הסכם מחורר ומביש

ראש הממשלה אהוד אולמרט עשה זאת שוב. הפעם הוא הצליח להתל שוב בציבור, לכופף את ידי שר הביטחון, אהוד ברק, ולדחות את הקץ - הפסקת כהונתו כראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות המדינה.

ההסכם בין קדימה לבין העבודה, מכוחו מסכימה מפלגת העבודה להצביע נגד פיזור הכנסת, בקריאה טרומית, הוא הסכם מחורר ומביך: מחורר - בגלל הפרצות הרבות שהוא מותיר; מביש - מחמת זאת שהוא מנוסח ברשלנות ומעלה שאלה: היכן הם משפטני מפלגת העבודה.

להלן כמה מהליקויים החמורים בהסכם:

• ההסכם אינו שולל מאולמרט את האפשרות להתמודד בפריימריז, ולהמשיך ולכהן כראש המפלגה ומכוחה כראש ממשלה;

• ההסכם אינו מחייב את אולמרט להתפטר מתפקידו מייד עם בחירת מועמד אחר לראשות קדימה;

• ההסכם אינו מחייב את מועצת קדימה, שהיא-היא הגוף המוסמך לקבוע פריימריז. רבים מחברי המועצה נחשבים לנאמניו של אולמרט, ואין זה סוד כי הם פועלים להמשך כהונתו. דוגמא? מאיר ניצן, שאינו רואה פסול בהמשך כהונתו של אולמרט, על-אף החקירות והממצאים;

• גם אם תקבל מועצת קדימה על עצמה את החובה לערוך פריימריז, הרי שהיא יכולה לקבוע מועד רחוק יותר לקיומו. אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ומדוע לא בשלהי 2009?

• אולמרט יוכל להמשיך ולכהן בתפקיד ראש ממשלה - גם אם יבחר בפריימריז מועמד אחר לראשות קדימה, אלא אם יחליט בעצמו להתפטר ו/או אם תופל ממשלתו בהצבעת אי-אמון ו/או אם תחליט הכנסת על פיזורה.

החורים הנ"ל בהסכם מעידים, יותר מכל, כי אהוד ברק התקפל. הוא קיבל סולם לרדת מהעץ, אך הוא מיהר לרדת מבלי לעשות זאת בזהירות הדרושה. היינו: הסכם רציני ומחייב שיכבד את מפלגת העבודה.

השאלה הגדולה העומדת עתה על הפרק היא: האם ניתן לסמוך על אהוד ברק שישכיל לנהל טוב יותר את ענייני המדינה הגדולים. אופן התנהלותו באחרונה מעלה חשש כי מדובר באדם שאינו עומד בהבטחותיו והתחייבויותיו כלפי הציבור. לכן אין לסמוך עליו יתר על המידה - לא בעניינים פוליטיים ומאידך לא בעניינים ביטחוניים ומדיניים.