, הרחיקו לכת כדי כך שאזהרה חריפה אשר תבהיר להם משמעות דבריהם וחומרתם היא בהחלט במקומה.
איני יכול שלא להתייחס לקשר הסימביוטי בין העילית המשפטית, בית המשפט העליון ופוליטיקאים מסוימים, לגוף המוזר הזה הקרוי "התנועה לאיכות השלטון". קשר הדוק זה מעורר ביקורת קשה וחשדות כבדים. מדובר "בתנועה" שלא התמודדה מעולם בבחירות ולא פנתה לבקש את אמון הציבור. כל כוחה של תנועה זו נובע ממעמדה המיוחד כעותר ציבורי, מעמד שנבנה על-ידי בית המשפט העליון.
הקשר המיוחד בין "התנועה" לבית המשט העליון עורר לשונות רעות לטעון כי חלק מהעתירות שהוגשו על-ידי התנועה לאיכות השלטון היו עתירות מוזמנות. אני רוצה להאמין כי דבר כזה הוא בלתי אפשרי במחוזותינו. מאידך כאשר אני קורא את דברי ההסתה הפרועה וההמרדה שנאמרו בכינוס השלישי של "התנועה" - איני יודע כבר מה לחשוב.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
