דואר אלקטרוני כחומר חקירה

החוק הוא כלי דינמי, ובאופן תמידי מתאים עצמו למציאות המשתנה. עשור וחצי מאחורינו בלבד היה האינטרנט רעיון מופרך והיום היעדרו מופרך עוד יותר.

הנה, דומה כי אין עוד בית עסק שאינו מקוון וכשם שלכל אדם טלפון נייד, כך ברשותו גם דואר-אלקטרוני. לא בכדי, האינטרנט והדוא"ל בעקבותיו הפכו לחלק אימננטי של העסקים והחיים הפרטיים. והנה, במציאות חיינו החדשה, נשאלת מה מקומו של הדוא"ל בשאלות ראייתיות.

מחד, אין ספק כי השימוש הגובר באמצעי זה במקום אמצעים חלופיים (כגון: פקס, דואר "רגיל" וכו') יקשה מאוד על בעלי דין להוכיח טענות ללא שימוש בו. מנגד, שיקולים חזקים מקטרגים נגד שימוש בדוא"ל לראיות. הקושי העיקרי בשימוש בו, אשר מתחדד כאשר עסקינן במשפט פלילי, הינו פריצותו הרבה של האינטרנט בכלל והדוא"ל בפרט.

השימוש העיקרי נעשה בחוק האזנות סתר, בו "תקשורת בין מחשבים" הינה קבילה להאזנת סתר, ולכן קבילה לשימוש ראייתי. אולם, נציין כי חוק האזנות סתר הינו מחמיר ונעשה אך ורק לשימושים מיוחדים לפי לשון החוק.

הדין הישראלי מכיר בפלט מחשב, כ"רשומה מוסדית" וקביל ראייתית (לפי סעיפים 35-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971) אם הוא עומד בדרישות, אשר תפקידן לוודא אמיתות הראייה. השאלה היא האם הודעת דוא"ל הינה קבילה לפי סעיפים אלו?

קשה לאבטח

דומה כי לא ניתן לקבוע שדוא"ל יחשב כ"רשומה מוסדית", שכן אין מדובר בנוהג הפקה, בתיעוד ושימור ובמיוחד באבטחתו. נראה כי אבטחת הדוא"ל הינה הקשה ביותר, והמסוכנת ביותר (במיוחד כאשר עסקינן בדין פלילי).

כאמור, מצופה ממערכת המשפט לפעול ולהכיר בתקשורת אלקטרונית כחומר ראייתי. אולם בפניו ניצבות מספר בעיות. המצב כיום אינו מאפשר שימוש בדואר האלקטרוני כראיה ברמה גבוהה, אלא כעדות שמיעה גרידא, שלרוב איננה קבילה (למעט חריגים).

הנה כי כן, ביהמ"ש טרם מוכן לתת לדוא"ל מעמד. זאת ועוד, דומה כי מערכת המשפט עודנה חוששת מאמצעי חדש זה, והסכנות הטמונות בו. כך ציין השופט הנכבד בועז אוקון בהתייחסו לכניסת הדוא"ל למערכת המשפט:

"האינטרנט אינו הופך את המשפט לוירטואלי, כאילו ארע שבר או כאילו חדלו חוקי הכובד של המשפט לחול על כלי זה באופן שהוא גורר אותנו למצב דמדומים של קיום מעשה או מחדל שאין עליהם תגובה משפטית מתאימה... צורה אינה מכתיבה כללי משחק חדשים, אלא נופלת לתוך המשבצת המתאימה בהתאם לתכליתו של הדין השואף לתחולה".

ואכן, ביהמ"ש נמנע מלהכיר בדוא"ל כראיה קבילה, אלא אם תוכח אמיתותו בראיה נוספת או בעדות. תנאי זה, שאומץ בפסיקה, למעשה שומט את הקרקע תחת השימוש בדוא"ל כראיה קבילה.

דומה כי מערכת המשפט טרם היכונה עצמה לעולם המקוון, בין אם מחוסר כלים להתמודד עם השינויים המתמידים והמהירים, ובין אם בשל חוסר יכולת לאמוד אמיתות ואבטחה של מערכות המחשב. בין כה ובין כה, דומה כי הכדור מוחזר למחוקק, אשר עליו לתת את הדעת על הסוגיה ולהסדירה, שכן בעולמנו היום, בו התקשרות המקוונת מחליפה אמצעים אחרים מיושנים ומוכרים, אין עוד מקום להתעלם מהרשת המכוונת ולהותיר את דיני הראיות עירומים מאמיתות.